גם לווייתנים צריכים: מחקר מצא שנוכחות של סבתא מאריכה את חיי הגורים
המחקר, שניתח נתונים של 36 שנות מעקב אחר לוייתנים, מצא כי סבתא שעברה את גיל הפוריות היא הגורם המשמעותי ביותר המשפיע על סיכויי ההישרדות של לווייתנים קטלנים
בני אדם נהגו לאורך ההיסטוריה האנושית לדאוג לזקניהם, והדבר נקשר ליכולת לחוש חמלה. אולם אנתרופולוגים קושרים גם בין השקעת המאמצים הקהילתיים להישרדות הזקנים לבין ההצלחה הפנומנלית של המין האנושי להתמודד עם אתגרים משתנים. בקהילות מסורתיות שימשו הזקנים כארכיון הידע והמיומנות של הקהילה ואפשרו לחבריה לשרוד מצבי משבר חריגים.
ראייה אחת לחשיבות הישרדות המבוגרים לקהילה כולה נמצאה במחקרים שנערכו בארכיוני הכנסייה באירופה שמצאו כי בעידן הטרום מודרני, סיכויו של ילד להגיע לבגרות עלו באופן משמעותי אם הוא גדל במשפחה בה סבו או סבתו היו עדיין בחיים. מחקרים שנערכו בחברות מסורתיות בעידן המודרני אישרו מסקנות אלה.
קטלן בוונקובר - דלגעתה, מחקר חדש הראה כי תופעה דומה של תוחלת חיים ארוכה יותר של צאצאים החיים לצד סבתם נכונה לא רק לבני אדם, אלא גם ללווייתנים קטלנים. לפי המחקר, שהתפרסם אתמול בכתב העת המדעי Proceedings of the National Academy of Sciences, נוכחות של סבתא שעברה את גיל הפוריות היא הגורם המשמעותי ביותר המשפיע על סיכויי ההישרדות של גור לווייתנים. לפי החוקרים, ההסבר לתופעה זו עשוי להיות שללווייתניות־סבתות ללא ילדים צעירים משל עצמן יש יותר זמן ומשאבים להשקיע בנכדים — בדומה להסברים שניתנו בעבר לתועלת שיש בחיים לצד סבא או סבתא אנושיים.
בני אדם, לווייתנים קטלנים ושלושה מיני לוויתנים אחרים הם בעלי החיים היחידים המוכרים בטבע שבהם הנקבות עוברות את גיל המעבר ובמשך חלק משמעותי מחייהן הן אינן פוריות. לפי החוקרים, הגילוי על תרומת הלווייתניות המבוגרות לחיי נכדיהן יכול לסייע להסביר את האופן שבו תופעה זו התפתחה לאורך האבולוציה. לפי המחקר, חשיבותן של הסבתות בולטת במיוחד בימי מחסור במזון, ומות הסבתא גובה את המחיר הכבד ביותר מהגורים בתקופות שבדהן כמות דגי הסלמון הזמינים יורדת.
מחקרים קודמים הראו כי לנקבות לווייתנים קטלנים שעברו את תקופת הפוריות יש את הידע הרב ביותר על איסוף מזון וכי הן מרכזיות בהנהגת הלהקה. "המחקר החדש מצביע על כך שסבתות פוריות לא מצליחות לספק את אותה רמה של תמיכה כמו סבתות שכבר אינן פוריות. המשמעות היא שהאבולוציה של גיל המעבר הגבירה את היכולת של הסבתא לסייע לנכד שלה", הסביר ד"ר דן פרנקס מאוניברסיטת יורק, החוקר שהוביל את המחקר, בהודעה לתקשורת שפרסמה האוניברסיטה.
החוקרים ניתחו נתונים של 36 שנות מעקב אחר שתי אוכלוסיות של לווייתנים קטלנים החיים באוקיינוס השקט לחופי קנדה וצפון ארה"ב. בלהקות של לווייתנים קטלנים, צאצאים נותרים לחיות לצד אמם, אבל מתרבים עם פרטים ממשפחות אחרות. בדרך כלל, לזכרים יש תוחלת חיים של כ-30 שנה. נקבות, לעומת זאת, נוטות לחיות שנים רבות יותר, ותקופת הפוריות שלהן חולפת בין גיל 30 לגיל 40. "למות סבתא שעברה את גיל המעבר יש השלכות קשות על כל משפחתה. גורם זה עשוי למלא תפקיד משמעותי בהערכת סיכויי ההישרדות של אוכלוסיות אלה. אם מספר דגי הסלמון ימשיך להצטמצם, לסבתות צפוי להיות תפקיד חשוב עוד יותר בחיי הלווייתנים הקטלנים", הוסיף פרנקס.
"הממצאים החדשים שלנו מראים כי כמו בבני אדם, סבתות לווייתנים שעוברות את גיל המעבר מסוגלות לסייע לנכדיהן, ושיתרונות אלה לקבוצה המשפחתית יכולים להסביר מדוע גיל המעבר התפתח בלווייתנים כמו בבני אדם", סיכם פרופ' דרן קרופט מאוניברסיטת אקסטר, שהשתתף במחקר.
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר