באמצע ההימלאיה: הנשים שמשחקות הוקי במקום היפה והמאתגר ביותר בעולם

יותר מ-11 אלף רגל מעל לפני הים, קבוצה של 30 נשים פושטת על המקום ומתחילה לעבוד על משטח הקרח. מצוידות באתי חפירה, מטאטאים עשויי עץ ומקלות הוקי, הן מפנות את המשטח מהשאריות של סופת השלגים בלילה הקודם. מעליהן תלויות רשתות ירוקות, שנועדו למנוע מהשמש להמיס את הקרח והתכסו אבקה לבנה שמכבידה עליהן. הנשים דוחפות ומושכות את הבד, משתמשות במקלות כדי לחבוט ברשת בתקווה שייפטרו מנטל הכפור.

מרגע שפינו את השלג, היה זה הזמן של נבחרת הנשים של הודו בהוקי להתחיל את מה שהן מכנות "מחנה". במשך 15 ימים מתאמנות 20 שחקניות בינלאומיות ועוד 10 מלאות תקווה בעיר לה שבאזור ההימלאיה, במדינה הצפונית ביותר בהודו. הן התכוננו לגביע האתגר האסייתי, שנערך החודש באבו דאבי.

הן חולמות לשחק במשחקים האולימפיים, אבל הדרך לשם עוד ארוכה. גביע האתגר, התחרות הבינלאומית היחידה שבה השתתפה אי פעם הנבחרת, מיועדת לנבחרות מהדרג הנמוך ביותר של ההתאחדות הבינלאומית להוקי קרח. להודו הצטרפו השנה הפיליפינים, כוויית ואיחוד האמירויות. לפי נתוני ההתאחדות, יש 311 שחקניות הוקי קרח בהודו, המדינה השנייה בעולם מבחינת אוכלוסייה. בתרבות ספורטיבית שנשלטת על ידי קריקט והוקי שדה, ישנן רק חמש זירות קרח מקורות בכל הודו.

"אפילו המשפחות שלנו אומרות 'מה אתן עושות? תמצאו עבודה'", אומרת דיסקיט אנגמו, בת 22 מהמחנה, "לפעמים אני מתוסכלת ואומרת 'מה לעזאזל?'. אבל אז התשוקה לענף חוזרת".

רוב שחקניות הנבחרת באות מלה או מחלקים אחרים של חבל ארץ לדאק, שמכונה לעתים "טיבט הקטנה". רק שחקנית אחת - שוערת ממומבאי - באה מעיר גדולה. טווח הגילאים נע בין 15 ל-29, וכולן פרט לשתיים הן סטודנטיות. המחנה הוא חוויה מיוחדת עבור הנבחרת, שהחלה להתחרות ב-2016. ביחד זכו השחקניות גם להתאמן במשך 20 יום בקירגיזסטאן לקראת גביע האתגר לפני שנתיים.

הזירה שבה הן מתאמנות כל יום היא דוגמה נוספת לצמיחת הענף. היא אחת משתיים שנפתחו בשנה שעברה, לאחר שהשחקניות נהגו להחליק על נהרות או אגמים קפואים. אדם שרליפ, מאמן גברים לשעבר שבא לעזור לנבחרת הנשים, מספר שכשהגיע לראשונה לאזור ב-2009 היו רק שלוש זירות ומעט מאוד עניין בהוקי. במשך העשור החולף הוא היה עד לשינוי. כעת, הוא אומר, "כל מה שמעניין את האנשים בחורף זה הוקי. כל כך הרבה זירות חדשות נפתחות בכל שנה".

בכל רחבי לדאק מפוזרות קבוצות הוקי, ובלה מתבססת גם הנבחרת הלאומית לגברים, המשלבת שחקנים מהצבא ומהאזרחות. הארג'ינדר דינג, מזכ"ל איגוד ההוקי בהודו, טוען שהענף הוא "מגנט שמאחד את הנוער", במיוחד בחודשי החורף שבהם כל הכבישים המובילים ללה ומחוצה לה סגורים בגלל השלג. יש רק דרך אחת להגיע - באוויר.

השנה לנות המשתתפות במחנה באכסניה שכורה בפרברי העיר. בזמן הפנוי שבין אימוני הבוקר לתרגולים אחרים התאספו נשות הנבחרת סביב מפזרי חום, קולעות צמות אחת לשנייה ומשחקות קלפים. בכל חדר יש 10 נשים. מוזיקה בקעה משלושתם. את אחד השירים - Cha-Cha Slide - שמעו השחקניות לראשונה מספר חודשים קודם לכן בקנדה. הן השתתפו בפסטיבל הוקי שאורגן על ידי היילי וויקנהייזר, בעלת ארבע מדליות זהב אולימפיות. הן התחככו בוויין גרצקי, קונור מקדייויד וג'וג'הר קאירה, השחקן היחיד כיום ממוצא הודי ב-NFL.

"כשחקנית הוקי, זה חלום לנסוע לקנדה", אומרת אנגמו, שלובשת את המספר 19 - כמו השחקן האהוב עליה ב-NHL, ג'ונתן טואוס משיקגו בלאקהוקס, "הייתי צריכה לצבוט את עצמי כשראינו את גרצקי ומקדייויד. כל הזמן חשבתי 'זה לא אמיתי'".

ב-2017 וויקנהייזר ראתה סרטון ביוטיוב שבו משחקות חברות הנבחרת הוקי על רקע ההרים הגבוהים בעולם. בינואר 2018 נסעה ללדאק עם אנדרו פירנס, שחקן עבר ב-NHL שאחראי על פעילות חברתית עבור הליגה. "זה כמו לשחק הוקי בגן עדן", אומרת וויקנהייזר.

הקנדים הביאו עמם 100 שקים של ציוד הוקי, 25 מתוכם מארגון השחקנים של ה-NHL. בכלל, נבחרת הנשים תלויה בארגונים חיצוניים להשגת ציוד ותקציבים. מפני שהוקי קרח אינו משוחק בחלקים רבים של הודו, הממשלה לא הכירה בו כענף לאומי, ולכן לא מעבירה מימון כספי מספיק. "אנחנו בשלבי ינקות כרגע", מסבירה רינצ'ן דולמה, שחקנית התקפה בת 28.

נור ג'האן, שוערת בת 28, מוסיפה שהדבר החשוב ביותר לקידום הענף הוא זירה שיהיה ניתן להתאמן בה לאורך כל השנה. "אם לא יהיו לנו את המתקנים הטובים ביותר, אני חושבת שלא נזכה אפילו באליפויות אסיה", היא אומרת, "תשכחו מהאולימפיאדה".

כבישים חסומים במהלך החורף משפיעים גם על התזונה של השחקניות: פירות, ירקות ובשר טרי הם מוצרים שקשה להשיג בתקופה הזאת. עד לבוא האביב, הקהילה המקומית - והנבחרת - אוכלת בעיקר עדשים ואורז. "ביצה אחת היא כל מה שאנחנו יכולים לתת להן", אומרת סקארמה לוטוס, מדריכת כושר בהתנדבות שמתייחסת למחסור בפרוטאינים.

הודו קיוותה לזכות בגביע האתגר, אבל הפסידה בשני משחקיה הראשונים. את הטורניר סיימה הנבחרת בניצחון על כוויית 0:11. זה היה הניצחון השלישי של הנבחרת אי פעם במסגרת בינלאומית. מבחינתה של ג'האן, המשחקים האולימפיים היו "חלום גדול מדי לשלב הזה". במקום זה, היא חולמת על אימון נבחרת אולימפית בעתיד. "אנחנו הדור הראשון של שחקניות הוקי קרח", היא אומרת, "וכמו שאני תמיד אומרת, אנחנו בטוח לא נהיה האחרון".

כתבה: הילארי סוויפט

לכתבה בניו יורק טיימס