הוא היה שילוב בין מריחואנה לכדורסל, בין המופרע לבלתי צפוי - טעם של פעם - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הוא היה שילוב בין מריחואנה לכדורסל, בין המופרע לבלתי צפוי

לכתבה
ג'ייסון וויליאמס (מימין) בסקרמנטו. "אף אחד לא יודע מה הוא יעשה", אמר עליו כריס וובר DAVID GUTTENFELDER / AP

למרות שהיה מייצר מסירות וירטואוזיות לחבריו, רבים חשבו שג'ייסון וויליאמס הוא "לא שחקן שקבוצה רצינית תרצה לסמוך עליו". המסירה שלו עם המרפק זכתה לכינוי "האסיסט היפה ביותר שלא היה". לכבוד האולסטאר, בחזרה אל השחקן שמתח גבולות

4תגובות

11.2.2000 למאר אודם ראה מולו את ג'ייסון וויליאמס מכדרר ושחרר חיוך ענק. דירק נוביצקי, צעיר מכפי שמישהו זוכר, רץ מימינו של וויליאמס, ומשמאלו פול פירס בגרסתו המנתרת. כולם חשבו שהם מוכנים לראות מה יש לדמיון הפרוע של רכז סקרמנטו להציע, אבל ההצעה היתה מופרעת יותר מכל דמיון: וויליאמס הביט ימינה בנוביצקי, הרים את הכדור מאחורי גבו עם ידו השמאלית ומסר עם המרפק הימני לשחקן שרץ מאחוריו, רייף לה-פרנץ. זה יכול היה להיות מושלם, אלמלא החליט ג'יימס פוזי שמדובר במשחק פלייאוף ולא בסוף שבוע האולסטאר. העבירה שביצע אפילו לא אפשרה ללה-פרנץ להתרומם לסל. "הלוואי שהוא היה מסיים את זה", יסכם לימים וויליאמס את הסצנה שכותרתה "האסיסט היפה ביותר שלא היה".

לזכותו ייאמר שלא צריך לחפש הרבה ביוטיוב כדי למצוא אסיסטים מדהימים שלו שכן היו. הרבה לפני עידן הממירים שמאפשרים לעצור או להריץ לאחור, ג'ייסון וויליאמס היה חבר של כבוד בחמישיית "אסור ללכת לשירותים בזמן שהם משחקים". בניגוד לכל שחקן אחר שסיים קריירה של 12 שנים ב-NBA עם ממוצעים רגילים למדי של 10.5 נקודות ו-5.9 אסיסטים, הוא מייצג כל דבר פרט לרגיל, אגדה שרק מתעצמת בעידן הדיגיטלי. ילדים שלא היו בתכנון כששייף את הכדור עם המרפק יודעים בדיוק מי הוא, כמו גם נערות במומבאי, שצרחו מהתרגשות כשהגיע לבקר אותן במחנה כדורסל בסוף השנה שעברה. תביאו להן את מג'יק ג'ונסון או לארי בירד והן יחייכו בנימוס, אבל ג'ייסון וויליאמס? זו כבר היסטריה כהלכתה. "אני לא יודע למה זה ככה", ענה פעם כשנשאל איך זה מרגיש להיות גיבור של דור (ה-Y), "זה לא היה משהו שדמיינתי. כל מה שרציתי לעשות זה לשחק כדורסל".

כיום לכל ילד שאפתן בן 11 יש סרטוני היי-לייט ערוכים על ידי חברות מקצועיות. לפני שלושה עשורים, וויליאמס היה המפיק, הבמאי, הכוכב והקהל במופע של עצמו, שעלה מדי יום באולם של תיכון דופונט במערב וירג'יניה. מי שהתגורר עם משפחתו בקרוואן בשטח התיכון, לקח את המפתח לאולם מאביו - שהיה אחראי על אבטחת בית הספר - והצטייד בכדור ונייר דבק. "אני לא חושב שהייתי מגיע לאן שהגעתי בלי המפתח הזה", סיפר ל-NBC. לסיפור הקבוע על הילד שהיה זורק לסל במשך שעות הוא העניק טוויסט: עם נייר הדבק הוא סימן ריבועים על הפארקט ואיקסים על קירות האולם, והתאמן על מסירות מאחורי הגב. "ידעתי שזה מה שאני צריך לעשות אם אני רוצה להיות רכז ב-NBA", אמר, "הייתי נמצא שם לבדי שלוש-ארבע שעות בכל פעם אפילו מבלי לזרוק את הכדור לסל, רק עובד על כדרור ומסירות". לאחמד רשאד סיפר גם על אלי-אופים לחברים דמיוניים. "פשוט הייתי זורק את הכדור למעלה, מבלי שמישהו נמצא כדי לתפוס אותו. בדמיון שלך, מישהו תופס אותו".

