בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השבוע לפני 68 שנה

בלעדיו, לא בטוח שה-NBA היתה קיימת, ולא בטוח שהיינו זוכים להכיר את לברון וג'ורדן

העליונות הפיזית של ג'ורג' מייקן מתחת לסל גרמה לשכתוב חוקי המשחק, מסירותו כיחצ"ן עזרה לליגה לשרוד בראשית קיומה. מילד גמלוני שסבל מגובהו הרב, הוא הפך בשנות הארבעים והחמישים לסופרסטאר הראשון של ה־NBA ופרץ דרך לאחרים. לרבות מרכיבי המשקפיים

2תגובות
מייקן (מימין) חוסם את בוב דייויס במשחק בין מיניאפוליס לרוצ'סטר ב-1951
AP

20.1.1952 אפשר לדמיין את ה־NBA בלי לברון ג'יימס. קשה, אבל אפשר. בלי מייקל ג'ורדן הדמיון כבר מתחיל לחרוק - בכל זאת, האיש אחראי על כמות היסטורית של קווי עלילה ששינו את המשחק - ועדיין זה אפשרי. לג'ורג' מייקן, לעומת זאת, אין תחליף אפילו בדמיון. בלי ג'ורדן ה־NBA אולי לא היתה הופכת למפלצת שהיא כיום, אבל בלי מייקן לא בטוח שבכלל היתה קיימת. לולא סחב אותה על גבו בשנותיה הראשונות, היינו עדים לצירי זמן חלופיים בהם ווילט צ'מברליין החליט לממש את הפוטנציאל שלו כשחקן כדורעף ולארי בירד שמר על משרתו במחלקת התברואה של פרנץ' ליק, כנהג במשאית זבל. "בלי מספר 99, לא היה אני", הגדיר זאת שאקיל אוניל.

למזלו של המשחק, לפני כולם היה את מייקן - ולא שהיה חסר הרבה כדי שיברח למקום קדוש בהרבה. זה קרה אחרי שבשנתו הראשונה בתיכון הוא נחתך מסגל הקבוצה, אחרי שנתפס ממצמץ באינטנסיביות באסיפה הקבוצתית. בספר "מר כדורסל" שכתב מייקל שומאכר מסופר שמייקן ניסה בתחילה להסתיר את העובדה שהוא זקוק למשקפיים, ולבסוף התוודה בפני מאמנו. "תחזיר את מדי המשחק", היתה התגובה, "אי אפשר לשחק כדורסל עם משקפיים". בפועל, קוצר הרואי היה רק התירוץ; מייקן אמנם היה גבוה כבר בגיל צעיר, אבל גם מגושם. הכומר בקהילתו חשב שתתאים לו קריירה בכמורה ומייקן שקל לחיוב את האפיק האמוני, רק כדי למצוא את דרכו חזרה לכדורסל. "היתה תקופה שהייתי מריר על כך שהגובה שלי הורס את חיי", סיפר פעם, "רק בהמשך למדתי שאדם גבוה לא חייב לקבל את הגמלוניות הנלווית".

מייקן - דלג

ריי מאייר, מאמן קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת דה־פול, עזר לו להפנים את זה. במשך חודש וחצי עבד עם מייקן לבדו, מגרד ממוחו כל רעיון לפעילות שאינה קשורה לכדורסל ועשויה להפוך את מייקן לכדורסלן מוצלח. הוא שלח אותו לקפוץ בחבל ולחבוט בשקים עם מתאגרפים כדי לשדרג את הקואורדינציה ושידך לו סטודנטית שתעביר לו שיעורי ריקוד כדי לשפר את עבודת הרגליים. הוא אפילו הביא ילד שתפקידו לרוץ מסביב למגרש בזמן שמייקן מתנשף אחריו, מנסה לתפוס אותו. "זה נראה כמו פיל שרודף אחרי זבוב", סיפר מאייר על ימים בהם אדם בגובה 2.08 מטר שיחק תופסת עם ילד בגובה מטר וחצי, "אבל אחרי כמה שבועות ג'ורג' תפס אותו. הוא היה כל כך נחוש".

הנחישות הזו תורגמה גם לכדורסל. ברגע שהיכולות המוטוריות השתפרו, העבודה הקשה והאינטליגנציה של מייקן השלימו את הפערים המקצועיים. מאייר ברא עבורו את מה שנודע לימים כ"תרגולת מייקן" - סדרת זריקות בכל יד, עליה חזר באדיקות מדי אימון. בהגנה הפך מייקן לכוח כה משמעותי, עד ששינה את החוקים במכללות במו ידיו - ובעיקר ביד החוסמת. "היינו שומרים הגנה אזורית עם ארבעה שחקנים סביב אזור הצבע ואני באמצע", סיפר, "בכל פעם שהיריבה זרקה לסל, פשוט הדפתי את הכדור החוצה". כך נולד חוק החסימה הבלתי חוקית מרגע שהכדור עבר את שיא הגובה (Goaltending).

מייקן עוד הספיק לשחק בליגת ה־NBL לפני האיחוד עם ה־NBA (אז עדיין BAA) ב־1949. אלה היו שנים בהן קבוצות נפתחו ונסגרו מדי חודש, בליגה חסרת יציבות ובענף שעדיין חיפש קרקע מוצקה בדעת הקהל. מייקן ומיניאפוליס לייקרס, הקבוצה בה כיכב, היו הדבר הכי יציב שהיה ל־NBA להציע. הם זכו באליפות בחמש משש השנים הראשונות לקיומה, כשמייקן הופך גם למלך הסלים שלוש פעמים ברציפות.

