בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הניצחון יחכה: 11 רגעים שבהם הספורטיביות גברה על הספורט

ספורטאים, מכל ענף שהוא, שואפים כל הקריירה לדבר אחד: ניצחון. אלא שישנם מקרים שגם אם הניצחון נראה בטוח מתמיד, ספק אם הוא עדיף על האפשרות להושיט יד לעזרה - ליריבה שנפלה במסלול, לשופט שטעה בשריקה לפנדל ואפילו לאחיך הגדול, רגע לפני שניצחת אותו

11תגובות
מירוסלאב קלוזה. בסוף המשחק דיברו רק עליו
Reuters

סימנים של חברות

יש הטוענים כי הסיפור המפורסם שנהג ג'סי אואנס לספר שוב ושוב על משחקי ברלין 36' הוא סתם המצאה. טום אקר, מחבר הספר Olympic Facts and Fables, ציין כי אואנס עצמו הודה בכך בפניו ב-1965. לכך מוסיף אקר כי "אואנס צוטט פעם אומר: 'הסיפורים האלה הם מה שאנשים אוהבים לשמוע, אז אתה מספר אותם'".

את הסיפור הזה אנשים באמת אוהבים לשמוע. בגלל המקום, בגלל הזמן, בגלל המשמעות. בגלל שבאולימפיאדה שסומנה על ידי אדולף היטלר כהזדמנות להוכיח את עליונות הגזע הארי, דווקא אחד הספורטאים הגרמנים הראה את עליונות החברות והספורטיביות. בגלל שבתשע השנים הבאות, העולם יזכה למעט מדי רגעים כאלה. בגלל שב-1943, לוץ לונג ימות מפצעיו בקרב סט. פייטרו.

שבע שנים קודם לכן, לונג ניהל קרב מסוג אחר - בתחרות האולימפית בקפיצה לרוחק. במוקדמות נדמה היה כי יזכה לבונוס בלתי צפוי בדמות הדחתו של אואנס, שפסל בשני הניסיונות הראשונים שלו. במקום לשתוק, לוץ ניגש לאמריקאי והציע לו לסמן לעצמו קו קפיצה נוסף, כ-30 ס"מ מאחורי הקו הרשמי. הרי מהם 30 ס"מ כשקופץ שכבר הגיע בקריירה ל-8.13 מטר צריך לעבור רק 7.15 כדי להגיע לגמר? אז אואנס סימן, וקפץ בין הסימונים, והשיג תוצאה שהעלתה אותו לגמר. שעות אחר כך, ניצח גם בו וזכה באחת מארבע מדליות הזהב שלו בברלין, דוחק את לונג אל המקום השני.

ב-1965 ישחזר אואנס את הסיפור הזה גם באוזני בנו של לוץ. "אתם יכולים להתיך את כל המדליות והגביעים בהם זכיתי, והם לא היו שווים את הציפוי של החברות של ה-24 קראט שהרגשתי כלפי לוץ באותו רגע", אמר פעם. היה או לא היה? לעולם לא באמת נדע. אז בואו נגיד שהיה.

לוץ - דלג

לא מפקירים פצוע בשטח

לרוב, ספורטאים שואפים לנוע, להתקדם. לעבר השער, לעבר הסל, לעבר קו הסיום. למייקל הפבורן, הרוכב האוסטרלי של קבוצת מיצ'לטון-סקוט, היה דבר אחר בראש בזמן מירוץ בבלגיה בשלהי מארס. כשדבוקת הרוכבים שעוכבה בגלל תאונה החלה להמשיך הלאה, הפבורן לא הצטרף אליה. במקום זאת, הוא הניח את האופניים בצד וניגש לעזור לאחד הפצועים, בן ארצו וחברו זאק דמפסטר מקבוצת סייקלינג אקדמי הישראלית. "הייתי תקוע בצורה די מוזרה מתחת לאופניים'", סיפר דמפסטר אחר כך, "פשוט שמעתי אותו אומר 'אתה בסדר, אחי?', ואז הוא התחיל להוריד ממני אופניים. לכן הוא אחד מחבריי הטובים ביותר. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו מרימים זה את זה, והיא לא תהיה האחרונה".

