בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"נשים כאן מפחדות לרוץ": בדרך לטוקיו, לונה צ'מטאי סלפטר רוצה שהישראליות יתאהבו בריצה

כשהיא רצה בתנאי חום ולחות קשים באימונים בקניה ובישראל, צ'מטאי סלפטר משוכנעת שאחרי הזכייה באליפות אירופה - מקומה על הפודיום גם במרתון אליפות העולם בדוחא. בין לבין היא מתעקשת למצוא זמן כדי להראות לילדות בישראל את היופי שטמון בריצה

תגובות
לונה צ'מטאי סלפטר, אחרי הזכייה באליפות אירופה ב-10,000 מטר בשנה שעברה. מוכנה לדוחא
Martin Meissner / אי־פי

לונה צ'מטאי סלפטר מסיימת ריצה בת כשעתיים, ונראית כאילו היא יכולה לרוץ עוד שלוש שעות. הכתב שעומד מולה ושואל אותה שאלות סובל מהחום התל אביבי הרבה יותר ממנה. הכוכבת הגדולה ביותר של האתלטיקה הישראלית נכון להיום לא התראיינה כמעט, אבל בשיחה עם "הארץ" - כשהיא עדיין מתאוששת מהאימון הלילי בתנאי החום והלחות הקשים בפארק הירקון - היא מתגלה כאישיות חיובית ורגועה, ביישנית אך גם משוחררת למדי.

"אני חוזרת לקניה בשבוע הבא, לחודש אחד, ואז אני חוזרת לכאן, וטסה מפה לקטאר", היא מספרת, באנגלית, על תוכניותיה לקראת אליפות העולם בדוחא בעוד פחות מחודשיים. בן זוגה ומאמנה, דן סלפטר, רקח עבורה תוכנית מיוחדת שתכלול חשיפה לתנאי חום בימים האחרונים לפני אליפות העולם, כדי לתת לה יתרון על שאר מתחרותיה בריצת המרתון. באמצע, סלפטר עוד תנסה לשפר שוב את שיא ישראל בריצת 10 ק"מ, בה היא מחזיקה גם בתואר אלופת אירופה. "יש לי תחרות בין לבין, אני ארוץ בהולנד, בשביל מוטיבציה - אני לא אוהבת להתאמן. יש אנשים שלא אוהבים להתחרות כי קשה להם להתאושש, אבל אני אוהבת להתחרות".

צ'מטאי סלפטר ובן זוגה ומאמנה, דן סלפטר. "אני לא אוהבת להתאמן"
אילן אסייג

כשהיא נשאלת אם היא חוששת מכך שהמרתון בדוחא יוזנק בשעה לא שגרתית - 23:50 בלילה - היא משיבה בשלילה. "אני כבר ישראלית, התרגלנו לזה - אנחנו הולכים לישון פה מאוחר", אומרת מי שנולדה וגדלה בקניה, אך חיה בישראל כבר יותר מעשור, "אני לא מפחדת מזה. אני חושבת שיש לי יתרון. זה גם מנטלי - אחרי שמתחרים הרבה, כשאת עומדת על קו הזינוק את כבר רואה את עצמך שווה לכל אחת אחרת. אם את מכניסה לעצמך לראש שאת חלשה - זה לא יקרה. את צריכה להגיד לעצמך שאת בדיוק כמו כל אחת אחרת, והמנצחת תנצח".

אם הכל יילך לפי המתוכנן בריצה עצמה, צ'מטאי סלפטר בהחלט יכולה להיות אחת מהעומדות על הפודיום. כמי שמורגלת לתנאים בישראל, תנאי החום והלחות של דוחא אמורים לעבוד לטובתה - והיא לא מפחדת לומר זאת. "אני מקווה לנצח - זה החלום שלי", היא מספרת, "אתה יודע, אנשים פה לא יודעים מה זה אומר אליפות עולם. מדברים רק על טוקיו, אבל אני אומרת שטוקיו זה עדיין רחוק. אנחנו מתחילים עם התחרות הזו והיא קשה באותה רמה - המשמעות של האולימפיאדה היא שמדובר באירוע ענק, אבל אליפות העולם היא התחרות הכי קשה. לנצח באליפות העולם, זה נותן מוטיבציה לצעוד קדימה. זה יציב אותי בפוזיציה אחרת".

צ'מטאי סלפטר - דלג
צ'מטאי סלפטר לאחר הזכייה באליפות אירופה

"אבל אני, אני לוקחת דברים בקלות", ממשיכה צ'מטאי סלפטר וצוחקת. היא מרבה לצחוק במבוכה קלה לאורך הריאיון. מבחינתה, ההישגים שלה לא שינו אותה. "כשסיימתי את מרתון פראג אמרו לי: 'רצת כל כך מהר, ואת פשוט מסתובבת ככה איתנו?', אז אמרתי: 'אני עדיין אותה לונה שאתם מכירים, זאת רק התוצאה שהשתנתה'. אני לא השתניתי, אני עדיין אותו דבר. אני יכולה לדבר עם כל אחד וללכת עם כל אחד. זה לא משנה אם אני רצה יותר מהר - אני עדיין אותו דבר. שום דבר לא שינה את האופי שלי או את הגישה שלי", היא אומרת וצוחקת שוב.

ההצלחות לא שינו אותה, וגם לא הרגעים הקשים. היא עברה לא מעט כאלה מאז החלה לרוץ, כתחביב, כשעוד היתה אם הבית של קונסול קניה בישראל. תחילה היה המאבק שלה להשגת אזרחות ישראלית; אחר כך נאלצה להתמודד עם ביקורות ארסיות על כך שפרשה מהמרתון האולימפי בריו 2016 בשל כאבים שנגרמו מהנקה של בנה רוי; בהמשך גם באה האכזבה העצומה בריצת 5,000 מטר באליפות אירופה, בה פסלה לאחר שחצתה למסלול מקביל והפסיקה לרוץ הקפה אחת לפני הזמן, ובכך פספסה מדליה שנייה באליפות. היום, עם הפנים לדוחא ולטוקיו, מי בכלל זוכר את כל זה.

בני הזוג סלפטר עובדים קשה מאוד כדי לממש את הפוטנציאל. רמת האימונים והמחקר שמשקיע סלפטר, יחד עם הצוות סביבו, היא מהגבוהות בעולם. הוא מספר כי שאף להשיג לרצים הישראלים גלולה מיוחדת, שמשדרת מתוך הגוף של הספורטאי את חום הגוף שלו בעת אימון בכל רגע נתון, מה שיכול לשפר את היכולת של המאמנים לתכנן את הריצה. באיגוד האתלטיקה אמנם לא הצליחו להשיג את המכשור המורכב בזמן לאליפות העולם בדוחא, אבל זו עוד דוגמה לחשיבה קדימה, שנועדה להכין את הרצה הטובה בישראל באופן האופטימלי לאליפויות החשובות.

צ'מטאי סלפטר, בליגת היהלום בלונדון לפני כחודש. "אני לא השתניתי, אני עדיין אותו דבר"
JOHN SIBLEY/רויטרס

את רוב תקופת ההכנה מבלים בני הזוג בקניה, יחד עם שאר הרצים שמתאמנים אצל סלפטר, ולצד הרצות הטובות בעולם. צ'מטאי סלפטר אמנם קנייתית לכל דבר, אבל גם שם היא בולטת כישראלית. "אתה יודע מתי הן קמות שם בקניה? כשאני מתחילה את האימון שלי, הן כבר סיימו", היא מספרת בחיוך, "אני לא אוהבת לקום, אני יוצאת מוקדם מאוד רק אם יש לי אימוני ריצות ארוכות, אבל אם לא, אז אני יוצאת בסביבות 08:00. אם הריצה ארוכה אז מתחילים ב-06:00, כי השמש עולה שם מאוחר, לא כמו פה, ואין אורות".

אולי בעתיד יתאמנו לצדה בקניה נערות ישראליות נוספות, כאלה שצ'מטאי סלפטר תהיה הגיבורה שלהן. "זו התקווה שלי, שאולי בעתיד אני אתן מוטיבציה לעוד ילדות לרוץ גם, להראות להן שזה אפשרי", היא אומרת, ומתייחסת לכך שבארץ עדיין אין תרבות מבוססת של אתלטיקה. "אתה רואה בג'ודו ילדות קטנות, שכאשר אני מסתכלת עליהן - הן גם רצות טובות. ראיתי את זה בווינגייט", אומרת צ'מטאי סלפטר, "בישראל חושבים שג'ודו זה משהו מיוחד, אבל לא חושבים שריצה זה גם כן משהו מיוחד. הפוטנציאל ישנו - אי אפשר להגיד שהן חלשות אם הן עדיין לא ניסו. נשים בארץ חושבות לעצמן, 'אם אני ארוץ מהר אני אמות'. אבל אף אחת לא תמות - כל אחת מתחילה בקצב שלה ולאט לאט משתפרת, זה משהו שמפתחים. הנשים פה מפחדות".

צ'מטאי סלפטר במהלך האימון הלילי. "זו שנה אולימפית, צריך להתרכז"
אילן אסייג

כדי לצמצם את הפחד הזה, צ'מטאי סלפטר לא מסתפקת בהישגים מרשימים שיהוו השראה לאחרות; היא פוגשת את הנערות האלה בשטח. "אני מקווה להיות מודל לחיקוי. לפעמים אני הולכת לבתי ספר, להגיד משהו", היא מספרת בהתרגשות, "הייתי במודיעין, בשוהם, עם ילדים. הם כל כך שמחים, אחרי זה הם כותבים לי… הלכתי למורים והם כותבים לי… אני אוהבת את זה, הם כל כך שמחים. אני רוצה לעשות יותר מזה כשאני חופשייה, אבל כשמתרכזים בתחרויות אין זמן לזה". השנה לא יהיה לה זמן כמעט לכלום. השנה כולה תושקע בהכנה אופטימלית לאולימפיאדה בטוקיו. "זו שנה אולימפית, צריך להתרכז. את לא רוצה להתעסק במדיה יותר מדי, לא להיפצע", היא אומרת.

נדמה שאפילו לחברים אין לה זמן. "אני אבקר אותך אחרי המירוץ", היא מבטיחה באנגלית לחברתה הדס גגין, שליוותה את האימון בפארק הירקון. "את, כל אצלך זה הזמן 'אפטר'", עונה לה גגין, בעברית. סלפטר עונה לה באנגלית "מתי? מתי?", לפני שעוברת לעברית ואומרת בפשטות: "אין זמן. ד"ש לגיא ולמאיה". "הם מתגעגעים אלייך", מספרת לה חברתה, וסלפטר עונה, שוב באנגלית: "אנחנו נבוא, נבוא עם רוי. הוא בא איתנו לקניה, עכשיו יש חופש. באיטליה הוא היה איתנו. הוא אומר 'אני מתאמן, ואחר כך גם אני אוכל להתחרות'.  אבל הוא אומר שהוא לא אוהב לרוץ, הוא אומר (בעברית) 'קשה'". שוב, לונה צ'מטאי סלפטר פורצת בצחוק גדול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#