בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם יש גיל צעיר מדי להיות ספורטאי מקצועני, ואיך מונעים מההורים להפריע?

אליסה ליו הפכה בגיל 13 לאלופת ארצות הברית הצעירה ביותר בהחלקה על הקרח, וההד התקשורתי העצום שנוצר בעקבות זאת מעלה את התהייה: האם יש דבר כזה מוקדם מדי כשמדובר בספורט?

תגובות
אליסה ליו. בוגרת מספיק להיות אלופת ארה"ב, צעירה מדי מכדי להשתתף באליפות העולם
Paul Sancya/אי־פי

אליסה ליו כיסתה את פניה ובכתה בעת ההכרזה על תוצאות אליפות ארצות הברית בהחלקה על הקרח, שהתקיימה בחודש שעבר בדטרויט, מישיגן. המאמנת שמלווה אותה מגיל 5, לאורה ליפטסקי, חיבקה אותה. ברגעים אלו הבינה ליו שהיא זכתה בתחרות, בגיל 13.

אלופת ארצות הברית הטרייה היא הצעירה ביותר שעושה זאת, בתרגיל שכלל שתי קפיצות ציר (טריפל-אקסל - שלושה סיבובים וחצי באוויר ונחיתה על רגל אחת) מרהיבות. בשבועות שהגיעו אחרי ההישג הפכה ליו לסנסציה תקשורתית. היא הופיעה ב"טונייט-שואו" עם ג'ימי פאלון וכתבות פרופיל על אודותיה פורסמו בכלי תקשורת ברחבי העולם.

על אף כל תשומת הלב שקיבלה לאחרונה, ליו לא יכולה להתחרות באליפות העולם הקרובה. על פי תקנון התאחדות ההחלקה הבינלאומית, גיל המינימום להשתתפות בתחרות לבוגרות הוא 15. ליו, אלופת ארה"ב, פשוט צעירה מדי. העובדה הזאת מעלה שאלה: האם גיל 13 הוא לא מוקדם מכדי לקבוע מסלול חיים, או במלים אחרות: האם יש גיל צעיר מדי בשביל לעסוק בספורט במשרה מלאה?

אליסה - דלג

ארוחת ערב במשרד של אבא

במקרה של ליו, קשה לטעון שיש לה ילדות אופיינית. בדרך כלל היא מתאמנת 5-4 שעות ביום במרכז ההחלקה של אוקלנד תחת ליפטסקי, שמספרת כי היא מבלה כל כך הרבה זמן עם ליו, שהיא מרגישה כמו אמא עבורה. בגיל 10 התקבלה ליו לאקדמיה המקוונת "קליפורניה קונקשנס", שתאפשר לה להמשיך בלימודיה גם כשהיא מסתובבת בין תחרויות ברחבי העולם. בין האימונים היומיומיים, ליו מוצאת זמן לעבוד על שיעורי הבית שלה, במשרד של אביה שנמצא בסמוך למרכז ההחלקה. את ארוחת הערב היא אוכלת בנסיעה בדרך הביתה ונכנסת למיטה ב-20:30.

למרות לוח הזמנים הצפוף, אביה ארתור ליו סיפר ל"סן פרנסיסקו קרוניקל": "יש לה הרבה חברות וחברים, לעתים היא גם ישנה אצלם. אני מנסה לספק לה חיים נורמליים". ליפטסקי אומרת שלמרות גילה של ליו, היא מקפידה לאמן אותה ככל ספורטאית אחרת. "אני רוצה שכל החניכים שלי יהיו מסוגלים להיות הטובים ביותר", היא מצהירה.

ביביסי - דלג

"הראש שלי כבר היה מסובב"

ישנם אינסוף סיפורים על ילדי פלא שדעכו, זנחו את הספורט ופרשו בגיל שבו אחרים עוד שואפים להגיע לפסגה. ג'ניפר קפריאטי, ביורן בורג, סוני פייק וטוד מרינוביץ' הם חלק מהשמות. פייק, שהוכרז בידי מספר אנשים כדייגו מראדונה הבא, סיפר לימים כיצד הלחץ השפיע עליו. "בגיל 17 הראש שלי כבר היה מסובב לגמרי. הייתי אובדני", הוא אמר לגרדיאן ב-2016.