סייקלינג - דלג

הספורטיביות עלולה להרוג

האינסטינקט הטבעי של חלוץ שמקבל כדור ברחבה, בטח כשהשוער מחוץ לתמונה, הוא לשגר אותו לעבר השער. פאולו די קאניו תמיד ניחן באינסטינקטים שונים. גם כשדחף את השופט פול אלקוק ב-1998, כששיחק בשפילד וונסדיי, וגם קצת יותר משנתיים מאוחר יותר, כשהתארח עם ווסטהאם אצל אברטון. דקות לסיום, במצב של 1:1, יצאו הפטישים להתקפה ופרדי קאנוטה נחסם על ידי השוער פול ג'רארד - ששילם על היציאה מהשער בפציעה בברך. בעודו שוכב בצד הרחבה, נאנק מכאבים, אחד משחקני ווסטהאם הגביה לעבר די קאניו. במקום לנסות לנגוח לשער - אמנם ממצב קשה, יש להודות - ויתר האיטלקי מראש. הוא תפס את הכדור בידיו כדי לאפשר טיפול בג'רארד.

"כשזה קרה סבלתי מכאבים קשים כל כך שלא ממש ראיתי מה קורה", שיחזר ג'רארד לפני כמה שנים בראיון לאתר הרשמי של אברטון, "רק כשהורידו אותי לחדר הטיפולים גיליתי שהוא תפס את הכדור. אני חושב שרבים בשעתו אמרו שהכדור הלך מאחוריו ושהוא תפס את הכדור כי בכל מקרה לא יכול היה להבקיע, ועדיין, לא לנסות אפילו להבקיע כשאני פצוע זו מחווה אדירה".

המעשה האצילי זיכה את די קאניו במחיאות כפיים מאוהדי אברטון, בפרס המשחק ההוגן מטעם פיפ"א - ובכמה רטינות מצד אנשי קבוצתו. "היינו צריכים את הנקודות נואשות", שיחזר השנה המנג'ר הארי רדנאפ בראיון ל"טוקספורט", "כשירדתי מהמגרש תהיתי מה הוא עשה. סטיוארט פירס נכנס כרוח סערה לחדר ההלבשה ואומר: 'אל תתנו לי להתקרב אליו, אני אהרוג אותו, אני אהרוג אותו, אקרע לו את הראש'. שתי דקות אחר כך הייתי צריך להתראיין ל'סקיי', והמראיין אומר לי 'איזה יום נהדר לכדורגל'. ואז הוא מתחיל: 'די קאניו, ספורטיביות נהדרת, אתה בוודאי גאה בו כל כך'. ואני עונה: 'אה, כן, כמובן, נפלא' - אבל האמת שאנחנו רוצים להרוג אותו".

די קאניוה - דלג

קרעת רצועה? לא נורא, בואי!

ויביאן צ'רויוט לנצח תופיע בספרי ההיסטוריה כאלופה האולימפית בריצת 5,000 מטר מריו 2016. באותם דפים ממש יהיו חקוקים גם שמות אחרים מאותו גמר, מהצד האחר של רשימת התוצאות - הרצה שסיימה אחרונה, וזו שאפילו לא התייצבה אל קו הזינוק.

