בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום ההיסטורי של ברוקלין הוא עוד יום בהיסטוריה הפתטית של הניקס

עד לפני שלוש שנים, ברוקלין שחתה באותה ביצה טובענית של כישלון כמו הניקס. אלא שבזמן ששיקמה את עצמה תרבותית ומקצועית והפכה מועמדת ראויה לכוכבים שמחפשים בית, יריבתה העירונית המשיכה בקו שמתווה בעליה והפכה מקבילת הכדורסל להונאת פונזי. כלומר, כמעט: בהונאה הזו איש כבר לא מוכן להשקיע

9תגובות
אוהדי הניקס שוב סובלים

לצד סרטונים חמודים של חתולים וילדים, תוכן שיווקי באינסטגרם ופייק ניוז, השגרה של האינטרנט מורכבת בין היתר מחבטות מילוליות בג'יימס דולן. להגנתו של בעלי הניקס הוא הצליח להצדיק את רובן, בעזרת שלל טעויות ופרשות מביכות לאורך השנים. רק בעונה האחרונה הוא דרש להוציא מהגארדן אוהד שצעק לעברו "תמכור את הקבוצה" והורה להחרים את כתבי "ניו יורק דיילי" ממסיבות עיתונאים, בטענה שהם לא רוצים לראות את הניקס מצליחים. "אם הם שונאים אותנו כל כך, מדוע הם שם?", תהה במארס בראיון רדיופוני.

התגובה של העיתון היתה פחות פראנואידית ויותר מבוססת על עובדות. "אם הטון של הסיקור נוטה להיות שלילי, זה בגלל שלניקס יש את אחוז ההצלחה הנמוך ביותר ב-NBA בשני העשורים האחרונים", ענה עורך המדור לטענות, "ניו יורק היא עיר של כדורסל – שום דבר לא יהיה טוב יותר לעסקים מאשר הצלחה של הניקס. נדווח על התפתחויות חיוביות בצורה הוגנת אם וכאשר הן יתרחשו".

מייקל סקוט - דלג

ובכן, חדשות טובות ל"דיילי ניוז": הלילה הם קיבלו שניים במחיר אחד. הכדורסל בניו יורק התעורר לחיים, ובמקביל הם יכולים להמשיך להרגיז את דולן במצפון שקט. בסך הכל הוגן, אם לוקחים בחשבון שהקבוצה שלו ממשיכה להרגיז את אוהדיה בהתנהלות שכבר קשה למצוא לה סופרלטיבים. חוסר הנכונות להציע לקווין דוראנט חוזה מקסימום על רקע חוסר ודאות רפואית זה דבר אחד; להפיץ את זה אחרי שהיריבה העירונית החתימה אותו - יחד עם קיירי אירווינג - זה די עלוב גם בסטנדרטים של דולן.

"העמדה של 'לא רצינו אותו ממילא' היא מגוחכת", אמר סטיבן סמית' מ-ESPN, אולי הבן אדם שעלב הכי הרבה בניקס בהיסטוריה של האנושות. ועדיין, בין אם מנקים או משאירים את התיאטרליות המוגזמת שלו כשהוא מדבר על קבוצתו האהובה, קשה להתווכח איתו כשהוא מוקיע אותה במקרה הזה. "כולם יודעים כדורסל. דוראנט זה שחקן של 27 נקודות למשחק בקריירה, שההצלחה שלו לא מבוססת על אתלטיות בלבד. שחקן בגובה שלו עם מוטת ידיים כזו שהוא צלף, אלוף פעמיים, פעמיים MVP של סדרת הגמר. סליחה, אתם לא יכולים לסמוך על שחקן כזה שיהיה טוב יותר ממה שהיה לכם, כשאתם ניו יורק ניקס ולא היה לכם דבר?".

ג'יימס דולן
Frank Franklin II/אי־פי

הניקס אולי יצאו עם משהו מהשעות הראשונות של טירוף השחקנים החופשיים – בעיקר ג'וליוס רנדל – אבל זה רחוק מאוד מהשלל אליו כיוונו בפברואר, כששלחו את קריסטאפס פורזינגיס לדאלאס ופינו מקום בתקרת השכר לשמות הגדולים ביותר. "ניו יורק זה המכה של הכדורסל", הכריז דולן בזמנו, "אנחנו שומעים מאנשים, משחקנים ונציגים על רצונם להגיע". במובן הזה, דולן לא טעה: הם אכן הגיעו לניו יורק. ספציפית, לברוקלין.

וזה אולי העלבון הגדול ביותר למועדון שבמשך 20 שנה – מאז ההופעה המפתיעה בסדרת הגמר מול סן אנטוניו בעונה המקוצרת – חי בתוך עלבון אחד גדול. כי לא רק שלנטס אין את ההילה ההיסטורית של הניקס, הם גם חלקו עמם את אותה ביצה טובענית של כדורסל רק לפני שלוש שנים. ההבדל הוא שבזמן שחלף, הנטס עשו הרבה מעבר לפינוי מקום מתחת לתקרת השכר, בערך ההוראה הראשונה בספר "כללי יסוד לג'נרל-מנג'ר המתחיל".

כליי תומפסון - דלג

כששון מארקס, עוזרו של אר.סי ביופורד בסן אנטוניו, הגיע לברוקלין בקיץ 2016, הוא קיבל מנדט לבנות מחדש מועדון שבור - זכר לטרייד הנוראי עם הסלטיקס תמורת קווין גארנט ופול פירס ב-2013. לוקיישן בהחלט היה – אולם חדיש בעיר ששחקנים רוצים לשחק בה – אבל כל מה שמעבר לכך היה צריך לבנות מחדש. מה שמארקס הבין והניקס קצת פחות זה ששחקנים אולי אוהבים את העיר, אלא שהם אוהבים יותר להגיע למקום שמשדר הצלחה - או לפחות אופק ריאלי להשגתה. ועם 20 ניצחונות בעונה, זה משהו שקשה לשדר.

אז בזמן שהניקס הציגו עוד עונות מבוזבזות, החתימו שחקנים רעים על חוזים גרועים, החליפו מאמנים בסיטונות והלכו אחרי פיל ג'קסון לשום מקום, מארקס והנטס הציגו פרויקט שיקום מרהיב – תרבותית ומקצועית. עם קני אטקינסון בעמדת המאמן הקבוצה השתפרה בהדרגה, ועשתה זאת בדרך שכמעט לא רואים ב-NBA: עם שחקנים שנדחו על ידי קבוצות אחרות, כמו דיאנג'לו ראסל, ספנסר דינווידי וג'ו האריס, ובחירות דראפט מאוחרות יחסית, כמו קאריס לאוורט, ג'ארט אלן ורודיונס קורוקס. בזמן שהמעטפת התפתחה, כמו צוות רפואי שנחשב לאחד המתקדמים בליגה או מתקן אימונים חדיש, ההצלחה המקצועית נגד כל הסיכויים שיווקה עוד יותר את האטרקטיביות של המועדון – שסיים את העונה עם 42 ניצחונות והופעה בפלייאוף.

114 - דלג

בפועל, הנטס סיימו את העונה עם הרבה יותר. התחושה הכללית שמשהו טוב קורה בברוקלין הפכה יעד שנחשק רק מעצם היותו למקום אליו רוצים להגיע שניים מהשחקנים הטובים בעולם. בניגוד חד למקום שהוא אולי יעד נחשק רק מעצם היותו, אבל אף שחקן איכותי לא רוצה להגיע אליו כבר שנים. "למרות כל מה שהניקס יגידו, הטרייד על פורזינגיס בעונה שעברה היה מבוסס על החתמתם העתידית של אירווינג ודוראנט", כתב סטפן בונדי מה"דיילי ניוז", "הם היו שחצנים מספיק כדי לחשוב שלא חייבים לנצח בשביל להחתים שחקנים חופשיים. זו קבוצה שהיא הונאת פונזי. היא מוכרת תקווה, סיטואציות היפותטיות, והיא תמיד נכשלת במשימה שעומדת מולה. הם לנצח יהיו השושבינה, לעולם לא הכלה".

הניקס, אגב, כפרו באופציה של השפלת מבט ובליעת גוש האכזבה בשקט. נשיא המועדון, סטיב מילס, הוציא הודעה לפיה "נמשיך לבטוח בתוכניות שלנו לבנות מחדש את הניקס כדי להתמודד על אליפויות בעתיד, באמצעות הדראפט, שחקנים חופשיים והשלד הצעיר שלנו. אנו מבינים שאוהדים מסוימים עשויים להיות מאוכזבים מהחדשות הלילה, אבל אנחנו ממשיכים לשמור על הלך רוח עליז".

מישהו בהחלט עליז בניו יורק כרגע, אבל הוא בטח לא אוהד הניקס. אמנם קשה להתאכזב ממי שהפכו את האכזבה לשגרה, אבל כמה שדולן ומילס משתדלים לעשות זאת; כשהאבק התפזר מיום חדשותי מטורף, בו הוחתמו סופרסטארים ואולסטארים בכל נקודה במפה, הם הציגו לראווה שלושה שחקנים – רנדל, טאג' גיבסון ובובי פורטיס – בעלות כוללת של 114 מיליון דולר. במהלך קלאסי כשמדובר בניקס, שלושתם משחקים באותה עמדה. יום היסטורי עבור הנטס, שהפכו רשמית למועמדים לאליפות ב-2020/21. ועבור הניקס? בסך הכל עוד יום בהיסטוריה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#