בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טוב, שוער

ליגה חלשה, אלופה חזקה וצמד רעים: סיכום העונה הסדירה של ליגת העל

כשהפער בין המקום השני לראשון זהה לפער בין המקום השני לקו האדום, לא קשה להבין מדוע זו עונה של "מכבי תל אביב ועוד 13". למרות חוסר התחרות, מכבי של איביץ' היא קבוצה שוברת שיאים. וגם: הצמד שהפך לסמל מסחרי, ההחמצות של הפועל ונבחרת העונה

תגובות
יונתן כהן, אלירן עטר (במרכז) ודור מיכה. מכבי תל אביב עם עוד שלוש נקודות בדרך לאליפות
ניר קידר

1. עד כמה מכבי תל אביב דומיננטית העונה? 23 מ-57 שעריה (41%) הובקעו בחצי השעה הראשונה, כלומר את ההגנות הצפופות של רוב היריבות פיצחו הצהובים מהר מאוד. היא זכתה בהכי הרבה קרנות, יצרה הכי הרבה מצבים ובעיטות לשער והחזיקה הכי הרבה בכדור (59%). צמד הבלמים שלה, שרן ייני ושחר פיבן, הם בהתאמה שני השחקנים הראשונים בליגה במספר המסירות כאשר דור מיכה שלישי ואנריק סאבוריט שביעי.

לא פחות מ-16 שחקנים הבקיעו עבור מכבי העונה ומלך השערים של הליגה, אלירן עטר, כבש את 12 שעריו ב-1306 דקות בלבד, שווה ערך ל-14.5 משחקים מלאים. עטר כובש 0.8 שערים לכל 90 דקות בהן הוא משחק ויחד עם ארבעת הבישולים שלו הוא מעורב ב-1.1 שערים בממוצע לכל 90 דקות.

המספרים שמשקפים הכי טוב עד כמה זו עונה של "מכבי ועוד 13" קשורים לניתוח מהלכי השערים שלה. שער של מכבי מובקע אחרי מהלך שאורכו הממוצע 40.4 שניות וכולל 12.2 מסירות. השנייה בקטגוריות הללו היא מכבי חיפה עם 21.4 מסירות ו-6.3 שניות בממוצע לשער. הפועל רעננה אחרונה בליגה באורך המהלך המוביל לשער – 6.5 שניות בלבד, ואילו בני סכנין מעבירה רק 2.1 מסירות בממוצע לשער שהיא כובשת, בצורה רנדומלית לא פחות מבחירת המאמנים שלה.

אלירן עטר
ניר קידר

האליפות ה-22 של מכבי תהיה הקלה ביותר שהשיגה אי פעם. בקופה נותרו 30 נקודות והפער מהמקום השני הוא כבר 22 נקודות. האתגרים היחידים שנותרו אם כך, מלבד גביע המדינה והשלמת טרבל שני בהיסטוריה, הוא השוואת ההישג של מכבי חיפה מעונת 1993-1994 של עונה ללא הפסד, ושבירת שיא אחוזי ההצלחה של האלופה באותה עונה (81.2%) כאשר מכבי עומדת כרגע על 84.6%. השיא האמיתי אגב בעידן שלוש הנקודות עומד על 82.9% אך באופן אירוני הוא בכלל לא נקבע על ידי אלופה אלא על ידי מכבי חיפה של 2009-2010, בעונת הקיזוז המפורסמת.

הליגה חלשה העונה? כן, אבל מכבי הנוכחית היתה זוכה באליפות משכנעת גם בעונה שעברה, בה היריבות בצמרת היו חזקות יותר מאלו הנוכחיות. אליפות עם כוכבית? יותר בכיוון של אליפות עם שיאנית.

2. מלבד העלייה לליגת העל והיכולת להעפיל שנתיים ברציפות לבית העליון, ההישג הכי גדול של סלובודאן דראפיץ' ושי ברדה זו העובדה שתמיד מזכירים אותם יחדיו, משל היו ש.ג, שניאור וגרונדמן המודרניים. הם לא עוד מאמן ועוזר, דראפיץ' וברדה הם שמות שהולכים יחד באופן טבעי. כמו עמי ותמי, כמו ביבי ושרה, כמו ערן לוי ופחמימות.