"הייתי נמצא באולם לבדי שלוש-ארבע שעות בכל פעם אפילו מבלי לזרוק את הכדור לסל, רק עובד על כדרור ומסירות" ג'ייסון וויליאמס

בתיכון היה זורק למעלה לרנדי מוס, שהפך לכוכב פוטבול בדיוק כפי שניבאו לו. את העתיד של וויליאמס הצעיר כבר היה קשה בהרבה לנבא; המסירות המשוגעות עשו קצת פחות רושם על מאמניו, וסקאוטים מהמכללות שהגיעו לצפות בו לא התלהבו מממוצע הציונים שלו או חיבתו למריחואנה. הוא החזיק מעמד שלושה ימים בקבוצת הכדורסל של האקדמיה הצבאית בווירג'יניה, וזו לא היתה המשמעת ששברה אותו כמו בוחן פתע בו נדרש לבאר 300 מילים. ככה זה כשכל חייך אתה משנן רק ראשי תיבות ספציפיים. "ידעתי כמה קשה אני עובד, כך שלרגע לא היו לי ספקות בנוגע לעצמי וליכולת שלי להגיע ל-NBA", סיפר וויליאמס, "אבל בשלב מוקדם בחיים שלי, זו לא היתה ודאות שחלקו איתי אנשים אחרים".

בילי דונובן, כיום מאמן אוקלהומה סיטי, דווקא חלק אותה. הוא אימן את וויליאמס באוניברסיטת מארשל, והביא אותו עמו לפלורידה כשעבר לאמן שם. וויליאמס הלהיב, אבל הספיק לשחק רק 20 משחקים אחרי ששוב הסתבך בצרות - פק"ל מריחואנה ואקדמיה. "לא היה אתו רגע דל", סיפר דונובן ל"אונלי גייטורס", "פעם הוא הבריז משיעור, אז הרצתי אותו לפני האימון. ואז הוא איחר למורה פרטי, אז שוב הרצתי אותו. ואז הוא נכנס למשרד שלי ואומר 'קואץ', בוא נעשה עסקה: אפסיק להגיע לשיעורים ואקום כל יום לרוץ בשש בבוקר'. מה שמדהים זה שהיינו מסיימים אימון בשש בערב, ואחרי מקלחת וארוחה הוא היה משחק עוד שעתיים בשביל הכיף מול סטודנטים מן המניין במגרשים בחוץ. כל מה שהבן אדם רצה לעשות זה לשחק כדורסל".

במאי 1998, כל מה שכריס וובר רצה לעשות זה לשכוח מכדורסל. אחרי ששמע ממוכר במכולת בוושינגטון שהוא עבר בטרייד לסקרמנטו, וובר התכוון להחרים את אימוני פתיחת העונה של הקינגס. כששוכנע על ידי אביו להגיע אליהם, הוא ראה רכז רזה ונמוך (1.85 מטר), שעוד לא שיחק משחק אחד בליגה, פוגע לאנשים בראש עם מסירות שאיש מלבדו לא ראה. "נראה לי שהוא שבר לוולאדה (דיוואץ) את האף", סיפר וובר בראיון משותף ל-ESPN, "למדתי מהר שאסור לנסות לקרוא את המסירות שלו, כי אף אחד לא יודע מה הוא יעשה - כולל הוא עצמו. פשוט צריך לצפות לבלתי צפוי".

וויליאמס (משמאל) עם דוויין ווייד ב-2006. עזר להיט לזכות באליפות
AP

"פשוט הייתי זורק את הכדור למעלה, מבלי שמישהו נמצא כדי לתפוס אותו. בדמיון שלך, מישהו תופס אותו" ג'ייסון וויליאמס

מה שקרה לסקרמנטו באמת היה בלתי צפוי: היא הפכה לדבר הכי כיפי ב-NBA. "לפני המשחק הראשון, המאמן ריק אדלמן אמר לי 'אם אתה מוסר מאחורי הגב ומאבד כדור, אל תדאג בקשר לזה'", סיפר וויליאמס ל-SLAM, "עניתי לו 'לעזאזל, זה כל מה שהייתי צריך לשמוע'". עם הגיבוי הזה, לצד הרוח הגבית ממחלקת היח"צ של סקרמנטו שהגתה עבורו כינוי שלא בטוח שהיה עובר כיום את הגבלות הפוליטיקלי קורקט ("שוקולד לבן"), וויליאמס הפך מיידית לאחד הפרצופים שהליגה מיהרה לשווק בדור שאחרי ג'ורדן. הילד שהיה מקפיץ כדורים על קירות עד עשר בלילה ומפסיק רק אחרי שאביו היה צורח עליו, הפיל בפח חצי ליגה עם ההטעיות והקרוסאוברים שלו, כולל את בכירי הדור שלפניו - גארי פייטון וג'ון סטוקטון. בדרך כלל, המהלכים הללו הפכו להילוכים חוזרים בלופ, כשברקע מתנגן שיר של פאטבוי סלים או אמינם.

גופייה מספר 55 הפכה לפופולרית ביותר בליגה ופריט לבוש חובה בארון של הראפר הממוצע, אבל ליד התואר "פיסטול-פיט של דור ההיפ-הופ" נוספה כוכבית. באותיות הקטנות אליהן הפנתה, נכתב "לא שחקן שקבוצה רצינית תרצה לסמוך עליו". אחרי שלוש שנים משותפות החליטה סקרמנטו שעל מנת לעבור למדרגה הבאה היא זקוקה לרכז אמין יותר, והעבירה את וויליאמס לממפיס תמורת מייק ביבי. בשנים ששיחק תחת מאמנים מהדור הישן כמו יובי בראון או מייק פראטלו, השתדל וויליאמס למתוח גבולות - עד שהחוט נקרע. "היתה לי אתו שיחה ארוכה ואמרתי לו שהוא צריך להתנהג בצורה מקצוענית יותר", סיפר נשיא הגריזליס ג'רי ווסט בקיץ 2005, אז העביר את וויליאמס למיאמי. "הוא עומד לשחק בקבוצה נהדרת, אבל משמעת זה משהו שחשוב מאוד לפט ריילי".

וויליאמס (מימין) במיאמי ב-2005. הגרסה של וויליאמס במיאמי היתה מבויתת בהרבה
AP

הגרסה של וויליאמס במיאמי, זו שעזרה להיט לזכות באליפות ב-2006, היתה מבויתת בהרבה. הוא כבר לא עצר לזרוק שלשות במתפרצת של אחד מול הסל, אלא רק כשריילי, דוויין ווייד ושאקיל אוניל נתנו אור ירוק. ממוצע האיבודים צנח משמעותית, במקביל לכמות החומרים שסיפק למהלכי השבוע. "שיחקתי עם שחקני היכל התהילה", הסביר בדיעבד, "לקחתי צעד אחורה, קיבלתי את תפקידי והשגתי טבעת שאיש לא ייקח ממני". הוא פרש בגיל 33, היה מועמד לרגע להגיע למכבי תל אביב וחזר לשנתיים נוספות (ונשכחות) ב-NBA לפני שנפרד סופית מהמשחק. "תמיד רציתי ליהנות ולנצח", סיפר בתוכנית של קווין גארנט לפני ארבע שנים, "אני חושב שאנשים שהתמקדו באיבודי הכדור שלי קצת פספסו את התשוקה שלי לניצחון, אבל החברים שלי לקבוצה תמיד ידעו".

אף אחד לא יודע מה הוא יעשה - כולל הוא עצמו. פשוט צריך לצפות לבלתי צפוי" כריס וובר

במקרה שלו, הם גם ידעו שתמיד צריך לשמור על עירנות. "מעולם לא תכננתי שום דבר שעשיתי במשחקים", סיפר וויליאמס, שטען כי גם מסירת המרפק לא היתה מתוכננת. שנים רבות אחרי המהלך ההוא, אנשים שלא פגש מעולם מרגישים נוח מספיק כדי לבקש ממנו שילמד אותם כיצד עושים זאת. "כאילו שאפשר ללמד את זה בשתי דקות", אמר ל-House of Highlights בשנה שעברה.

מדי פעם, בדרך כלל בתקופת האולסטאר, נשלפים ההילוכים החוזרים; בתוכנית The Jump, למשל, נערך לפני שנתיים בית דין שדה ללה-פרנץ. וויליאמס אמנם האשים את העבירה, אבל גם עקץ את המסיים. "אני ורייף היינו שני שחקנים מתוך עשרה", אמר, "אם הייתי זורק את זה לאחד מהשמונה האחרים, כנראה שזה היה נגמר בדאנק". אגב, במשחק בסין במסגרת "סבב האגדות" ב-2012, זה נגמר בדיוק בצורה הזו, כשוויליאמס מצא את סקוטי פיפן במסירת מרפק.

וויליאמס מתפרנס היום מצדדים אחרים של הכדור. מאמן הוא כבר לא יהיה - "אני לא אחראי מספיק כדי להיות המבוגר האחראי", הסביר, "אם אצטרך להיות במקום כלשהו בשלוש בצהריים ומישהו יציע לי לשחק גולף באוגוסטה באותה שעה, אהיה חייב ללכת לאוגוסטה" - אבל שגריר של המשחק הוא לעולם לא יפסיק להיות. אולי כי ייזכר תמיד כמי ששיחק אותו בצורה שכיום קשה לדמיין. "כל הצעירים המוכשרים בעידן הזה עובדים עם מאמנים אישיים ומתרגלים אותם תרגילים", הסביר, "יש הרבה פחות דמיון וגם פחות שחקנים שבאמת רוצים למסור. היום החבר'ה מנסים להשיג 30 נקודות. אני תמיד ידעתי מי צריך את הכדור ומתי".

אחרי שבנו ג'קסון, שבגיל צעיר כיכב לכמה דקות ביוטיוב עם מהלכים מבית אבא, ויתר על קריירה מקצוענית, לוויליאמס נותר להרביץ תורת מרפקים באחרים. למשל בשחקניות הודיות צעירות במומבאי, שקיבלו ממנו הדגמה חיה. "כיום אני אומר לכל הילדים", סיכם, "עד שתתחילו לקבל משכורת כשחקנים, אסור לכם לנסות את זה". בזכותו, בדמיון דווקא אפשר בכל עת.

הרשמה לניוזלטר

התפרצות הקורונה - כל מה שחשוב לדעת כל יום אצלך במייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות