הסרטן חזר 4 פעמים, אבל גבי לא הפסיקה לרוץ לאולימפיאדה. בשבוע שעבר, אפסו כוחותיה - ענפים נוספים - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסרטן חזר 4 פעמים, אבל גבי לא הפסיקה לרוץ לאולימפיאדה. בשבוע שעבר, אפסו כוחותיה

לכתבה
גבריאל גרונוולד והצלקת, ב־2017. "את תמיד חושבת על השנה הבאה. כשחליתי חשבתי 'ייתכן שלא תהיה כזו'" Rich Pedroncelli / AP

מאז חלתה לראשונה ב-2009 התמודדה גבריאל גרונוולד עם רוטינה חוזרת ונשנית של ניתוחים וטיפולים. בכל פעם שבה לאתלטיקה, גם עם חיוך מעוות וצלקת גדולה בבטנה. אפילו אבחון המחלה כסופנית ב-2017 לא מנע ממנה לפנטז על הופעה בטוקיו 2020, בטרם המחלה הכריעה אותה בגיל 32

20תגובות

גבריאל גרונוולד מעולם לא הופיעה במשחקים האולימפיים, גם לא באליפות העולם באיצטדיון. ביצועיה הספורטיביים לבדם, למען הכנות, לא היו מקנים לה פרסום גלובלי. אלא שאת גרונוולד אי אפשר לתמצת במספרים - במרחקים שגמאה, בתוצאות שקבעה, במדליות שגרפה. את האתלטית שהיתה לעולם אי אפשר יהיה להפריד מהאדם שהיתה, ומהסיפור שלה.

בשבוע שעבר הלכה גרונוולד לעולמה בביתה, בת 32 בלבד. הסרטן הכריע אותה, עשור אחרי שהתגלה בגופה לראשונה ושנתיים אחרי שהתגלה בגופה בפעם הרביעית. גם אז, המשיכה האמריקאית לתכנן, לקוות, אפילו כיוונה לטוקיו 2020. "סביר יותר שלא אתחרה במשחקים האולימפיים", הודתה בשנה שעברה, "אבל כל כך הרבה דברים שעברתי היו בלתי צפויים, ואני יודעת שכל מה שנדרש זה שאמצא טיפול אחד שמתאים לי". היא כבר לא תמצא אותו.

"כל כך הרבה דברים שעברתי היו בלתי צפויים, ואני יודעת שכל מה שנדרש זה שאמצא טיפול אחד שמתאים לי"

עד גיל 22, המסע של גרונוולד דווקא היה צפוי יחסית. היא גדלה ביישוב קטן במיניאפולוס ושיחקה כדורסל, אך אתלטיקה אהבה במיוחד. "פוליטיקה של עיר קטנה יכולה להפוך ספורט קבוצתי לכאב ראש", הסבירה פעם ל"ניו יורק טיימס", "ריצה מתרכזת בך". ב-2009, כשהיא כבר לומדת ורצה באוניברסיטת מינסוטה, אובחנה אמה כחולת סרטן. אחרי ניתוח, התברר שהאבחנה היתה שגויה. גרונוולד נשמה לרווחה. תוך שבועות, יתברר לה שהסרטן תקף מכיוון אחר.

גבי גרונוולד
AFP

הסימן הראשון לבעיה היה גוש קטן מתחת לאוזנה. מאמניה עודדו לגשת לרופא. "הרגשתי בריאה, התחריתי", סיפרה למגזין Self, "זה הגיע משום מקום". יממה לפני תחרות באריזונה, בעודה יושבת בלובי במלון, קיבלה את האבחנה בשיחת טלפון: מדובר בסרטן מסוג אדנואיד סיסטיק קרצינומה (ACC). המומה, ניגשה לאינטרנט לחפש במה מדובר וגילתה שזה סרטן לא שכיח, נטול מרפא, שחוזר ותוקף את המטופל שוב ושוב.

דרכה להתמודד עם המצופה לה בטווח הארוך, היה להתרכז בטווח הקצר. "אני חושבת ששיעור ההישרדות היה 95% בחמש השנים הראשונות", סיפרה ל-CNN, "פשוט רציתי להתרכז בחמש השנים הללו. זו היתה דרכי להמשיך בחיי". אז היא המשיכה: כעבור יממה רצה למרות הכל וקבעה שיא אישי ב-1,500 מטר, כשהיא תוהה מתי תזכה להתחרות בפעם הבאה. אחר כך עברה ניתוח והקרנות, כשלעתים היא רצה כמה דקות בדרך לשם וחזרה. עורה בער, שיערה נשר ופגיעה בעצב שינתה לעד את חיוכה וגרמה לה, כהגדרתה, "להתכווץ" כשהביטה בראי.