בהתחלה צחקו עליהם על חלוקת העמידה בין המחציות, אחר כך ריחמו עליהם על אובדן שני הכוכבים הגדולים, היום מעריצים אותם, הם מודל לחיקוי לכל צוות מקצועי. הצמד חמד של מכבי נתניה הציג העונה את אחד השינויים הכי מרשימים שמאמן כדורגל יכול לעשות – להמציא עצמו מחדש. זה קרה במחזור השביעי, קצת אחרי המכירה של דיא סבע להפועל באר שבע ואחרי שה-4-4-2 יהלום שעבד כל כך טוב עונה קודם לכן עם סבע וערן לוי, הוביל אותם לפתיחת עונה איומה של ארבע נקודות בשישה משחקים.  

סלובודאן דראפיץ' ושי ברדה. הש.ג. החדשים
שרון בוקוב

נתניה לא שינתה רק מערך, ל-4-4-2 קווים, היא שינתה את סגנון המשחק שלה. דידייה קוגבניה, שהתאים והצטיין במערך הקודם, איבד את מקומו וכך מצאה עצמה נתניה בלי שלושת שחקני ההתקפה המסוכנים ביותר שלה אשתקד. במקום להתרסק לתחתית, היא הפכה עצמה לקבוצת מעברים מצוינת ושמה לעצמה תו תקן של קבוצה מאומנת עם הצטיינות יתרה במצבים נייחים בה הבקיעה 15 שערים (44% מסך שעריה), יותר מכל קבוצה בליגה

דראפיץ' את ברדה גילו מחדש גם את עלי מוחמד בתפקיד של קשר ימני שמשלב בין הגנה (השחקן שנכנס להכי הרבה מאבקי קרקע על הכדור בליגה) להתקפה (שני בליגה בכמות דריבלים ועם אחוז הצלחה פנטסטי, 71%), בדרך לקריירה בטוחה במחוזות קרירים ונוצצים יותר של הכדורגל האירופי.

בכלל, נתניה היא הוכחה עד כמה בחירת זרים מוצלחת היא מפתח להצלחה. בליגת העל, אם פגעת בארבעה מחמשת הזרים שלך, סיכוייך להגיע לבית העליון גבוהים. לבינגו הגדול קוראים פאטוס, הוא מונטנגרי, ומלבד השיר הכי מגניב לעונת 2018-2019 בצ'יראי גם מועמד מוביל לתואר הזר המצטיין בליגה. אי אפשר שלא להתאהב בכדורגלן כבד עם דריבל נדיר, חיבה להברשות וסיומת קלינית. 11 השערים, הפיזיות והזכייה המרובה במאבקים היתה בסופו של דבר גורם מרכזי לכך שנתניה שחזרה את אחוזי ההצלחה הנפלאים מהעונה שעברה (43 נקודות העונה, 45 ב-2017-2018) למרות שהבקיעה תשעה שערים פחות (43 מול 34) וספגה מספר זהה (29). המטרה הבאה: גביע מדינה שני בהיסטוריה.

3. הפועל תל אביב הצליחה לחבר שני ניצחונות רצופים בפעם הראשונה העונה רק בשני מחזורי הסיום של העונה הרגילה, ולרשום ניצחון חוץ ראשון דווקא בטדי, שם לא ניצחה מאז השער ההוא של ערן זהבי בדקה ה-92 ב-2010. בדיעבד היא היתה רחוקה רק שתי נקודות מהמקום השישי, ולאור רמת הליגה העונה ורמתה של הפועל ברוב המשחקים היא בהחלט היתה צריכה להשיג מקום בבית העליון, אם כי המצב הנוכחי יותיר אותה לפחות כקבוצה היחידה העונה שלא הפסידה למכבי.

הפועל הפכה העונה למומחית בלשלוט ולשמוט. היא איבדה נקודות יקרות באינספור משחקים בהם היתה עדיפה, בעיקר בגלל האימפוטנציה מול השער. אחמד עאבד, שכבש את שער הניצחון בטדי, בלט מעל כולם עם היילייט החמצות מסחרר. הפועל ניצלה 20% בלבד מההזדמנויות שלה כאשר רק סכנין (18%) נמצאת מאחוריה בקטגוריה הזו. האדומים במקום האחרון, בצוותא עם בית"ר ירושלים, באחוז הבעיטות שלהם שהלכו למסגרת עם 31% דיוק, ומקבלים נקודות זיכוי בגין תואר בנגרות בעקבות 0.5 בעיטות בממוצע למשחק לקורה או למשקוף – הכי הרבה בליגה יחד עם מכבי תל אביב.

