בעיני המתבונן הקורונה עוד עלולה להתברר כאירוע שהציל והבריא את עולם הספורט
החוקרים שמנסים למצוא בימים אלו חיסון לקורונה מרוויחים פרומיל לעומת מי שיודע להטביע תוך כדי נגיעה בקרש. הפער הזה ממחיש את העיוות של העסק שנקרא ספורט מקצועני. כשייגמר המשבר, על הספורט לחזור אלינו בצורה רזה והגיונית יותר, אבל בעיקר צנועה יותר
בעיני המתבונן נהדר שיש קורונה! רוג'ר פדרר יהיה הטניסאי הגדול בהיסטוריה
ברגעים קשים אלו, כשמגיפה אמיתית דופקת בדלת האנושות חובה למנוע את הסיוט המתקרב - אסור לתת לרפאל נדאל או לנובאק ג'וקוביץ' לעבור את רוג'ר פדרר במספר תארי הגראנד סלאם. אז עד שלא יהיה זכר לנגיף הארור (הנהדר) הזה אסור לשחק יותר טניס
בעיני המתבונן פרופ' גרוטו, אף אחד לא יכול להתעסק עם מכבי תל אביב. לא אתה ולא הקורונה
משעשע לראות מה קורה לפקידי ציבור בכירים ולוחמניים כשהם נתקלים בעו"ד שמעון מזרחי
בעיני המתבונן ה-VAR לא כאן בגלל צדק. הוא כאן כדי לעקור את הטירוף מהכדורגל ולהכניס מיליונים
המחיר של השימוש ב-VAR הוא פגיעה אנושה בבלתי אמצעיות של חוויית הכיבוש. תחת המסווה של שאיפה נעלה לצדק הוכנסה מכונה שמטרתה אחרת לגמרי - לעצור את החייתיות, ולהביא את הכסף של הבורגנים
בעיני המתבונן ראיתם? ניימאר מתחיל להיראות כמו סבא! 55 הערות לכבוד החזרה של ליגת האלופות
הסיפור של טימו ורנר, מה זה ארלינג הולאנד, העונש של מנצ'סטר סיטי, מוריניו המסכן - 55 הערות, כולל ד"ש לניר קלינגר
הצפייה בכדורגל הפכה למסע ארוך בליווי רותם סלע ורכבי ליסינג. השבוע מצאתי את הסיבה לכך
בכל שתי דקות פרסומת עם רותם סלע, בכל שלוש דקות חידה יומית, בכל ארבע דקות "האם ההחלטה של השופט נכונה". למה מפריעים לנו כל הזמן לראות כדורגל? כי אלירן עטר הסתפק ב-78 אלף שקל נטו לחודש
בעיני המתבונן בזכות הכתבה בערוץ הספורט הבנתי: יש אלוהים, והוא שוכן במיקום מפתיע
הכתבה שזכתה לכותרת "מאמינים אך מפסידים" חשפה את הסיבה למכת הפציעות של מכבי תל אביב העונה: המזוזות ביד אליהו. כעת הכל ברור, הגיוני ובעיקר מרגיע
בעיני המתבונן זה היה ברור שג'וקוביץ' ינצח את פדרר. אבל זה לא אומר שהוא גדול ממנו
בניגוד למצ'-אפ עם רפאל נדאל שגם אותו הוא פתר, לרוג'ר פדרר אין בעיה של טניס עם נובאק ג'וקוביץ'. הפער היחידי ביניהם הוא פער הגילאים - עד שפדרר חצה את גבול הגיל שבו טניסאים פורשים הוא לא ממש התקשה מול הסרבי
האיש שאהבו לא לאהוב: אוהדי הספורט עצובים על קובי בראיינט למרות ובגלל הכל
אם מנקים את ה"אגדתיות" שמלווה את מותו של בראיינט מגלים תמונה מורכבת יותר. בראיינט היה "מכביסט" שעבורו המטרה - להיות גדול ממייקל ג'ורדן - מקדשת את האמצעים. לכן הוא דחק החוצה את שאקיל אוניל. מכיוון שעבורו מקום שני לא נחשב, הוא נכשל אבל למזלו חובבי הספורט אינם מכביסטים
בעיני המתבונן אעשה הכל כדי לחיות בשמורת הטבע הזו. אז למה אני חוזר כל הזמן לאיציק זוהר?
השקט שמשתשרר בין החבטות ורגעי המפתח שואב אותי אל המקום הפסטורלי שנקרא יורוספורט. כשאני עובר למדבר הצחיח של ערוצי הספורט המקומיים מיד מתנפלים עליי עדת שדרים צרחניים, אבל אני עושה זאת כדי לא להתרגל לבית החדש
בעיני המתבונן מגיש החדשות היה מעורב בקומבינה. מי ידווח עליה במהדורה?