"בימיי הטובים ביותר קיוויתי להבריא, לחזור לרוץ ולראות מה מצפה לי במסלול", שיחזרה גרונוולד בראיון ל"דה פוסט גיים" ב-2012, "את תמיד חושבת על המירוץ הבא, השנה הבאה, אבל כשחליתי חשבתי 'ייתכן שלא תהיה השנה הבאה'. זו היתה אחת הפעמים הראשונות בחיי שחשבתי כך, וזה הפך לאמיתי עבורי".

"את תמיד חושבת על המירוץ הבא, השנה הבאה, אבל כשחליתי חשבתי 'ייתכן שלא תהיה השנה הבאה'"

View this post on Instagram

At 7:52 I said “I can’t wait until I get to see you again” to my hero, my best friend, my inspiration, my wife. @gigrunewald I always felt like the Robin to your Batman and I know I will never be able to fill this gaping hole in my heart or fill the shoes you have left behind. Your family loves you dearly as do your friends. When @chipgaines made the final push in his #chipinchallenge I could feel your happiness building and could also see that this made you ready to head up to heaven. Chip thanks for helping her to go up so peacefully with no suffering. To everyone else from all ends of the earth, Gabriele heard your messages and was so deeply moved. She wants you to stay brave and keep all the hope in the world. Thanks for helping keep her brave in her time of need 😪🙏🏻 #keeprunningonhope #bravelikegabe 📸 @pixelcrave 📷 @kohjiro_kinno

A post shared by Justin Grunewald (@justingrunewald1) on

במשפחתה סבורים כי הסרטן שינה אותה. אמה לורה אמרה כי אחרי שהתגברה על המחלה בפעם הראשונה וחזרה לרוץ, גבריאל העריכה יותר את מה שיש לה. "זה היה כאילו שאיבדתי כל תירוץ לא לדחוף את עצמי למיצוי הפוטנציאל", הסכימה גרונוולד. עד שהסרטן תקף בשנית, ב-2011. הפעם היה זה סוג אחר. ושוב - פסק זמן, ניתוח, טיפולים, וחזרה אופטימית.

גרונוולד נפרדה מקריירת המכללות, והחלה בשגרה חדשה. "במשך שש שנים חייתי את חלומי כרצה מקצוענית", הצהירה. אלו כללו תחרויות בארצות הברית ובחו"ל, ומסלול שאמור היה להוביל אותה לאולימפיאדה. ב-2012 היתה הכי קרובה לכך שאפשר, כשסיימה רביעית במבחנים האמריקאיים והחמיצה את הכרטיס בגלל מקום אחד ותזמון לקוי: איתרע מזלה להתחרות בעידן של רצות טובות כמו ג'ני סימפסון ושאנון רוברי.

אז, בגיל 25, עוד נדמה היה שיש לה הרבה זמן. "היא רואה בריצה דבר מיוחד והזדמנות לראות מה היא מסוגלת לעשות", אמר דניס בארקר, שאימן אותה באוניברסיטה, "היא לא מציבה לעצמה גבולות. אני חושב שהסרטן הסיר אותם ממנה. הוא תמיד שם, מתחת לפני השטח, אבל אני חושב שיש לה רצון בוער להראות מה היא מסוגלת לעשות".

זה מה שעשתה בשנים הבאות, לרבות זכייה באליפות ארצות הברית באולם בריצת 3,000 מטר ב-2014 והפיכתה לאמריקאית ה-11 בטיבה בהיסטוריה ב-1,500 מטר. את 2016 סימנה כשנת התיקון האולימפי, השנה בה תופיע במשחקי ריו. במקום זאת, השנה הזאת תהיה תחילת הסוף.

"היא לא מציבה לעצמה גבולות. אני חושב שהסרטן הסיר אותם ממנה. הוא תמיד שם, מתחת לפני השטח, אבל אני חושב שיש לה רצון בוער להראות מה היא מסוגלת לעשות" דניס בארקר, מאמנה באוניברסיטה

View this post on Instagram

***read whole post again update*** After narrowly escaping the ICU we found ourselves being rushed back the evening of 6/4 due to septic shock. For the medically inclined (MAPs in the 50s on 3 pressors, blood glucose <5, lactate 15 again after normalizing). Prior to the transfer @gigrunewald told me she was ready to go to heaven. This time it was me asking her to wait a bit longer and she agreed. After countless liters of fluid, 3 pressors, and a change in antibiotics she stabilized only to have her respiratory status deteriorate. The next day requiring maximal respiratory support she had 1.3 liters of fluid drained off her left lung with no bleeding complications (platelets 11k INR 4). Her oxygen was weaned to nasal cannula and she was also much more comfortable! Today 6/7, she took her first dose of ATRA (All-trans retinoic acid). A drug with minimal side effects. A recent study through @danafarber showed a large benefit in ACC based on zebra fish 🦓🐠(link in profile). She will be the first ACC patient I am aware of trying this drug. A clinical trial will be opening at DF for this in around 6-7 weeks. We are accepting all prayers that ATRA is another miracle for us. We have already had our share but would love one more! She is approaching this as pictured above, just like another interval on the track or bike ride during a tempo run to support me. #bravelikegabe #nottoday #runningonhope

A post shared by Justin Grunewald (@justingrunewald1) on

בדיעבד, הודתה גרונוולד, בתקופה שקדמה למבחנים של 2016 היא לא חשה במיטבה. ועדיין, העובדה שסיימה בירכתיים, הרחק מהאולימפיאדה, הכניסה אותה להלם וגררה פסק זמן מריצה. יום אחד במהלכו, בעלה ג'סטין חיבק אותה וציין כי הוא מרגיש משהו חריג בבטנה. אחרי שבע שנים, ה-ACC חזר. "ידעתי שזה שם כל השנים הללו", אמרה, "המשכתי לנסות לדחוק את זה אל מחוץ לראשי. ניסיתי לשכנע את עצמי שאלה לא החיים שלי".

הם היו. בקיץ 2016, כשהעולם מרוכז בריו, התמודדה גרונוולד עם הסרטן בפעם השלישית. "הייתי מבועתת", הודתה, "זה היה התסריט הגרוע ביותר. לא ידעתי באותה עת כמה זמן נשאר לי לחיות". ושוב חזרה הרוטינה: פסק זמן, ניתוח. הפעם הוסר חצי מהכבד שלה. אחרי מספר חודשים שבה לרוץ, על בטנה צלקת באורך 30 ס"מ, אך הפעם התקשתה לחזור לכושר. לעתים עצרה באמצע ריצה. כחצי שנה אחרי האבחנה השלישית, התקבלה הרביעית: במה שנשאר מהכבד שלה התגלו 12 גידולים קטנים.

הפעם הציבה גרונוולד את הריצה במקום הראשון. היא דחתה את הטיפולים בתקווה להגיע בקיץ 2017 לאליפות אה"ב. כשלא קבעה תוצאות טובות מספיק החלה בטיפולים - רק כדי להתקבל לאליפות במפתיע בגלל מספר נרשמות נמוך. היא סיימה אחרונה במקצה שלה, גופה אכול סרטן וכימותרפיה. "זה היה הרגע הכי אומלל בחייה", קבע בעלה, "היא לא אמרה זאת, אבל זה היה משפיל עבורה. היא אהבה לרוץ, אבל גם לנצח אחרים".

גרונוולד במירוץ האחרון בחייה. "זה היה הרגע הכי אומלל בחייה", קבע בעלה
AFP

מעתה ואילך, גרונוולד תסתפק בניצחונות קטנים. לראשונה הפכה את מאבקה בסרטן לפומבי ותיעדה אותו ברשתות החברתיות, למען חולים אחרים, למען גיוס כסף למחקרים. במקביל, נסעה עם בעלה למקומות בהם רצתה להספיק לבקר. כשג'סטין - רץ מרתון לשעבר ורופא - יצא לריצות, ליוותה אותו באופניים. מי שפעם גמאה 100 ק"מ בשבוע, שנאחזה בריצה ברגעים הקשים, שראתה בה משהו "שגורם לי להרגיש בחיים", כבר לא היתה מסוגלת לעשות זאת בגלל הכאבים.

"ידעתי שזה שם כל השנים הללו, המשכתי לנסות לדחוק את זה אל מחוץ לראשי. ניסיתי לשכנע את עצמי שאלה לא החיים שלי"

בכל אותה עת היא המשיכה בטיפולים, חלקם ניסיוניים, ובטיפוח תקווה: להגיע לטוקיו 2020. "עמוק בפנים אני מקווה לקבל בשנתיים הקרובות הזדמנות לחזור למסלול ולרוץ מהר", אמרה אשתקד, "איני רוצה לסיים את הקריירה בגלל סרטן. יש לי חלום שאולי אוכל עדיין לקבל את הרגע שלי במסלול. זה גורם לי להמשיך לנוע. אני לא חמדנית לגבי המשמעות של זה כפי שהייתי".

ריאלית, כל שהיתה יכולה לקוות לו זה זמן. עוד חודש, עוד שנה, להוציא קצת יותר מהחיים. בתקופה האחרונה הידרדר מצבה, עד שאפסה התקווה. כל המאבקים שניהלה לאורך השנים עם המסלול, עם השעון, עם הגוף, תמו בשבוע שעבר. "לכולם בכל קצוות כדור הארץ, גבריאל שמעה את מסריכם והם ריגשו אותה מאוד. היא רוצה שתישארו אמיצים ותשמרו על התקווה בעולם", כתב בעלה באינסטגרם, בהודעה בה בישר על מותה.

הרשמה לניוזלטר

מחפשים מתכון לערב שבת? הירשמו ועדכוני אוכל ויין בדרך אליכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות