הישראלי שיגיע לאולימפיאדה עם אמו, שהיא גם המאמנת שלו, ובת זוגו על המגרש - ענפים נוספים - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הישראלי שיגיע לאולימפיאדה עם אמו, שהיא גם המאמנת שלו, ובת זוגו על המגרש

לכתבה
מישה וסבטלנה זילברמן, במשחקי אירופה. "כשאני משחק עם אמא שלי, אני פשוט יוצא ונהנה" עמית שיסל , מינסק /

מישה זילברמן מוביל את ענף הבדמינטון כמעט לבדו להישגים חסרי תקדים. גם כשהוא לא לבד, השותפה העיקרית לנסיעות, לאימונים ולמשחקים עצמם היא אמו, סבטלנה, שמדריכה אותו מילדות ועד שתי האולימפיאדות האחרונות. בריאיון משותף הם מספרים איך זה להיות "תקועים" אחד עם השני

10תגובות

העיניים הראשונות שמישה זילברמן חיפש כשהבטיח את מדליית הארד במשחקי אירופה במינסק, היו של אמא שלו. הוא לא היה צריך לחפש הרבה. היא עמדה לצדו, על הקווים, כמאמנת שלו. אחרי שהניף ידיים והודה לקהל, הוא רץ ישר לחבק אותה. עבור שניהם, זה היה השיא של תהליך שנמשך חיים שלמים. "זו תוצאה של העבודה שלנו", אומרת האם סבטלנה בריאיון משותף ל"ספורט הארץ", כשהשניים צופים בסרטון המתעד את רגעי הניצחון. "תראה, ישר הסתכלתי עליה. פה היא עמדה. הרגע הזה, הרגע הזה. הרגשנו שעשינו משהו", אומר זילברמן, "זה אישור לכל החיים, לכל הקריירה. סוף סוף יש תוצאה".

"תראה, ישר הסתכלתי עליה. פה היא עמדה. הרגע הזה, הרגע הזה. הרגשנו שעשינו משהו"

המדליה במשחקי אירופה - שהיוו, הלכה למעשה, את אליפות אירופה בבדמינטון, גם אם לא נחשבו כך - לא באה כהפתעה עבור מי שעוקב אחרי מישה זילברמן מקרוב. הבעיה היא שאלו שעוקבים אחריו הם כלל לא רבים. כשהוא מחזיק את ענף כדור הנוצה כמעט לבדו, כמה מתוצאותיו האחרונות וניצחונותיו היפים חלפו מתחת לרדאר. אבל אם יש מישהי שמכירה טוב מכולם את פועלו של זילברמן, זו אמו.

הקשר בין סבטלנה ומישה הוא לא קשר רגיל בין בן יחיד לאמו. הוא גם לא קשר רגיל בין אם-מאמנת לבן-שחקן. סבטלנה גידלה את בנה בבית, על המגרש, ובגיל נוער כבר הפכה להיות שותפה שלו במשחקי הזוגות המעורבים. גם באליפות העולם, שנפתחת היום (שני) בשווייץ, יבלו השניים בעיקר ביחד - כאשר סבטלנה תשב על כיסא המאמנת, על הקווים, או לחלופין תשמש פרטנרית לכל דבר על המגרש, גם בגיל 61. "דיברנו על זה שזו אולי תהיה האליפות האחרונה, כי אני ככה-ככה…", היא מספרת בהיסוס, ובנה מוסיף כשהשניים צוחקים: "אני צריך למצוא מישהי צעירה יותר".

זילברמן, אחרי שהבטיח מדליה במשחקי אירופה. "זה אישור לכל החיים, לכל הקריירה"
עמית שיסל , מינסק /

מבחינתו, המשחקים לצדה בזוגות המעורבים הם המהנים ביותר. "אני חושב שלרוב הספורטאים יש בראש את הסטרס הזה, של 'אני חייב לעשות את המקסימום, חייב לנצח, מה יקרה אם אפסיד?'", הוא אומר, "כל הסלט הזה בראש, זה מפריע. במעורבים, כשאני משחק עם אמא שלי, אני פשוט יוצא ונהנה. לא חושב על כלום, רק על איך לעשות את הכי טוב. אם אני רואה משהו שאני יכול לתקן אותה, אני מתקן; אם היא רואה משהו היא מתקנת אותי. זו חוויה מעולם אחר כי אנחנו פשוט נהנים. בלי סטרס, בלי לחץ, בלי כלום. זו הנאה".

אפשר לומר שבדמינטון הוא העסק המשפחתי של הזילברמנים. האב, מיכאל זילברמן, שנולד וגדל בבלארוס, היה מאמן בדמינטון בכיר שאימן בעברו את נבחרת ברית המועצות. הוא גם היה מאמנה של סבטלנה, האם, שב-1986 זכתה במדליית ארד באליפות אירופה, כשעדיין ייצגה את ברית המועצות. השניים עברו מבלארוס לרוסיה, ומשם לישראל. במשך שנים הם היו מרכז הבדמינטון הישראלי. המדליה של הבן השנה, במינסק בירת בלארוס, היוותה עבור המשפחה סגירת מעגל.

"כשאני משחק עם אמא שלי, אני פשוט יוצא ונהנה. לא חושב על כלום, רק על איך לעשות את הכי טוב"

זילברמן ואמו. "אנחנו פשוט נהנים. בלי סטרס, בלי לחץ, בלי כלום"
עמית שיסל / הוועד �

מישה הצטרף לחגיגה של משפחת זילברמן ב-1989. "תמיד הייתי על המגרש, מהיום שנולדתי", הוא אומר, "בגיל שנתיים וחצי הוא כבר שבר מחבט. לא שלו - שלי", מספרת אימו. בנה מעיד כי בגיל 11, פחות או יותר בכיתה ו', קיבלה המשפחה החלטה להפוך אותו לשחקן בדמינטון מקצועני. הוא התמסר לרעיון בצורה מלאה. "אלה החיים שלו, עד עכשיו. רק בדמינטון", אומרת סבטלנה, "אין הרבה שחקנים כאלה, מגיל כל כך צעיר. כשגרנו ביחד, היינו רואים פתק על הדלת - 'אני קם ב-4:45, אני רץ'. מישה שם את הפתק והלך. גם היינו עושים אימונים בבוקר לפני בית ספר, כשהלימודים שלו היו ב-07:30 בתל אביב. היינו נוסעים מנס ציונה, מתעוררים ב-4:45 לעשות אימון".

"כשגרנו ביחד, היינו רואים פתק על הדלת - 'אני קם ב-4:45, אני רץ'. מישה שם את הפתק והלך" סבטלנה זילברמן

כמאמנת, קל לדרוש את הדברים האלה מזילברמן ולדחוף אותו למצוינות; כאם, זה כבר הרבה יותר מסובך. "זה לא פשוט, זה קשה, בטח שזה קשה", אומרת סבטלנה, "מהצד של אמא אני רואה שהחיים שלו קשים. אני יודעת שהוא רוצה לישון במקום ללכת להתאמן - ואיך אני יכולה ללחוץ לעבודה במגרש? קשה לשים את זה בצד". קשה היה גם להתמודד עם הגחמות של בן טיפש-עשרה טיפוסי, שאוהב להתווכח, לעשות ברוגז ולריב - כאמא, כמאמנת, כפרטרנית למשחק.

ההקרבה השתלמה. זילברמן הפך לבכיר שחקני הבדמינטון בארץ, כשאמו מתפקדת כמאמנת שלו ואביו אחרי על התכנון השנתי, בחירת התחרויות ומסייע בעבודה טקטית ומנטלית. ב-2012 שיחק זילברמן באולימפיאדה הראשונה שלו והפסיד בשני משחקי הבית המוקדם. בריו 2016 כבר השיג ניצחון בכורה לבדמינטון הישראלי במשחקים האולימפיים, אך גם אז לא עבר את השלב המוקדם. כעת, בגיל 30, עם קפיצת המדרגה שעשה ומדליה אירופית ראשונה, הוא יכול לכוון קצת רחוק יותר. "הייתי קשה", מודה מישה, בחיוך כמובן.

כיום, זילברמן מסמן מטרה ריאלית: לסיים באחד מ-16 המקומות הראשונים בדירוג האולימפי (בחישוב של שני ספורטאים ממדינה), וכך להיות ראש בית במשחקים ולהבטיח לעצמו סיבוב ראשון בלי מפגש אחד מהמדורגים הבכירים. כיום הוא מדורג במקום ה-40 בעולם, במקום השמיני בדירוג האולימפי והראשון בין האירופאיים. ועדיין, שום דבר לא מובטח - לאליפות העולם הקרובה יש השפעה גדולה על הדירוג האולימפי, והיא קשה בהרבה מאליפות אירופה. השחקנים הבכירים בענף אינם מאירופה, אלא מאסיה.

"קשה להגיע לאולימפיאדה, זה דבר ראשון", הוא אומר, "עצם ההעפלה לשם זה כבר קשה, וגם אם הגעת - זו כבר תוצאה מדהימה. ספורטאי ברמת טופ, זה לא סתם. הרבה פעמים זה תלוי בהגרלה גם. ההגרלה קובעת הרבה".

הצמד זילברמן. "כאמא, איך אני יכולה ללחוץ לעבודה במגרש?"
עמית שיסל , מינסק /

גם בטוקיו, אם וכאשר, סבטלנה תהיה לצדו; בדיוק כפי שתהיה באליפות העולם; בדיוק כפי שהוא היה לצדה בשבוע שעבר, כמאמן, באליפות העולם לוותיקות. "היא מאמנת אותי כל החיים, וזה חשוב ששבוע אחד, גם אם זה לפני אליפות העולם שלי, אבוא לעזור לה שתהיה במאה אחוז, בפוקוס על המגרש ולא במסביב", מסביר זילברמן, "היא התלבטה אם לטוס או לא ואמרתי 'לא אין מצב שאת לא טסה'. זה שבוע אחד, להגיע ולזכות במדליות שלה. כל השנה היא עובדת עליי, לעזור לי, אבל גם היא על המגרש. אז היא צריכה פשוט להראות את זה". היא הראתה זאת, עם שתי מדליות זהב - ביחידות ובזוגות.

בין לבין, הם גם חושבים קדימה, על דור העתיד של הבדמינטון הישראלי. אם להאמין לסבטלנה, בהחלט יש כזה. "יש לנו צעירים ממש טובים ואפשר לחשוב על העתיד שלהם", היא אומרת, "בכל מיני מועדונים בכל הארץ, גם אצלנו יש שחקנים שמתאמנים ויש להם פוטנציאל. בראשון לציון, בחצור, בפרדס חנה". זילברמן הבן מספר שהוא רוצה לשחק עוד שנים ארוכות, במיוחד כשסוף סוף הגיע לשיא, אך גם מתכנן להישאר בענף אחרי הפרישה. "את כל הניסיון שיש לי אני רוצה להעביר", הוא אומר, "אני רוצה שספורטאים שלי, שחקנים שייתאמנו אצלי, יגיעו למקומות יותר גבוהים ממה שאני הגעתי".

"אם אני לא בספורט והיא לא בספורט, אנחנו נפגשים פעם בכמה ימים אולי, אבל ככה אנחנו נפגשים כל יום" מישה זילברמן

בינתיים יש לו קריירה הישגית להתמקד בה, כזאת שמתרוממת סוף-סוף לגבהים שהוא ואמו קיוו שתגיע אליהם. על הדרך, הם מתחזקים קשר קרוב ומיוחד, שנדמה שקשה להסביר. "אם תקח משפחות רגילות - אין לך כל הרבה זמן אינטראקציה", אומר זילברמן, "פה זה מאמן והורה, מתאמן וילד. אם אני לא בספורט והיא לא בספורט, אנחנו נפגשים פעם בכמה ימים אולי, אבל ככה אנחנו נפגשים כל יום. זה מעשיר את הקשר, ואני חושב שזה פשוט מדהים. אין לי מלים לתאר את זה". סבטלנה, האם מקפידה לצנן האווירה. "לפעמים בבדמינטון, זה מגיע עד כאן", היא אומרת בחיוך ומסמנת את הרף עם היד. "בשביל הרגעים הכיפיים, לפעמים קצת סובלים גם", עונה לה בנה.

הרשמה לניוזלטר

מהשריקה ועד הבאזר: ספורט הארץ ישירות אליכם לנייד

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות