בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעיני המתבונן

נמאס לי לגמרי. מצדי שרוג'ר פדרר יפסיד, שיובס, שיישחט

כי רוג'ר עדיין יהיה גדול מכולם, טוב יותר מכל אחד אחר - גם אם יפסיד בפאקינג חצי גמר ווימבלדון לנדאל. רואי החשבון ופקידי השומה של הספורט, רדו לי כבר מהראש, עכשיו אין לי כוח להישאר ג'נטלמן

78תגובות
רוג'ר פדרר, ברבע הגמר מול נישיקורי. אני כבר מדמה בעיני ראשי את ההתנפלות
AFP

העדפתי להימנע מהמפגש הזה, זאת האמת. ייחלתי לכך שרפא יפסיד לפני החצי (קיריוס!), אבל ביני לבין עצמי גמרתי אומר שגם האופציה ההפוכה עדיפה: כן, שרוג'ר יפסיד. העיקר שתימנע ממני החוויה הזאת. חוויה שעלולה להיות אכזרית במיוחד. טראומתית. משהו בממדים אפיים, היסטוריים. דווקא כי זה על דשא, דווקא כי זה "המגרש הביתי", דווקא בגלל שההוא אמור להיות חימריסט.

נו, אני כבר מדמה בעיני ראשי את ההתנפלות ההמונית, החייתית, חסרת הרחמים: הנה, הרוג'ר הזה שלך, תראה מה הוא שווה באמת! נו, תמשיך עם כל הסופרלטיבים האלה שלך - גאון, GOAT, היופי בהתגלמותו - בתכל'ס הוא ניצל דור שחקנים בינוני וברגע שרפא ונולה הגיעו חזר לפרופורציות האמיתיות!

כן כן, אני הרי מכיר את הנאומים האלה כבר בעל פה. את הסטטיסטיקאים המדופלמים שיישלפו מפקיד שומה 5, מחוז באזל, את קלסר משחקי הראש בראש שלו נגד רפא, יענדו את משקפי הקריאה, יכחכחו מעט בגרונם ויתחילו בהרצאתם המשמימה, המייבשת, השחוקה, המוכרת לעייפה, שנועדה להקטין את גדולתו של מי שמלווה באצילות והדר את חיי הטניס שלנו ב-20 השנים האחרונות, מי שצובע את השעות המתות של הקיום האפור והסתמי בגוונים עזים של יופי, מי שמצליח להפעיל אזורים בלב שחשבנו שמזמן שבקו.

נדאל חוגג על הדשא. זו עלולה להיות חוויה אכזרית במיוחד
ANDREW COULDRIDGE/רויטרס

בעיני רוחי הם הרי כבר נמצאים שם כולם - כל אלה שרוג'ר מעביר אותם על דעתם. בגלל הקלילות, בגלל האלגנטיות, בגלל היופי, בגלל הטאץ', בגלל הכישרון הטבעי, בגלל שאין זיעה, בגלל שהכל נקי, כמו חולצה מכובסת שמקופלת בארון. כבר שנים הם אורבים בצד, סופגים בשקט את מטחי ההתפעלות ממנו, מחכים לשעת הכושר. והנה, שעת הכושר כבר פה, ממש מעבר לפינה, המקדימים יוכלו לפגוש אותה הערב (שישי) בשש, אולי שש וחצי, תלוי כמה זמן ייקח לסרבי שנוהג להתחנף לקהל בסופי משחקים לטאטא את היריב החביב באוטיסטה-אוגוט.

לא, פשוט אין לי כוח להישאר ג'נטלמן. בטח לא בימים כאלו ובשעות מתוחות כאלו. אני יודע, הספורט הלבן, ווימבלדון, והרי רוג'ר בעצמו מקפיד על הלכות ונימוסים. אבל אני מאסתי בכך. אני לא מתכוון לשתוק יותר. רואי החשבון ועורכי הדין של הספורט פשוט העבירו אותי על דעתי. גם הסטטיסטיקאים, האנליסטים, עכברי המשחק. די, רדו לי כבר מהראש. אתם והקלסרים שלכם לא מעניינים אותי, גם לא התוכנות המתקדמות שלכם ולא הניתוחים המקוריים שלכם.

השבוע, בווימבלדון. רוג'ר מעביר אותם על דעתם
Tim Ireland/אי־פי

הגיע הזמן לומר את הדברים כפי שהם, ומי שלא מוצא חן בעיניו שיעבור לאייטם הבא (יש יופי של תחזית מזג האוויר בסוף העיתון): רוג'ר יותר טוב מרפא ויותר טוב מנולה! כן, ככה, פשוט, חד וחלק - יותר טוב! לא בגלל מספר הגראנד סלאמים, ולא בגלל כמות הניצחונות, ולא בגלל הגיוון, ולא בגלל מספר השבועות במקום הראשון, ולא בגלל שום דבר שכתוב בתיקיות של פקיד שומה 5, מחוז באזל או מחוז מאיורקה.

הוא יותר טוב כי הוא עושה לי יותר טוב בחיים. זה הכל. אם לא הוא, לא הייתי יושב שעות ורואה טניס. לא רפא עם הקפצות הכדור הלא נגמרות שלו ולא נולה עם הטניס המשעמם-יעיל שלו, לא היו גורמים לי לראות כל כך הרבה שעות של טניס. והרי אם לא הייתי יושב שעות ורואה טניס, הייתי נאלץ לעשות דברים אחרים, תפלים, מיותרים, אפרוריים, נו, כמו שהחיים יודעים להציע. ואם הייתי עושה את הדברים התפלים האלה, המיותרים האלה, הסתמיים האלה - דיכאון גדול היה נופל עליי, ושאלות קיומיות היו מתחילות לנקר את מוחי, וציפורים אקזיסטנציאליסטיות היו מתחילות לנקר את כבדי: בשביל מה אני פה, בשביל מי, מה זה כל הקיום הזה בעצם?

פדרר - דלג

והנה, בזכות איש אחד שחובט בכדור טניס בדיוק כירורגי שכזה, נמנעת ממני כבר שנים צורת הקיום האומללה הזאת. אני מביט בו משחק ולפתע האפרוריות מפנה את מקומה לצבעיו העזים של הרגש, לפתע שאלות אזוטריות לכאורה כמו היכן נפל הכדור - על הקו או שמא מחוצה לו? - הופכות עבורי קריטיות, גורליות, שואבות אותי פנימה, אל תוך עולם קסום של משמעות, של התענגות, של סבל, של מתח, של הקלה, של עצבים, של קורת רוח, של כעס, של נירוונה.

מי יותר גדול? רוג'ר. פשוט ככה
Action Images/רויטרס

ככה שנמאס לי לגמרי. פשוט נמאס. אחרי 20 שנה שהוא אשכרה מנשים אותי מפה לפה, אתם באים לי עם איזה פאקינג חצי גמר ווימבלדון, שאולי הוא יפסיד בו ואז אפשר יהיה להגיד עליו שהוא לא כזה אלא כזה, לא גדול אלא בינוני, ושההוא בכלל ענק, ושהקלסרים מראים באופן ברור, ושהתוכנה המתקדמת קובעת חד משמעית? לא לא, זה פשוט לא יילך, לא הפעם. מצדי שיפסיד, שיובס בשלוש מערכות חלקות, שיושפל, שייזרק לכלבים, שייטרף, שיישחט, שייקרע לגזרים, שייבלע על ידי כל חיות הטרף שבמשך שנים עטו על עצמן תחפושות של שיות תמימים וכעת חושפות את ניביהן החדים והמדממים. לא, אין לי שום בעיה, באמת שלא. כי בשבילי גם במצב צבירה של עוף קפוא בפריזר הוא עדיין הטוב מכולם, היפה מכולם, היחיד מכולם. לא רק בספורט, בהכל.

(אבל רוג'ר, תעשה טובה ותנצח, אה? זה חשוב הפעם)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#