טועמה: "נתניהו הרי ימשיך להיות ראש הממשלה. שיתחיל להתייחס גם ל'אזרחים סוג ב'". ריאיון
שבוע אחרי הפוסט של שכטר, יוצא הסמל האדום להגנתו בריאיון ל"ספורט הארץ" ("הוא לא גזען"), ומדבר על הכל: ההצלחה של קלינגר ("הפועל היתה צריכה פיגורה כמוהו"), סיום דרכו בקבוצה ("ברקוביץ' לא נתן לי מספיק כבוד") ופרשת הנבחרת הצעירה
בימים בהם המונח 'סמל' פרח כמעט לגמרי מעולם הכדורגל (וזמנית, גם הכדורגל עצמו פרח מן העולם) נותרו אליו געגועים בלפחות שני מישורים - של ציבור האוהדים לאותם סמלים ומה שהם מייצגים, ושל הסמלים עצמם לכר הדשא עליו פרצו לתודעה והפכו לכאלה. אחד הבולטים שבהם הוא סלים טועמה, לעד שם נרדף להפועל תל אביב.
בראיון ל"ספורט הארץ", מספר אחד מבועטי הכדורים החופשיים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי על החיים שאחרי הפרישה, כמו גם על הגזענות והשנאה שהרימו ראש גם כשהיה שחקן, ומסרבות להרפות גם בתקופת הזמן הנוכחית. הוא לא מתבייש לחזור לנקודות כואבות דוגמת פרשת הנבחרת הצעירה וסיום דרכו בהפועל בצורה מכוערת על ידי מנג'ר מפוקפק, וכמובן מתייחס לפוסט הבעייתי של חברו הקרוב איתי שכטר, שגרר תגובות נזעמות מכדורגלני המגזר הערבי.
"איתי שכטר הוא כמו אח בשבילי. שיחקנו יחד שנים ואני בטוח שהוא לא גזען ולא שום דבר ממה שכתבו עליו", פותח טועמה באווירה של סנגוריה. "דיברנו אחרי פרסום הפוסט ואמרתי לו שהוא לא היה צריך להיכנס לזה. נכון, לכל אחד יש את הדעות הפוליטיות שלו וצריך לכבד אותן, אבל ברור שטוב היה לו הוא היה שומר אותן לעצמו. בכל מקרה אני אוהב אותו ואמשיך לאהוב".
בניגוד לחברו, נמנע טועמה מלהביע עמדה פוליטית מובהקת, כמו למשל להתייחס לשאלה האם הרשימה המשותפת צריכה להיות בממשלה. "פוליטיקה זה לא עניין שלי, רק שיקימו כבר ממשלה, זה הכי חשוב", הוא אומר.
לעומת זאת, על תופעת הגזענות שעדיין מרימה ראש גם בשנת 2020, יש לו הרבה מה לומר. "יש גזענות בכל העולם, גם במדינה שלנו. הכל מתחיל מראש הממשלה, וכל הקמפיינים שלו פיתחו את השנאה כלפי הערבים. גם סגנון הדיבור של שרת החינוך והתרבות לא מכבד ולא מקובל. לא רק ימנים אוהבים את המדינה הזו, גם שמאלנים, וצריך להפסיק את ההסתה נגד הערבים כאילו הם אסון למדינה. הוא הרי ימשיך להיות ראש ממשלה בסוף, אז אולי כדאי לו להתחיל להתייחס כרלוונטיים גם לאזרחים שהוא מחשיב סוג ב'".
ובמעבר חד לעניין שבכל זאת לשמו התכנסנו, הכדורגל. האסוציאציה האוטומטית שנקשרת בשמו של טועמה לצד המועדון האדום, נוגעת לכדורים החופשיים המושלמים שהיה מבצע בתדירות גבוהה. מהגדרתו המתבקשת כאחד הגדולים בתחום בכל הזמנים בארצנו הקטנטונת הוא משתדל להימנע. "אני בועט בסדר, לא רע", הוא צוחק. "יש עוד כמה בועטים טובים, אבל היום לא נשארו הרבה ואפשר לספור אותם על כף יד אחת".
סלים - דלגמאור בוזגלו יכול לתת לך פייט?
"מאור דווקא ראה אותי לאחרונה ושאל מתי אנחנו הולכים לבעוט קצת בעיטות עונשין ביחד ועושים התערבות. מתישהו נארגן את זה".
סלים טועמה, 40, מתגורר בלוד. נשוי ללים ואב לשני בנים, ג'ורג' בן השלוש וג'וזף, בן שנה ושלושה חודשים. בשיאו נמנה עם "תינוקות קשטן" והיה שותף לדאבל המפורסם בעונת 1999/2000, כמו גם למסע ההיסטורי בגביע אופ"א עונה לאחר מכן - בו הגיעה הפועל עד רבע הגמר, בטרם הודחה על ידי מילאן האיטלקית. במאזנו ארבעה גביעים נוספים עם האדומים, פלוס זכייה בגביע הטוטו.
על העונה המטלטלת שעברה על הקבוצה אומר טועמה: "האמת שתחילת השנה היתה רעה מאוד, ונראתה על סף ייאוש. הביאו שחקנים, רצו להגיע לפלייאוף ופתאום כלום לא זז, הדברים לא מתחברים והפועל מועמדת לרדת ליגה. אז הביאו את סיני וקלינגר, שני שמות גדולים שעברו דבר או שניים בכדורגל, ודברים השתנו. הפועל תל אביב היתה צריכה פיגורה כמו קלינגר, הרבה זמן לא היה כאן מאמן כזה".
למרות שהוא מכביסט?
"נכון שהיה לו את האופי הזה כשהיה שם והוא רצה לנצח כל משחק, אבל זה בדיוק מה שהוא הביא איתו גם עכשיו. תאמין לי שהיום קלינגר שרוף על הפועל, ואני בטוח שגם הקהל אוהב אותו. הוא עשה דבר מדהים ומגיע לו כל הכבוד על הדרך".
טועמה לא חלם שיסיים את הקריירה בהפועל בטעם מר. ביוני 2014 מי שהראה לו את הדרך החוצה היה המנג'ר דאז, אייל ברקוביץ', בצורה שכל קשר בינה לבין כבוד מקרי בהחלט. "אייל תמיד דאג להגיד ברדיו, בטלוויזיה ובכל מקום שצריך לשמור על סמלים ואנשי המועדון", נזכר טועמה. "אני לא קורא לעצמי סמל, אבל בוא נגיד שהייתי בין השחקנים האחרונים שעוד היה מזוהה עם המועדון. ברקוביץ' אפילו לא דיבר איתי, ועד שלא אמרו לו להזמין אותי לפגישה, הוא לא טרח לעשות את זה. עד שכבר עשה את זה, הוא הקדיש לי 30 שניות ואמר: 'סיימת את דרכך, אין לי כסף לשלם לך, תודה ולהתראות'. בתור שחקן עבר גדול הוא היה צריך לעשות את הדברים בצורה הרבה יותר מכובדת, אבל זה ברקוביץ', אין מה לעשות".
לאחר העזיבה שיחק בליגות הנמוכות במדי בני לוד ומכבי שעריים, בטרם תלה את הנעליים בגיל 37. ביוני האחרון סגר מעגל כשחזר להפועל תל אביב כחלק מהצוות המקצועי של מחלקת הנוער. במסגרת זו הוא מקיים אימוני העשרה לשחקני ההתקפה במחלקה - מתרגול מצבים, דרך טכניקת בעיטה וסיומת מול השער ועד הדובדבן - טיפים השמורים רק לו במצבים הנייחים. "אני נהנה מאוד בתפקיד, מחלקת הנוער של הפועל היא בין שלוש הטובות בארץ, ומגיעות מחמאות למנהל המקצועי, עומר בוקסנבוים, שעושה עבודה מצוינת", מפרגן טועמה. "יש לנו הרבה ילדים מוכשרים. בעונה הבאה אני מאמין ש-4-5 יעלו מהנוער לבוגרים, ובטוח שבהמשך יהיו עוד רבים וטובים".
במהלך הקריירה יצא טועמה לשלוש קדנציות מעבר לים - סטנדרד ליאז' הבלגית - עמה היה שותף לשתי אליפויות וזכייה בסופר קאפ, ושתיים קצרות יותר בקייסריספור הטורקית ולאריסה היוונית. היום, כמעט מיותר לציין, התואר "ליגיונר" נוצץ הרבה פחות. "כשיצאתי לחו"ל בקושי היו ליגיונרים ששיחקו מחוץ לישראל, היום זה נהיה כמו שוק וכל אחד נוסע לשחק בחו"ל", הוא משווה. "טוב שנוסעים לשחק במקומות עם מנטליות אחרת ושיטות עבודה שונות, אבל הרבה לא מחזיקים מעמד וחוזרים. קצת מבאס ששחקנים הולכים וחוזרים סתם, אבל מצד שני יש כאלה שלא כל כך הצליחו פה אבל עושים זאת בגדול בחו"ל, כמו שון וייסמן שמפתיע מאוד".
איזה עוד הבדלים אתה רואה בין הכדורגל של תחילת שנות האלפיים לתקופה הנוכחית?
"בתקופה שלנו, אפשר להגיד שהיו שחקנים ברמה גבוהה מאוד, ולא היה כסף כמו שיש היום. מצד שני, עכשיו יש כסף גדול אבל אין את הכישרונות של פעם. היום כל שחקן 'נחמד' שווה לפחות 250-300 אלף דולר, אצלנו לא היו סכומים כאלה. מדובר בכדורגל הישראלי, לא בדיוק מוצר עם רייטינג גבוה שיש עליו ביקוש. הייתי מצפה שבעלים של קבוצות יחליטו על תקרת שכר שלא חורגים ממנה. מי שרוצה להתקדם ולהרוויח יותר מוזמן לצאת לחו"ל".
אחד הכתמים השחורים ברקורד של טועמה לא נוגע ישירות לכדורגל, אלא למעורבותו בפרשת הנבחרת הצעירה, במסגרתה הואשם עם שישה שחקנים נוספים שבילה עם צעירה ערב משחק הנבחרת. בעקבות האירוע, הושעה טועמה מנבחרות ישראל למשך שנתיים בפועל ושנתיים על תנאי.
בעידן השיימינג, בכלל לא בטוח שפרשה כזו היתה נגמרת רק בהשעיה. יותר בכיוון של לחסל קריירה.
"אני מסכים איתך שאם זה היה קורה היום, לא יודע איך זה היה נגמר, אבל בטח לא בצורה קלה יחסית. היינו אז ילדים, וכולנו עברנו תקופה קשה ולא נעימה. יש דברים שאתה מצטער עליהם בקריירה, וכמובן שזה אחד מהם. משהו שלא כיף להיזכר בו".
כמה קשים החיים שאחרי הכדורגל?
"קשים מאוד. אני מתגעגע להכל מהכל - המשחק, האווירה, החוויות לפני ואחרי משחקים, הצחוקים בחדר ההלבשה. אפרופו איתי שכטר, היה לו חלק גדול בהם. מעבר לזה, שחקני כדורגל חיים ב'לה לה לנד' וכולם בהיי מהפרסום בטלוויזיה ובכלי התקשורת, אבל ברגע שיפרשו הם יתעוררו ויגלו שהם כמו כל אחד אחר ברחוב. אף אחד לא יסתכל או יתייחס אליהם בצורה מיוחדת. לשחקנים הפעילים אני מציע להתנהל כבר מעכשיו כמו שצריך, אם זה ללמוד משהו בזמן הפנוי, או לחסוך ליום שאחרי".
לסיום, עדיין הרגשת צביטה בלב במשחקי הדרבי העונה?
"ואוו, מה זה צביטה? צביטה גדולה. מה לעשות, במכבי יש כסף ורואים את הבדלי הרמות. בתקופה שלנו זה היה אותו דבר, רק לטובת הפועל. אני זוכר טוב מאוד איך מכבי שיחקה בונקר ועשתה הכל כדי לא להפסיד, אבל זה לא עזר לה".
ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3550771) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3631980) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3539480) whtzResponsive
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר