יום הולדת לפושקין | 8 במארס 2019

הארץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארץ

יום הולדת לפושקין

בתגובה על "בכיתה של בלונדינים", מאת יוכי עשבי ("הארץ", 5.3)

סיפור שסיפר הכנר יצחק פרלמן בראיון בטלוויזיה ששודר לאחרונה: בשיעור ספרות בברית המועצות שואלת המורה את הכיתה: "מה קרה בשנת 1799?" בכיתה שקט מוחלט, והמורה אומרת: "בורים שכמותכם. בשנת 1799 נולד פושקין!" היא ממשיכה ושואלת: "ומה היה בשנת 1812?" בכיתה שוב שקט ורק מוישל'ה מצביע. "כן", אומרת המורה למוישל'ה, "מה תשובתך?" ומוישל'ה עונה: "בשנת 1812 היה לפושקין בר מצווה".

ועידת הארץ לדמוקרטיה

אהוד פינקלשטיין, תל אביב

משאלתו של לוי אשכול

בתגובה על "צוואתו של גילעד", מאת אבי יעקבי ("הארץ", 26.2)

אבי יעקבי מצטט ברשימתו את דברי בנו גילעד ז"ל. האב רואה את דברי בנו, שנשלחו להוריו שבועיים לפני שנפל במבצע צוק איתן, כצוואה שבה מחפש גילעד ״מקום לאופטימיות״. ״אולי־אולי לפחות זה (הרצח הנורא של הנער מוחמד אבו־חדיר על ידי יהודים) יעיר אותנו ונבין שעברנו את הגבול״.

ככל אוהביה של מדינתנו, אני כואבת את הידרדרותה המוסרית, מזדהה עם תקוותו של גילעד ומקווה שהחברה הישראלית תתעורר מן העיוורון וההכחשה ותפעל לתיקון של החברה והמדינה. בימי המנדט הבריטי לא מנעו הבריטים מן היהודים לעזור ולעודד את המשפחות של עולי הגרדום ואסירי המחתרות שנלחמו בכובש הבריטי גם בדרכי טרור. אבל ממשלת ישראל עונשת את הפלסטינים על עזרתם למשפחות האסירים שנלחמים בכובש הישראלי. בימיה הראשונים של מדינת ישראל הביע דוד בן־גוריון תקווה שמדינתנו תהיה ״אור לגויים״. לעומתו אמר לוי אשכול שהוא מקווה שלא נהיה ״חושך ליהודים״. לאחרונה מלאו חמישים שנה לפטירתו של אשכול. הוא היה ראש הממשלה שרצה למנוע את מלחמת 1967.

בימים אלה חייבים כולנו לשאול את עצמנו אם הוגשמה משאלתו של אשכול ואם ישראל לא נעשתה ״חושך ליהודים״. עם חשבון הנפש הזה חובתנו להתעשת ולתקן את הדרך המדאיגה והמסוכנת שבה מתנהלת המדינה.

זאבה אחימאיר־זבידוב, ירושלים

חוש הומור

בתגובה על "יש חלקות של חללי אצ"ל", מאת יוסי אחימאיר ("הארץ", 5.3)

תתביישו לכם שפירסמתם את מכתבו המגוחך של יוסי אחימאיר. האם מדור המכתבים הפך למדור של בדיחות גרועות?

יוסף הלר, ירושלים

לידיעת הקורא בנימין נתניהו

בין לוחמי הל"ה שנפלו בקרב היה גם דודי, חיים אנגל, בן מעט יותר מ–18. לא זכיתי להכירו מכיוון שנפל 11 חודשים לפני הולדתי (אני בתה של אחותו הבכורה, חוה מרקוס לבית אנגל), אבל שמעתי עליו רבות. אמי הגדירה פעם את מותו כ"אבידה למדע הישראלי", בהיותו תלמיד מצטיין בבית הספר בית הכרם (המוכר היום בכינוי ליד"ה) וסטודנט בראשית דרכו באוניברסיטה העברית. בדבר אחד אני יכולה להיות כמעט בטוחה: אם היינו זוכים והוא היה חי היום, לבטח לא היה מצביע בבחירות לאיזושהי מפלגה שעל דגלה לא חרותה באותיות קידוש לבנה ההצהרה על שמירת זכויות אדם באשר הוא אדם, ללא הבדל דת, לאום, צבע עור או מגדר. אני קובעת זאת כי זו היתה דרכו של אביו, ד"ר תאודור אנגל, בגרמניה, שם היה פעיל במפלגה הסוציאל־דמוקרטית לפני עלות הנאצים לשלטון. זו היתה דרכם של אמו, היא סבתי, של אחותו ושל אחיו וכך דרכם של כל בני משפחתנו גם בדורות שאחריהם.

במשפחתנו לא הקבר הוא העיקר אלא הזיכרון של ההולכים והנופלים. השימוש של הליכוד בחלקת הקבר הוא דמגוגי, מעורר שאט נפש, מרחיק עוד יותר את מי שלא מוצא סיבה להזדהות עם מסרי המפלגה, קרי, מסרי בנימין נתניהו. גם "ההתנצלות" אינה מתקבלת. הרי לכך התכוונת, נתניהו, שקודם יעלו משהו ותוכל להציג עצמך כמבין עניין בזמן שהמהומה כבר כאן.

נעמי אלחסיד, מבשרת ציון

הוותיקן והרכוש היהודי

בתגובה על "האפיפיור העלים עין מהשמדת יהודים? מסמכי הוותיקן מהשואה ייפתחו לעיון", מאת עופר אדרת ("הארץ", 5.3)

הודעתו של האפיפיור כי הוותיקן יפתח את ארכיוניו מתקופת השואה בשנת 2020 תאפשר לראשונה לחקור את התנהלותו של הוותיקן בנושא הרכוש היהודי מתקופת השואה. על פי מחקרים קודמים, הוותיקן קיבל רכוש יהודי רב בתמורה להברחתם של נאצים לדרום אמריקה אחרי תום מלחמת העולם השנייה. יש האומרים כי הוותיקן קיבל אז מניות של חברת הביטוח האיטלקית הגדולה ג'נרלי והוא מחזיק בהן עד היום באמצעות חברת קש.

עד כה סירב הוותיקן לדון בנושא השבת הרכוש היהודי מתקופת השואה, הנמצא לכאורה בידיו. יש לקוות שהאפיפיור הנוכחי, שכבר ניתץ כמה פרות קדושות, יוביל תהליך מזורז וצודק לחקר השבת הרכוש היהודי ולהשבתו ושניצולי השואה יוכלו עוד ליהנות ממנו בערוב ימיהם.

ד"ר אהרון מור, תל אביב

למעשה צפוי לה נזק

בתגובה על "בג"ץ ביטל את הוראת אקוניס למנוע מינוי מדענית שתמכה בסרבנים" ("הארץ", 5.3)

דיווחים על פרשת אקוניס־אמיתי עלולים ליצור רושם שפרופ' יעל אמיתי נלחמת על מינוי שיביא לה תועלת אישית, ולא היא.

למעשה צפוי לה נזק משולש מן המינוי: ראשית, מדובר בהשקעה של שעות עבודה רבות ללא שכר. שנית, התפקיד יגזול מזמנה המוקדש למחקר, שהוא היחיד שמביא יוקרה למדענים. שלישית, התפקיד כולל אחריות לחלוקת תקציבים, מה שמבטיח שלפרופ' אמיתי יהיו בעוד כמה שנים פחות חברים מאשר יש לה היום. מדובר בשירות לציבור נטו, הראוי להערכה.

דני אביצור, ירושלים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