בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לנצח בשבעה מרתונים בשבע יבשות בשבעה ימים, ואז לחזור לעשות את זה בשנה הבאה

מייק וורדיאן בן ה-44 רץ בעשרות תחרויות בשנה, כי הוא נהנה לקחת את גופו אל הקצה, גם אם מדובר ב"אתגר המרתון העולמי" - שבעה מרתונים יום אחר יום במשך שבוע, בו זכה פעמיים. איפה הוא עוד לא רץ? אולי רק באולטרהמרתון על הירח, אבל גם זה חלום שלו

6תגובות
מייק וורדיאן, במרוקו. "אני חושב שאני די נורמלי"
PIERRE VERDY / AFP

ביום הראשון - מרתון באנטרקטיקה, בקור שהגיע למינוס 35 מעלות. ביום השני - מרתון בקייפ טאון. בשלישי - מרתון בפרת', בחום שהגיע ל-35 מעלות. ברביעי - מרתון בדובאי. בחמישי - מרתון במדריד. בשישי - מרתון בסנטיאגו. בשביעי - מרתון במיאמי. סוזנה גיל היתה מאלו שהשלימו בשבוע שעבר את "אתגר המרתון העולמי" - שבעה מרתונים בשבע יבשות תוך שבעה ימים. היא גמאה את 295 הקילומטרים ב-24:19:09 שעות, כשבין לבין בילתה מעל 63 שעות במטוסים שהניעו את הרצים בין אתר לאתר. למרות שניצחה בקטגוריית הנשים עם תוצאת שיא, חשה עצב. "אף אחד מאיתנו לא ישן במיטה במשך שבוע", אמרה ל-BBC, "וכנראה שלא ישנו יותר משלוש שעות ברציפות, במושב מטוס, אבל איש מאיתנו לא רוצה ללכת לישון - כי המשמעות היא שהכל נגמר".

עבור גיל, מנהלת בתעשיית מירוצי הסוסים בבריטניה ורצה חובבת, היתה זו תוספת משמעותית לרזומה. בעשור האחרון היא השלימה כ-45 מרתונים. המנצח בקטגוריית הגברים, מייק וורדיאן מארצות הברית, יכול להביט במספר הזה ולצחוק. את הקילומטרים שהיא גמאה בעשר שנים, הוא כנראה בולע בשנה, ולא משנה איך.

"אני אוהב להשתתף במירוץ לחמישה קילומטרים ולקרוע את עצמי כדי לנצח בן 15, ואז להופיע בריצת 100 מייל או לרוץ במעלה מגדל אייפל נגד מטפסי המגדלים הטובים בעולם", אומר וורדיאן. כי היכן שאחרים רואים שטויות, וורדיאן מזהה הזדמנויות. כשנולד לו ילד, הוא קבע שיא עולם במרתון תוך דחיפת עגלת תינוק. הוא שיאן גינס בהשלמת מרתון כשלגופו תחפושת של גיבור-על, ספיידרמן במקרה שלו. הזמן המהיר בהיסטוריה לאדם שרץ מרתון בתלבושת של אלביס פרסלי - גם הוא שייך להאונד דוג הזה, שאף קבע שיא עולם במרתון על מסלול ריצה חשמלי, ובמרתון באולם, ובמרתון במאדים. טוב, אולי לאחרון טרם הגיע.

אלביס - דלג

וורדיאן רץ בעשרות תחרויות בשנה. במגזין Trail Blazer חישבו ומצאו כי ב-2016, לדוגמה, התחרה בארבע ריצות ל-100 מייל, בשתיים ל-100 קילומטרים, בשתיים ל-50 מייל, בשתיים ל-50 קילומטרים, ב-12 מרתונים, בשני חצאי מרתונים, ונחסוך מכם את כל הריצות הקצרות יותר. תחרויות ל-5,000 ו-10,000 מטרים הן רק מתאבן עבור האמריקאי בן ה-44, שהחל לרוץ לפני יותר משני עשורים, ומאז כמעט לא מפסיק.

"אני לא יודע, יש בזה משהו מדליק", הוא מתקשה להסביר את אהבתו, "כולם מתחרים נגד כולם, אבל באמת אתה מתחרה נגד עצמך. בסוף, זה מה שמשנה. אם קבעת את הזמן הכי טוב שיכולת וסיימת במקום ה-100, זה עדיין הישג. זה מה שמגניב בריצה - היא מאוד ישירה, לא סלחנית. אם אתה לא עובד, לא תראה תוצאות. אם אתה רוצה לצאת לבלות, זה לא עוזר ליכולת שלך. זהו סגנון חיים במשרה מלאה, אתה עוסק בזה כל הזמן".