שלושה ימים קודם לכן, מקצה המוקדמות השני ב-5,000 מטר התנהל על מי מנוחות - עד שניקי המבלין הניו זילנדית נפלה קצת יותר מארבע הקפות לסיום, לוקחת איתה את אבי ד'אגוסטינו מארצות הברית. ד'אגוסטינו היתה הראשונה שקמה, אך במקום לחזור לרוץ - האיצה בקולגה שלה לעשות זאת גם היא. כך רצו השתיים כמה מטרים, עד שד'אגוסטינו המדדה הבינה שפציעתה קשה. הפעם היה זה תור המבלין לעצור ולעודד אותה להמשיך. שתיהן הגיעו לקו הסיום, כמובן רחוק מאוד מהגמר, אך זכו לעלות אליו בעקבות ערעור. המבלין השתתפה בו עם נקע בקרסול, וסיימה במקום ה-17 והאחרון. ד'אגוסטינו כלל לא רצה בו: התברר שקרעה רצועה צולבת.

"הכל קרה מהר כל כך", שיחזרה המבלין ארבעה חודשים אחר כך בראיון ל"לטלגרף", "רגע אחד את רצה, וברגע הבא את על הרצפה. כל מה שאני זוכרת זה את אבי אומרת לי לקום. ראיתי שהיא נפגעה די קשה. אני זוכרת שהתחלתי לרוץ, אבל לא זוכרת שעצרתי שוב כדי להאיץ בה לרוץ בעצמה. את פשוט עושה את מה שאת עושה מבלי לחשוב על זה. אם אותו מצב היה קורה ברחוב, לא היית פשוט עוזבת. במקרה זה קרה לי לעיני כמה מאות מצלמות טלוויזיה".

צ'רויוט - דלג

כן, אני שחקן תיאטרון

כנראה שאת הסרטון הראשון ראיתם אינספור פעמים. הרי כשמדובר במשחק הוגן, תמיד מזכירים את היום שבו רובי פאולר נפל ברחבה ומיהר להודיע לשופט כי שוער ארסנל דייויד סימן לא נגע בו. זה לא ממש עזר לחלוץ ליברפול, שקיבל פנדל בעל כורחו (והחמיץ אותו, קבוצתו כבשה מהריבאונד). אבל יש מקרה, מפורסם קצת פחות, בו השופט כן הקשיב לשחקן. ארון הונט בעצמו מודה כי היסס בתחילה אם לומר משהו לשופט, שבספטמבר 2014 העניק פנדל לחלוץ ורדר ברמן אחרי שנפל ברחבה מול נירנברג. הונט ידע שחאווייר פינולה הארגנטינאי לא נגע בו, ואחרי חיבוטי נפש קצרים הודה כי לא היה פנדל. השופט ביטל את החלטתו. "מתוך אינסטינקט רציתי להוציא פנדל", הודה הונט בתיאטרליות ברחבה, "אבל זה היה שגוי. אנחנו לא רוצים לנצח כך". אז הוא ניצח אחרת: ברמן, שכבר הובילה 0:2, בכל מקרה שמרה על התוצאה.

ארון הונט - דלג
צ'רויוט 2 - דלג

לא בלי אחי

במשך כל כך הרבה זמן חסה ג'וני בראונלי בצלו של אליסטר, אחיו הגדול ממנו בשנתיים. כי בזמן שאליסטר הוכתר לאלוף אולימפי בטריאתלון (פעמיים ברציפות), ולאלוף עולם, ולאלוף אירופה, וגם לאלוף חבר העמים - ג'וני לרוב היה זה שמסיים שני או שלישי. והנה נדמה היה שהגיעה שעתו הגדולה: בשלהי 2016 היה ג'וני בדרכו לתואר העולמי, כשהוביל בתחרות האחרונה של הסבב באותה שנה במקסיקו. עד לקו הסיום נותרו מאות מטרים - כשמכת חום הפכה את רגליו לג'לי. ומי הופיע מאחור? כמובן, אליסטר. הוא יכול היה לעקוף את ג'וני ולנצח בתחרות, אך בחר לעצור ולסחוב את אחיו הקטן לעבר קו הסיום, כשרץ אחר עוקף את שניהם ומנצח. פעם נוספת היה זה אליסטר שזוכה לתהילה עולמית - הפעם בזכות המחווה.