רובי לבקוביץ'
שרון בוקוב

למרות כל אלה ואולי בגלל, קובי רפואה שלבטח לא החזיק את אחד הסגלים המוכשרים בליגת העל, הקדים תרופה למכה ובנה קבוצה אגרסיבית שקשה מאוד להבקיע נגדה. הפועל ספגה הכי מעט שערים בליגה חוץ ממכבי תל אביב (23), היא מובילה בזכייה במאבקים על הקרקע (53%) ובתיקולים, ורובי לבקוביץ', תגלית בגיל 30 אחרי שנים של אלמוניות, ספג רק שער אחד כל העונה בבעיטה מחוץ לרחבה.

בהתקפה לעומת זאת, הפועל מצטיינת בכיבוש מחוץ לרחבה עם שבעה שערים, הכי הרבה בליגה. רמזי ספורי אחראי על שלושה מהם בסיבוב שני נפלא מבחינה אישית שכלל חמישה שערים, שלושה בישולים ומימוש הפוטנציאל שתמיד סיפרו שטמון בו. אבל אפשר לומר בביטחון שספורי והפועל תל אביב כולה השתנו מן היום בחודש ינואר שבו הגיע קלאודמיר פריירה. הברזילאי מוכיח בגיל 34 שבליגה שלנו הוא יוכל לשחק גם בגיל 38 - מחלק מסירות ובעיטות חופשיות של מאסטרו וגומע מרחקים אדירים (11.4 ק"מ בממוצע ל-90 דקות) גם כאשר התדמית שלו היא של אחד שגומע דרינקים בלילות.

אגב, המעבר של קלאודמיר מסכנין להפועל תל אביב נראה היום הזוי לחלוטין לאור מצבה המקצועי של נועלת הטבלה, אשר בשורותיה שיחק הקשר האחורי רק 689 דקות במשך חמישה חודשים; מעבר שהצליח להציל ולקבור שתי קבוצות במקביל, אם כי במקרה של סכנין אפשר לומר באחריות שההנהלה האימפולסיבית והקהל שלא מפסיק להתפרע דאגו לתקוע את המסמרים בארון באופן משותף ויסודי.

4. ניר קלינגר מאמן כל כך טוב ששתי קבוצות סירבו לקבל את ההתפטרות שלו תוך כמה חודשים. אלא שהעונה הזו עשתה רע מאוד לקריירה של קפטן הנבחרת לשעבר. קלינגר נבחר על ידי בלוג זה למאמן העונה אשתקד אחרי שהיה בתחרות קשה עם ברק בכר, יוסי אבוקסיס ודראפיץ'. בעוד שהשניים האחרונים המשיכו את המומנטום בקבוצותיהם, קלינגר נקלע לטענתו ליחסים עכורים עם יואב כץ, פתח רע את העונה ובחר להתפטר. 

בית"ר ירושלים היתה אולי מעפילה לבית העליון אם קלינגר היה פותח שם את העונה. אחוז ההצלחה הבינוני שלו (44.4%) טוב משל ניסו אביטן אבל משה חוגג היה משוכנע לאורך כל הדרך שהוא יגיע לבית העליון ושפך מיליונים לא כדי להתחרות בהפועל חדרה הסנסציונית על תשעת מיליון השקלים והרכב המושאלים שלה.

ניר קלינגר
שרון בוקוב

קלינגר קיבל אמנם קבוצה שנבנתה רע מאוד בקיץ על ידי גיא לוזון, אלי אוחנה וחוגג, אבל זה לא מנקה אותו מאחריות. בשורה התחתונה הוא נכשל בשתי קבוצות בעונה אחת, שרף את עצמו גם בבית"ר וגם בהפועל חיפה, וצמצם לעצמו עוד יותר את השוק בליגת העל, וזה לא שיש לו קבוצה משפחתית באם המושבות שתקבל אותו גם אחרי אינספור כישלונות.

העונה המנחוסית שלו כללה לא מעט טעויות שיפוט כנגדו – בית"ר היא אחת משתי קבוצות יחד עם רעננה שלא נפסק לזכותה אף פנדל – וגם פספוס הזדמנות להגיע למועדון שהוא באמת רצה לאמן יותר מכל, מכבי חיפה. ביום ראשון הקרוב הוא היה אמור להגיע לסמי עופר למפגש עם האקסית מול הפועל חיפה, אך הלחץ הרב בו הוא מצוי נתן אותותיו. רק בריאות.

מי שעשוי להחליף את קלינגר בסיום העונה הוא יוסי אבוקסיס, אדם שהתקשה שהאמין שהוא יוכל לעבוד שוב בבית"ר, אבל עם קבלות קשה גם לחוגג, שהעדיף את קלינגר וגם את רוני לוי העונה, להתווכח. אבוקסיס מוביל זו העונה השלישית ברציפות מועדון לא גדול לבית העליון, אך כדאי לבוס של בית"ר לשים לב לדפוס המשחק שלו. בני יהודה התאימה עצמה העונה למערך 3-5-2 ו-ויתרה על הכדור. היא אחרונה בליגה באחוזי החזקה שלו (44%) כשצמודות אליה הפועל רעננה ומ.ס אשדוד. היא מוסרת מבחינה סטטיסטית יותר מסירות ארוכות מכל קבוצה אחרת ודוחפת את הכדורים לרחבה מהאגפים דרך שי קונסטנטיני ומתן בלטקסה שפורחים במערך הזה. הקבוצה של אבוקסיס הכי טובה בליגה בהתקפות מתפרצות וכך כבשה לא פחות מ-13 פעמים העונה (46% מסך שעריה).תוסיפו לכך הצטיינות יתרה ברבע השעה האחרונה עם 12 שערים כאשר רק הפועל חדרה כבשה יותר (13) בפרק הזמן הזה, ותקבלו קבוצה אבוקסיסית ווינרית שמוציאה את המיטב מהסגל הדליל שלה.

5. הפועל באר שבע ספגה העונה 11 שערים ברבע השעה האחרונה, המאזן השני הכי גרוע אחרי נועלת הטבלה, בני סכנין. הפרש השערים שלה בפרק הזמן הזה העונה הוא מינוס 6, כמו זה של סכנין. אין סטטיסטיקה שמבהירה טוב יותר את הקריסה המנטלית והמקצועית של מי שהיתה בשלוש האליפויות שלה הקבוצה הכי מפחידה ומסוכנת בדקות הסיום, והפכה לאוסף אקלקטי של שחקנים דחויים ומסוכסכים. ברק בכר האריך בקיץ את חוזהו עד 2022 אך בזמן שאלונה ברקת הופכת לצלע השלישית של איילת שקד ונפתלי בנט, טוב יעשו המאמן וסוכנו אם יתחילו לבדוק ברצינות אופציות בחו"ל כל עוד המניות שלו שוות הרבה ורגע לפני שהמיצוי ההדדי בבירת הנגב יהפוך אותו ל"זמין החדש".

6.האליפות כבר הוכרעה, גם זהות שתי היורדות די ודאית ועושה רושם שליגת העל עומדת לנזול לאיטה עד לסיומה הרשמי. אולי ה-VAR והשיח והמחלוקות שנלוות אליו, יוסיפו קצת עניין. אולם למי שמחפש דרמות עדיף לרדת קומה אחת למטה לליגה הלאומית, שם חצי ליגה מתמודדת נגד הירידה והחצי השני חולם על עלייה. בעונה כל כך משמימה, זה המקסימום שאפשר לבקש.

ברק בכר
ניר קידר

* הנתונים הסטטיסטיים באדיבות InSTAT

נבחרת העונה הרגילה: פרדראג ראיקוביץ' (מכבי תל אביב), שי קונסטנטיני (בני יהודה), שרן ייני (מכבי תל אביב), חאתם עבד אלחמיד (הפועל באר שבע), אנריק סאבוריט (מכבי תל אביב), דור פרץ (מכבי תל אביב), עלי מוחמד (מכבי נתניה), דור מיכה (מכבי תל אביב), עומר אצילי (מכבי תל אביב), מאוויס צ'יבוטה (בני יהודה), פאטוס בצ'יראי (מכבי נתניה)

נבחרת שנייה: רובי לבקוביץ' (הפועל תל אביב), אלי דסה (מכבי תל אביב), שחר פיבן (מכבי תל אביב), אוראל דגני (הפועל תל אביב), מתן בלטקסה (בני יהודה), איסמעיליה סורו (בני יהודה), נטע לביא (מכבי חיפה), דולב חזיזה (בני יהודה), אלירן עטר (מכבי תל אביב), ירדן שועה (בני יהודה/מכבי חיפה), לוסיו (הפועל חדרה)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#