כל המקרים האלה מעידים על הצורך בזהירות, ובצדק. לילדים יש צרכים אחרים. הורים עלולים להיות שתלטניים בניסיון לנווט את מהלך חייו של הילד על מנת לספק את האמביציות שלהם. גם מאמנים עלולים לנצל את כוחם לרעה. הלחץ הזה עלול להיות רב מדי עבור ילדים. אלא שלצד כל סיפור כזה קיימים גם ילדי פלא שזכו להצלחה אדירה וקריירה ארוכה: האחיות וויליאמס, מג'יק ג'ונסון, לברון ג'יימס. למרבה הצער, אין נוסחה שתוכל לקבוע אם ספורטאי צעיר יצליח או לא.

"אני חושב שאין גיל חד משמעי", אומר ג'ון סטיבנסון, פסיכולוג ספורט, "זה באמת תלוי בכל אדם". עם זאת, ישנם כמה היבטים שיכולים לחזות הצלחה או כישלון.

לברון - דלג

הורים, לא מאמנים

אנדראה ייגר, שהגיעה לחצי גמר אליפות ארצות הברית בטניס בגיל 15, נזכרת בבקרים בהם התעוררה ב-05:00 כדי לרוץ ברחובות הקפואים של שיקגו. "רצתי כשהמעלות היו מתחת לאפס, והייתי שמחה לעשות זאת - כי אהבתי להתאמן", היא אומרת. סוג כזה של אהבה לספורט, עשוי להעיד על סיכויים נמוכים לקריסה בהמשך. "את מהות הדחף קשה מאוד לאתר - אם הוא מגיע מהילדים או מההורים", אומר ד"ר צ'רלס פופקין, אורתופד מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת קולומביה.

טיפוח הדחף הזה משמעותו צמצום התערבות הורית. סטיבנסון מתבדח עם הורים כשהוא אומר שעליהם לעשות שלושה דברים בלבד עבור ילדיהם: להסיע אותם, לדאוג להם ולשלם עבורם. "אתם לא המאמנים שלהם", הוא אומר. ובאשר להורים שהם מאמנים במקצועם, הוא מוסיף: "הידע שלך אולי נכון, אבל הם לא רוצים להקשיב לאמא ואבא". ייגר, מצדה, החליטה שאביה יהיה המאמן שלה, אבל זה היה קשה. "הוא מאמן מדהים", היא אומרת, "אבל בסופו של דבר איבדתי אותו כאבא. אי אפשר היה לקבל גם וגם".

מעבר להורות נכונה, הדרך הטובה ביותר להימנע מקריסות בגיל צעיר היא שמירה על איזון. הצלחה אמנם תלויה בשעות ארוכות של אימונים, אבל אסור שהן ירגישו כמו עבודה. ד"ר סטיבן סמית', שמתמחה כפסיכולוג ספורט בגילאי נוער, מתאר את ההבדל בין אימון - בו עיקר תשומת הלב נוגע לשיפור יכולות - לבין משחק. "כשילדים נמצאים יחד הם פשוט משחקים". כמובן, גם אימון וגם משחק חיוניים בפיתוחו של ספורטאי, אבל חשוב להדגיש לילד כי העיקר בשני המקרים הוא ההנאה שמגיעה, אחרי הכל, מהמשחק עצמו.

ייגר החלה לשחק טניס בגיל 8, אבל כבר שנתיים לאחר מכן היא מצאה את עצמה מתראיינת בכלי תקשורת וזוכה לתשומת לב. בגיל 14 היא הפכה לטניסאית מקצוענית. "ראיינו אותי במגזינים הנחשבים בעולם כשהייתי נערה צעירה", מספרת ייגר, כיום בת 53, ונזכרת שנהגה גם לחתום על כדורי טניס בשדות תעופה ברחבי העולם. בשיאה הגיעה למקום השני בדרוג העולמי - כבר בגיל 16. היא גברה על בילי ג'ין קינג, מרטינה נברטילובה וכריס אברט. "אישית, הייתי בסדר עם העובדה שאני בת 14 ומשחקת טניס מקצועני. זאת הסביבה שלא היתה מוכנה לכך", היא אומרת, "הטניס המקצועני לא היה מוכן לשחקנית צמרת שהיא גם נערה מתבגרת".

טניס - דלג

ייגר נזכרת שחלקה חדרי הלבשה עם שחקניות בוגרות. היא מציינת שכיום הארגונים פועלים באופן מותאם יותר, בשילוב גורמי מקצוע שמלווים את הספורטאים הצעירים. בהקשר זה מצביעה ייגר על הכישלון של איגוד ההתעמלות האמריקאי בהגנה על מתעמלות אמנותיות מידיו של ד"ר לארי נסאר, שהתעלל מינית במאות מהן. "אין לכך תירוץ", היא טוענת, "שימו דגש על המקצוענות של המבוגרים, ואולי אז הילדים ישרדו זמן רב יותר".

"לא היה בי צורך יותר"

גם פציעות נוטות לסיים את הקריירה של ספורטאים צעירים באיבה. אחת הסיבות הבולטות לכך היא העובדה שהם מתחרים במשך כתשעה חודשים בשנה. כשאין זמן לנוח, לשרירים יש פחות זמן כדי להחלים. לליו, למשל, כבר היו מספר ניתוחים בירך.

פופקין שם לב לבעיה שצצה שוב ושוב בנוגע לפציעות בקרב צעירים. אחרי שהשתקמו מהפציעה, צעירים רבים נמנעים מעיסוק בספורט. "יש רף פסיכולוגי שצריך לעבור", מציין פופקין. בשיתוף עם כמה מנתחים ופסיכולוגים באוניברסיטת קולומביה, הוא הציג את ממצאיו בנושא בקיץ האחרון. הם מצאו כי ספורטאים צעירים שקורעים את הרצועה, למשל, סובלים מ"טראומה, חרדה, סימפטומים של לחץ דם גבוה וכן הימנעות מפעילות". הבעיה, הוא אומר, היא ש"עבור ילדים רבים, הזהות שהם בנו כרוכה בספורט שבו הם מתמחים".

במקרה של ייגר, הנקודה שבה החלה לשקוע היתה אחרי שנפצעה בכתפה במהלך הסיבוב הראשון של רולאן גארוס ב-1984. אחרי שפרשה וספגה הפסד טכני, ניגש אליה כתב ואמר: "בתחום אחר לעולם לא תצליחי להתעלות על מה שעשית בטניס". מצדה היא מספרת: "אנשים לא דיברו איתי במשך שנים, שנים. בגלל שלא היה בי צורך יותר".

ייגר - דלג

לייגר היו תוכניות אחרות ממילא - אהבתה להתנדבות ועבודה עם ילדים. "הכתף שלי נהרסה, ואמרתי לעצמי 'אוקיי, אלוהים החליט שאעזור לילדים במשרה מלאה". לקחו לה מספר שנים עד שעזבה את הטניס המקצועני באופן סופי, אבל כשעשתה זאת היא השתמשה בכסף בו צברה במהלך הקריירה והקימה את "ליטל סטאר", ארגון צדקה לילדים חולי סרטן אותו היא מנהלת עד היום.

לסיום, דיסנילנד

לעת עתה, העונה של ליו הסתיימה. הנסיעה האחרונה שלה לא היתה למטרת החלקה, אלא לכיף. ביחד עם משפחתה, חברים וכן משפחתה של המאמנת ליפטסקי, היא נסעה לדיסנילנד. "זאת מסורת שלנו, אחרי כל עונה", אומרת ליפטסקי. כשנשאלה האם גיל 13 הוא לא צעיר מכדי להתחרות בספורט עילית, היא אומרת: "גיל הוא רק מספר ולא צריך לבקר אותה כל הזמן לגבי גילה... היא הוכיחה לכולם שמגיע לה להיות ספורטאית מקצוענית".

ייגר מסכימה. "אם הם מצליחים, איך אפשר לעצור אותם?".

כתבה: קריסטן דורר

לכתבה בגרדיאן 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#