"הייתי המוקד של כמה בדיחות ברחוב", סיפר ג'וני על אימוניו בחודשים הבאים, "עכשיו כשאני רץ עם אליסטר, נהגים מציעים בקבוקי מים וצועקים 'טוב שאחיך כאן כדי לעזור לך'. כספורטאי אתה חושב שתזכה לתשומת לב כשתנצח ולא כשתפסיד. אם כבר, זה קצת החמיר את הקטע של להיות אחיו הקטן. בעבר הייתי ידוע כמי שמסיים שני לו. כעת אני ידוע כמי שהוא עוזר לו לחצות את הקו".

בראונלי - דלג

"הקול בראשי היה נחרץ: צא משם"

אדם גילכריסט ניסה לחבוט בכדור, אבל הוא ניתז ממחבטו לעבר מגן הרגל שלו ומשם עף באוויר, לפני שנתפס על ידי קומאר סנגאקארה. לכאורה, פסילה שסיימה את הופעתו של גילכריסט בחצי גמר גביע העולם בקריקט ב-2003 בין אוסטרליה לסרי לנקה. הסרי לנקים חגגו את המהלך, גילכריסט עמד לעזוב את המגרש, ואז, לפתע, הפתיע השופט. משום שלא ראה את הכדור פוגע במחבט אלא רק במגן שלו, הוא קבע שאין זו פסילה. מה עשה גילכריסט? ירד מהמגרש מרצון, מכיר בפסילתו.

חודשים אחר כך, שיחזר גילכריסט את האירוע באוטוביוגרפיה שפרסם. "ידעתי שאני גמור, זה היה כל כך ברור", סיפר על הרגע בו נתפס הכדור שלו, "ואז, לראות את השופט מנענע בראשו נתן לי את התחושה הכי מוזרה (...) הקול בראשי היה נחרץ: צא משם. וזה מה שעשיתי. זו היתה תחושה ממש מוזרה לעשות הפוך ממה ש-99% משחקני הקריקט עושים בימים אלו, ומה שעשינו כל הקריירה. החברים בחדר ההלבשה היו קצת המומים ממה שעשיתי. נדהמים מכך שעשיתי זאת בחצי גמר גביע העולם. בזמן שישבתי שם, חושב על כך ונשאל על כך, המשכתי לחזור לעובדה שבסופו של דבר הייתי כן עם עצמי. הרגשתי שהגיעה העת ששחקנים ינקטו עמדה כדי לקחת חזרה לידיהם אחריות על המשחק". הקארמה - ועליונותה של אוסטרליה - דאגו שלא יחזור הביתה בלי התואר העולמי.

גילכריסט - דלג

סימן שזה לא היום שלך

כשהקוון קבע כי ההגשה השנייה של פרננדו ורדסקו נחתה בחוץ, הוכרז אנדי רודיק כמנצח על ידי השופט הראשי, 6:7, 3:6. המשחק ביניהם בסיבוב השלישי במאסטרס ברומא ב-2005 הושלם לדעת כולם, או יותר נכון כמעט כולם. כי כשרודיק התקרב לסימן שהשאיר הכדור בחימר, הוא ראה שהוא בפנים - והודיע זאת לשופט, ששינה את הפסיקה. לפני הנקודה, האמריקאי הוביל 6:7, 3:5, 0:40. אחריה, יתהפך המשחק לחלוטין. ורדסקו יציל שלוש נקודות משחק רצופות, ואז ישבור חזרה, ואז ינצח בשובר שוויון, ולבסוף ינצח במשחק כולו 7:6, 6:7, 4:6. "אולי הייתי צריך לעמוד על הסימן", התבדח רודיק בסיום, "אני לא חושב שעשיתי משהו יוצא דופן. השופט היה יורד ואומר את אותו הדבר. פשוט חסכתי לו את הטיול".