כל הזמן, במקביל לגידול שני בנים ולעבודה כסוכן אוניות בוושינגטון - הוא מגיש הצעות עבור מטענים למען לקוחות. מבחינתו, סגנון חיים רגיל לגמרי, עם תוספת של ריצת מרתון או יותר כל סוף שבוע שני בערך. "אני חושב שאני די נורמלי", הצהיר בראיון ל"ניו יורק טיימס", "ובכן, יש אנשים שיאמרו שלא - אבל יש לי משפחה, משרה מלאה, אני לוקח את הילדים לצופים ולאימוני כדורגל. אני עושה כל מה שאנשים רגילים עושים, אבל במקביל אינני חושב שאנחנו צריכים להיות מוגבלים על ידי מה שנחשבת להתנהגות נורמלית".

חשמלי - דלג

כדי להדגיש זאת, ולצבור את הקילומטרים הנדרשים - 32-20 ביום - הוא רץ מדי בוקר לעבודה, מתאמן בזמן הפסקת הצהריים, וחוזר הביתה בריצה או ברכיבה. "אימונים בלתי נראים", כהגדרתו, כאלה שלא משפיעים על משפחתו. אותה משפחה שמושפעת מאוד כשהוא יוצא שוב ושוב לתחרויות בעולם. למזלו, מקום העבודה בו הוא מועסק מ-1996 מגלה הבנה, וגם הטכנולוגיה המאפשרת לו לבצע את מלאכתו מכל מקום עוזרת. למזלו, יש לו משפחה מבינה מאוד, שאף רואה בנסיעותיו הזדמנות לראות עולם. אשתו ג'ניפר וילדיו היו איתו בכמות דו-ספרתית של מדינות. רק גבול אחד קבעה רעייתו, אומר וורדיאן: "אני לא רשאי לרוץ באוורסט עד שלילדים ימלאו 18".

כשלוורדיאן עצמו מלאו 18, ריצה היתה בראש מעייניו. בעת שהחל ללמוד באוניברסיטת מישיגן סטייט, הספורט האהוב עליו היה לקרוס. כבר אז היה רץ טוב - "חבריו לקבוצה שנאו אותו, כששלחתי אותם לריצה והוא חזר להתקרר לפני שהם הופיעו", משחזר מאמנו במכללות - אך רק כשנטש את הלקרוס הגביר את קצב הריצות כדי לשמור על כושר. מרתון גם עניין וגם הפחיד אותו. רק כשביקר בבית של חבר וראה שלאמו יש מדליית השתתפות במרתון בוסטון, נרגע. "חשבתי 'זו רק אמא של ויני, והיא מסוגלת לרוץ מרתון?'".

במרתון הראשון בו לקח חלק קבע תוצאה טובה מספיק כדי להשתתף במרתון בוסטון ב-1997. אחר כך התחרה גם בניו יורק ובשיקגו. יריבים שרצו כבר במכללות ראו בו אאוטסיידר, אז הוא התעקש להשתפר ולהוכיח שהוא שייך. כשעלה לראשונה למבחנים האולימפיים, לקראת אתונה 2004, החל לבכות. "לא יכולתי להאמין", שיחזר, "חשבתי 'לעזאזל, עכשיו אני רץ אמיתי'".

מייק אתגר - דלג

תוצאתו הטובה ביותר במרתון עומדת על 2:17:49 שעות. שלוש פעמים התחרה במבחנים האולימפיים, ולא עלה למשחקים. מי יודע לאן היה מגיע בסצנת המרתונים אילו בחר להתרכז בריצה המיינסטרימית, אבל וורדיאן הוא כמו ילד בחנות ממתקים - מתלהב מכל תחרות שהוא רואה, לכל מרחק. קשה לעמוד בקצב שלו בתחרויות, ויותר מכל - בקצב התחרויות שלו.

"רבים אומרים 'אתה מסוגל להיות רץ של 2:12 או 2:14 שעות (במרתון) אם תתרכז במירוץ-שניים בשנה", אומר וורדיאן, "טיעון הנגד הוא שאתה עלול להיפצע ולא להתחרות כלל בשנה. יש הרבה הזדמנויות. אני אוהב לראות למה אני מסוגל, למתוח גבולות ולהתנסות. אני אוהב את זה שאנשים יכולים להביט בי ולומר 'וואו, אם הבחור הזה יכול לעשות 13 מרתונים בשנה ולהצליח, אני מסוגל להתחרות באחד'".

עד שהם יתחרו באחד, וורדיאן כבר השלים 250 קילומטרים במדבר סהרה במירוץ קטעים בן שישה ימים, היה סגן אלוף עולם בריצה ל-100 קילומטרים, זכה שלוש פעמים באליפות ארה"ב ל-50 קילומטרים, וזו רשימה חלקית. מבחינתו, גדול הישגיו היה כשהתחרה כבר ב-2017 באתגר המרתון העולמי, ניצח בכל אחד משבעת המרתונים ובדרוג המצטבר. "זה גרם לי לפקפק בשפיותי מדי יום", סיפר ל"וושינגטון פוסט", "בכל יום רצתי על הגבול שלי, חוויה של פעם בחיים". או פעמיים לפחות, במקרה שלו. השנה חזר לאתגר המרתון העולמי ושוב זכה בתואר כשהוא מנצח בכל שבע הריצות.

מייק וורדיאן בסיום מרתון בפארק פנוויי בבוסטון, ב-2017
Michael Dwyer / AP

לרוץ מרתון, לעלות על מטוס, לאכול חטיפים, לישון מעט ובתנאים קשים, ואז לנחות במקום חדש ולצאת לעוד 42.2 קילומטרים. נשמע בלתי סביר לאדם הממוצע. וורדיאן אינו כזה. לא רק בגלל שהוא רגיל לישון מעט, לפעמים ארבע שעות, ושהיותו צמחוני - כזה שאוכל מהחי רק ביצים ודבש, ואוהב במיוחד חומוס - מאתגרת אותו לעתים במציאת מזון בעת נסיעות. "אני תמיד רוצה לעשות דברים מלהיבים, הרפתקניים, שונים, והכי חשוב - כאלה שאני כנראה לא הכי טוב בהם, כי אם אינך מחפש דברים מאתגרים וקשים לך, אתה לא מתפתח. אני בהחלט מעוניין לראות עם מה אוכל להתמודד ומה הגוף שלי יכול לקבל. זה מניע אותי".

זה הניע אותו, למשל, כשב-2015 רץ 50 קילומטר על מסלול ריצה חשמלי, רק כדי לגלות שתוצאתו אינה שיא עולם. 30 שעות אחר כך, ב-3 בבוקר, חזר למסלול - והפעם קבע שיא. לרוב, גופו עומד באתגר. אחיו מאט מספר על מקרה נדיר שלא, בתחרות ל-150 מייל ביוון. 30 מייל לסיום, וורדיאן נפצע ופרש. בבוקר הבא נדהם מאט לגלות שאחיו כבר מדבר על הניסיון הבא. פעם אחת, גופו ממש קרס - ב-2012 סבל במקביל מחמישה שברי מאמץ באגן הירכיים ומחמישה בקעים. למשרד הגיע בריצה, רק כדי לגלות שאינו מסוגל לזוז. מי שעבורו פגרה ממרתונים זה לרוץ קילומטרים בודדים, נאלץ לראשונה לקחת פסק זמן של חודשים.

וורדיאן חזר, כמובן שחזר. בשבילו, כאבים בעת ריצה הם רק תזכורת לתמורה שממתינה לו על קו הסיום. "הריצה העניקה לי חיים חלומיים", אמר ל-Sole Power. בחיים אלו, הוא ידוע בחוגי הריצה כ"איירון מייק". כזה שזוכה לכתבות בעיתונים הגדולים ומוכר חולצות, כזה שהפך לאייקון, ועדיין יש לו כל כך הרבה להשיג. כשיזדקן, הוא שואף להשתלט על שיאי הגילים למבוגרים. ועד אז? הבה נאמר שרגליו לא נטועות בקרקע, לפחות של כדור הארץ. "יש כל כך הרבה מירוצים ברשימה שלי", הצהיר בראיון ל"ספורטס אילוסטרייטד", "אשמח להתחרות במרתון או באולטרהמרתון על הירח. יש לי שאיפות מטורפות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#