בתקשורת ספורט שנגועה באופן כמעט ממאיר בניגודי עניינים בהם כתבי ומגישי ספורט מרשים לעצמם להנחות אירועים מבלי לעצור רגע ולחשוב על משמעות הדבר, בחר אלי אילדיס לשתף פעולה עם קומבינה של סילבן אדמס
כדי להתאים לילדים לבנים, דייויד סטרן הרס את הנשמה של ה-NBA
הוא רצה חוזי שידור של מיליארדים, הוא רצה סינים, הוא רצה אירופים, הוא רצה לגדול, לנגוס, להשתלט. הוא היה קפיטליסט אמריקאי קלאסי, וכשהכסף מדבר, כל אידאולוגיה או אלמנט "שלילי" נעלמו - גם במחיר העובדה שהליגה נראית כמו ערב משחקי ראווה
בעיני המתבונן המטרה היא להרחיק את אוהדי הכדורגל "החיות" בכלובים, הרחק מהאזרחים
עונשי הרדיוס והקנסות הם אבסורד. אבל לאבסורד יש היגיון משלו: להבהיר לכדורגל שהוא מוחרג אל מחוץ לתרבות ולהשאיר את "החיות" מהמגרשים הרחק ככל האפשר מיתר האזרחים
בעיני המתבונן "התבגרתי, התמתנתי, שכחתי". אלון עידן מסכם עשור, בראיון עם אלון עידן
זה היה אחלה של עשור, אבל אני לא ממש זוכר אותו. אני יודע שהיו מסי ורונאלדו ופדרר וביילס, אבל הכל מטושטש. וזה גם לא ממש מפריע לי. אין מה לעשות, זה הגיל: השנאה כבר לא אותה שנאה, והאהבה לא אותה אהבה. יש דברים חשובים יותר מהכדור שרוני אוסליבן החמיץ
בעיני המתבונן הדמעה של ספרופולוס מרמזת שמכבי תל אביב כבר לא מכונת הרס. וזה עצוב לי
מכבי תל אביב מתרככת. הכישלונות טבעו בה בה סימני צניעות והיא כבר לא אותה מפלצת הרס חסרת סנטימנטליות. אך ככל שהיא מעוררת פחות אנטגוניזם כך מתגעגעים אליו יותר, זה כמו לאבד חבר מניאק
בעיני המתבונן מרוב ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו לא רואים את הגופות שנשארו. אין לכם בחילה?
שוב ברצלונה, שוב ריאל, שוב סיטי, שוב באיירן - נציגות הליגות הבכירות יהיו היחידות בשמינית גמר ליגת האלופות. מתי - אם בכלל - תתהפך התודעה על ראשו של אוהד הכדורגל והוא יחוש בחילה לנוכח החזירות? ■ וגם: מדוע אוהדי טורונטו לא שרקו בוז ללנארד?
בעיני המתבונן שחקני כל העולם, תמשיכו לקלל אוהדים ולהשתיק אותם. גם לכם מותר
בתרבות ספורט שתובעת מספורטאים להתחנף, להתנצל ולהתרפס בפני קהל עוין, צריך להעריך את אלו שלא מוכנים להשלים עם זה - מניימאר מפריז סן ז'רמן ועד לטאביוס וויליאמס מהפועל חולון
בעיני המתבונן שקית עם 150 אלף דולר? המקום שבו מתגלים הצדדים היפים של לוזון ובוזגלו
בלי יומרה גדולה, בלי צרחות וקללות ובלי לייחס למשחק חשיבות לאומית עליונה. "הפרלמנט" לוכדת את הטון שצריך לאמץ הכדורגל הישראלי. האווירה החברית מוציאה גם מאנשים כמו אבי לוזון ויעקב בוזגלו צדדים פחות מוכרים
טל בנין לא גזען, הוא סתם רוצה לוודא שנאתכו זוכר מי פה האדון
כשטל בנין אומר לנאתכו "קודם תלמד את ההמנון ואז תתעסק במלים", הוא מבקש מקפטן הנבחרת לבטל את הזהות שלו, לעמוד כנוע ומובס מול אלפי יהודים באיצטדיון. וגם - על הדמיון בין פדרר לרוני אוסליבן, והשוני העצום בין ג'ורדן להארדן
בעיני המתבונן ימי "פרשת נערות הליווי" היו מגעילים ומזוהמים. אבל גם מעולים
התבוסה לדנמרק ו"פרשת נערות הליווי" סימלו את הימים האחרונים של הכדורגל הפנטסטי והמענג והחלפתו בגופיות GPS. כעבור 20 שנה אפשר להכות על חטא: הנבחרת ההיא היתה כנראה היחידה שהטריפה אותנו באמת