אנדי רודיק - דלג

יד האלוהים האמיתית

נדיר ששחקן כובש שלושער בניצחון 0:3, ועדיין הופך לדמות שולית במשחק. זה מה שקרה ב-2012 לאדינסון קבאני, שהישגו במשחק בין נאפולי ללאציו נותר בצלו של השער שהיה ולא היה. התוצאה עדיין היתה 0:0 כשמירוסלאב קלוזה כבש שער שהעלה את לאציו ליתרון - עד שמיהר לגשת לשופט ולהודות שהסיט את הכדור בעזרת ידו. השער בוטל, קבאני כבש את השלישייה שלו, ובסיום כולם דיברו על קלוזה והרעיפו עליו שבחים. כולם, חוץ ממאמן נאפולי וולטר מצארי, שלא ממש ידע להפגין אדיבות של מנצחים וקבע כי הגרמני עשה זאת "כי הוא ידע שייתפס במצלמה".

קבאני - דלג

לרוץ אל השריפה

שמונה הקפות לתוך הגראנד פרי ההולנדי ב-1973, הסתיים המירוץ של שניים מהנהגים. אחד בגלל מה שקרה לו - המכונית של רוג'ר וויליאמסון התרסקה, התהפכה ועלתה באש בעקבות פנצ'ר; האחר בגלל מי שהוא - דייויד פרלי נטש את מכוניתו ומיהר לעזור לקולגה שלו. בזמן שהמארשלים האמונים על כך מתמהמהים ומהססים - לא היה להם ציוד חסין אש - פרלי ניסה להפוך את מכוניתו של וויליאמסון חזרה, וכאשר כשל הביא מטף וניסה לכבות את האש. "יכולתי לראות שהוא בחיים ולשמוע אותו צועק", שיחזר פרלי אחר כך, "ניסיתי לשכנע אנשים לעזור לי, ואם הייתי יכול להפוך את המכונית הוא היה בסדר. יכולנו לחלץ אותו". זה לא קרה. וויליאמסון לא חולץ בזמן, ומת מחנק.

"אני אפילו לא חושב על ההרואיזם והשטויות האלה", אמר פרלי, "פשוט עשיתי את מה שטבעי לחייל מיומן שרואה בחור בצרות". 12 שנים אחר כך גם לא היה מי שיציל את פרלי, כשמטוס האירובטיקה שלו התרסק.

פרלי - דלג

היחיד שלא הסכים עם התוכנית

כשמדובר בספורטיביות בכדורגל, אין בסיסי יותר מהחזרת הכדור לקבוצה שהוציאה אותו לשם טיפול בשחקן פצוע. זה מה שעשה אריק מיילדה, קשר בראן ברגן, שב-2012 התארחה אצל לילסטרום בליגה הנורווגית. בדקה ה-49, במצב של 2:3 לבראן, הופסק המשחק אחרי ששחקן לילסטרום נפצע. כשחודש, מיילדה החזיר את הכדור לליסטרום כשהוא בועט את הכדור קדימה לעבר הרחבה שלה. מה שלא יכול היה לתכנן זה שהכדור יקפוץ על הקרקע, יחלוף מעל השוער היריב וינחת ברשת כדי לקבוע 2:4, לזעמם של אנשי לילסטרום. אז מה עושים? "מבחינתי זה היה פשוט", אמר בסיום מאמן בראן רונה סקרספיורד, "לאפשר להם להבקיע".

ברגע שחודש המשחק, איפשרו שחקני בראן לביורן ברגמן להתקדם לעבר הרחבה ללא מפריע. רק אחד התעקש להרוס את הרגע: שוער בראן, הפולני פיוטר לצ'ייבסקי. מאוחר יותר יסביר זאת לצ'ייבסקי בכך שחשב כי משום שהשער של קבוצתו נבע מטעות שוער, הגינות אמיתית הצריכה את ברגמן להתאמץ כדי להכניע אותו. אז חלוץ לילסטרום עשה זאת, משלים שלושער ומצמק ל-4:3. בראן בכל מקרה ניצחה, על המגרש ובלבבות.

מיילדה - דלג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#