מייקן2 - דלג

כמו במכללות, גם במקצוענים שינה את החוקים. אחרי שעשה לו הרגל לחנות סמוך לסל, הוחלט להכפיל את רוחב אזור הצבע מ־1.82 מטר ל־3.65 מטר ולהגביר את האפקטיביות של חוק שלוש השניות. המחיר הפיזי ששילם על הנוקשות של יריביו היה כבד - מייקן שבר קרסול, רגליים, ידיים, אף, ואצבעות, וסיים את הקריירה עם 166 תפרים - אבל הוא ספג אותו והמשיך. "הוא לא היה גבר בין ילדים, אלא ענק בין גברים", הגדיר אותו רד אאורבך. כה דומיננטי היה, עד שבמסגרת הפתרונות היצירתיים להתמודד עמו עלה הרעיון להחזיק בכדור עד שייגמר המשחק. זה בערך מה שעשתה פורט וויין בנובמבר 1950, כשגברה 18:19 על הלייקרס במשחק עם הכי מעט נקודות בהיסטוריה. בדיעבד, מייקן היווה זרז גם לשעון 24 השניות.

רוב הזמן, דבר לא עזר כשמייקן היה בשיאו - כמו ב־20 בינואר 1952. בניצחון 81:91 על רוצ'סטר רויאלס בהארכה כפולה הוא רשם 61 נקודות ו־36 ריבאונדים (22 מ־45 מהשדה). עוד במחצית, כשעמד על 36 נקודות, עיצב מאמן הרויאלס לס האריסון הגנה במסגרתה שלושת הגבוהים שלו הקיפו את מייקן, במטרה ליירט את המסירות לכיוונו. כשהבין כי הישועה לא תגיע מההגנה, קיווה האריסון שמייקן ייצא בעבירות, אבל הוא לא נפרד מהפארקט לשנייה. "זו היתה מפלצתיות", קבע המאמן המפסיד, שלא התכוון להחמיא והתלונן על שיפוט מלטף כלפי מייקן. האחרון, מצדו, השיג את ההצהרה שחיפש; בימים בהם התבססו סקוררים נוספים כמו פול אריזין מפילדלפיה, היה לו חשוב להבהיר שהוא עדיין ברמה משלו. ממוצע קריירה של 23.1 נקודות אולי לא נשמע יוצא דופן כיום, אבל הושג בעידן של תוצאות נמוכות כמעט בחצי.

אלא שהמשמעות האמיתית של מייקן היתה גדולה מנקודות, ניצחונות ואף אליפויות. בימים בהם ה־NBA נלחמה על הלגיטימיות שלה מול ענפים מבוססים יותר, החשיבות של מייקן כאיש יחסי ציבור היתה עצומה. הוא, מצדו, התמסר לתפקיד: כשהלייקרס היו נוסעים למשחק חוץ, הוא היה מגיע יום לפני כן כדי להתראיין ולסייע במכירת כרטיסים. אם אוהדים רצו חתימה, מייקן לא היה מניח את העט עד שהאחרון שבהם קיבל את מבוקשו.

מייקן במדי מיניאפוליס מול וושינגטון קפיטולס ב-1949. בהרבה מובנים הוא הפך לבייב רות' של הכדורסל
AP

"כשהייתי ילד זכיתי בתחרות גולות, והפרס היה צפייה במשחק של הניו יורק יאנקיז", סיפר פעם על מפגשו עם בייב רות', "חיכיתי לו אחרי המשחק וראיתי איך הוא לא עוזב עד שהוא חותם לאחרון הילדים. גמלתי בלבי לעשות אותו דבר אם מישהו ירצה אי פעם את החתימה שלי". בהרבה מובנים, מייקן הפך לרות' של הכדורסל: הסופרסטאר הראשון, השם המזוהה ביותר בראשית הדרך, כוח חלוץ של ענף שחיפש את דרכו. "הוא סחב את הליגה על הגב בשנים הראשונות", הגדיר זאת בוב קוזי, חלק מרכזי בשושלת הסלטיקס שסחבה את הלפיד בשנות השישים, "לפעמים אנשים הגיעו יותר בשביל לראות אותו מאשר את המשחק. הוא השיג עבורנו הכרה כשהיינו בתחתית שרשרת המזון של הספורט המקצועני".

יש הטבות בלהיות הסופרסטאר הראשון בענף שלך. מייקן היה הכדורסלן הראשון שהופיע בפרסומות, בהן מכר בין השאר מסטיקים וקרשי גיהוץ. כראוי, הוא היה חלק מקבוצת האנשים הראשונה שנכנסה בשערי היכל התהילה בסוף שנות החמישים. בתקופה הזו כבר הפכו ענקים כמו צ'מברליין וביל ראסל לסמלים של הליגה, שהפכה ליותר ויותר מקצוענית. מייקן, שעוד הספיק להמציא את הכדור הלבן־כחול־אדום כקומישינר של ה־ABA בשנותיה הראשונות - הוא טען שבקושי היה מסוגל לזהות את הכדור הכתום בטלוויזיה, אפילו עם משקפיים - הפך לנחלת העבר. מי שבמשך עשור, בין 1946 ל־1956, היה בעצמו הכדורסל המקצועני, קיבל ממנו פנסיה צנועה בגובה 1,700 דולר. 
"קצת שכחו מאיתנו", אמר ב־2001, ארבע שנים לפני מותו, כשפסלו הוצב באולם של מינסוטה, "כבר לא חוזרים לימי ה־NBA שלנו". כשבכל זאת חוזרים, תמיד יגיעו לענק עם המשקפיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#