"יכולים להיות אימפריה": השכונה מפתח תקוה שהפכה למכרה הזהב האולימפי של ישראל - ענפים נוספים - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"יכולים להיות אימפריה": השכונה מפתח תקוה שהפכה למכרה הזהב האולימפי של ישראל

לכתבה
יוסי, נחמן וישראל מתחילים את הדרך לאולימפיאדה, אולי אילן אסייג

בצמרת האתלטיקה בישראל התייצבו בשנים האחרונות חמישה רצים ממוצא אתיופי שצמחו בשכונת יוספטל בפתח תקוה, ביניהם המרתוניסטים גירמה אמרה ואיימרו עלמיה. הם, ואחרים, מקווים עכשיו להעמיד את הדוגמה והתנאים שיאפשרו לילדים באזור המוזנח לבחור במסלול הנכון

5תגובות

בימים כתיקונם, קבוצת הריצה של IFOE (הקרן למצוינות אולימפית) בפתח תקוה היתה נפגשת פעמיים-שלוש בשבוע לאימונים. 25 ילדים משכונת יוספטל, מחולקים לשתי קבוצות גיל, שחולמים להפוך יום אחד למה שחבריהם הבוגרים לשכונה כבר הפכו להיות: רצים ברמה עולמית.

אבל הימים הללו אינם ימים כתיקונם. במקום ללמוד בבית הספר ולאחר מכן להיפגש לאימוני ריצה, הם יושבים בבית או מסתובבים ברחוב. בהיעדר אישור לרוץ בקבוצה, מאמנם - מאמן הריצה הבכיר גזצ'או יוסף - שלח להם תוכנית אימונים אינטרנטית ומנסה לכנס אותם בקבוצות של פחות מעשרה ילדים כדי להעביר להם קצת תכנים חברתיים. "אנחנו לא עושים אימונים פורמליים, אבל מדברים איתם הרבה ונפגשים אחד על אחד כדי שלא יעשו שטויות, שיישארו חיוביים", הוא אומר, "בגיל הזה הם לא מבינים את המצב, אז אנחנו מנסים לתמוך בהם יותר מבחינה נפשית".

לא סתם נפתחה בשכונת יוספטל בפתח תקוה קבוצת הריצה הזאת, אותה הקים הג'ודוקא אריק זאבי. זו מהשכונות הוותיקות והמוזנחות בעיר, ויש בה ריכוז גבוה של בני העדה האתיופית. שניים מהרצים הטובים בארץ כיום גדלו בשכונה: גירמה אמרה, שהיה לישראלי הראשון שיורד משעתיים ועשר דקות במרתון, ואיימרו עלמיה, שיאן ישראל ב-10,000 מטר ובעל התוצאה השלישית בטיבה בכל הזמנים בארץ במרתון.

גירמה אמרה. "הייתי מקבל 600 שקל לאוכל ולנסיעות"
אילן אסייג

חבר מריץ חבר

בגיל 32, אמרה הוא המבוגר שבחבורה. גם כשעוד גר בכפר קטן ומנותק באתיופיה הוא אהב לרוץ וגמא מרחקים גדולים בדרך לבית הספר, אבל עולה חדש מאוקראינה היה זה שניתב אותו לריצה הראשונה שלו, כשעלה לארץ. בריצתו השנייה כבר פגש את מאמנו, זוהר זימרו. הוא גר במרכז קליטה בבאר שבע, למד בנצרת עילית, ובדרך הביתה בסופי שבוע היה רץ בהדר יוסף. "לא היה לי כסף, הייתי מקבל 600 שקל גם לאוכל וגם לנסיעות", הוא מספר, "ב-2009 סיימתי ללמוד באולפן, השלמתי בגרויות והתחלתי לעבוד. אחרי האימון הייתי הולך לאבטחה, עבדתי בשינוע - להעביר דברים ממקום למקום - עבדתי בשטיפת כלים". 

בעסקי השינוע, אחרי שכבר עבר לפתח תקוה עם משפחתו, פגש את עלמיה הצעיר ממנו בשלוש שנים וצירף אותו לקבוצת הרצים שלו. "פעם יצאתי לספורטק, אמרתי לגירמה שלום", משחזר עלמיה, "אמרתי לו 'אני אוהב ספורט, אוהב לרוץ, אולי יש קבוצה שאפשר להתחבר אליה?'. הוא לקח אותי לזוהר, וכשאלוהים מגלגל, הכל מתגלגל".

מימין: גזאצ'ו יוסף ואיימרו עלמיה. "נפגשים עם הילדים כדי שיישארו חיוביים", מספר יוסף
אילן אסייג

אלוהים או הגורל - ברור שהיתה כאן התערבות חיצונית. "עליתי לארץ בגיל 14. היינו בירושלים במרכז קליטה ואז עברנו לפה", הוא מספר, "אהבתי ספורט, יותר כדורגל. גם באתיופיה, תמיד היינו מכינים כדור משקיות, מגלגלים את זה בצורת כדור ואחרי הלימודים רצים לשחק. כשבאתי לפה, אחרי חצי שנה התקבלתי לנוער של בית"ר ירושלים". לאחר מכן, בפנימייה בה למד במשך שש שנים, ניטע אצלו הרצון להתגייס לסיירת מטכ"ל. "שלוש שנים השקעתי בזה. עשיתי את כל הגיבוש, עברתי את כל המבחנים עד הריאיון האישי, שהיה הקובע".

אלא שלריאיון הוא מעולם לא הגיע, בגלל הריצה. "הריאיון בתל השומר היה ביום שני בבוקר בשמונה וחצי, ובימי שני גירמה וכל הקבוצה מתאמנים", הוא מסביר, "שכחתי את הריאיון. סיימנו את האימון בשמונה ועשרה, אכלנו ארוחת בוקר, ואז מתקשרים אליי - 'איפה אתה? אתה יודע שפספסת את הריאיון? החמצת את ההזדמנות שלך'. אמרתי שאני יכול לבוא עכשיו, אבל בצבא אמרו שחלק מהמבחן זה לעמוד בזמנים. לא התייצבתי, וכאב לי מאוד. מצד שני. הלכתי לקבוצה, שזו גם האהבה שלי. התחלתי את הקריירה הספורטיבית ברגע שגירמה לקח אותי לקבוצה".

אמרה ועלמיה הם לא היחידים. מיוספטל צמחו עוד שלושה רצים בני העדה האתיופית שהגיעו לרמות הלאומיות הגבוהות. דוד טאייצ'או בן ה-24 הוא אלוף ישראל שלוש פעמים ברציפות בריצת 800 מטר (2018-2016), ופעמיים אלוף ישראל בריצת 1,500 מטר (2019-2018). גזצ'או פנטה בן ה-33 הוא אלוף ישראל בריצת 50 ק"מ. מוקט פטנה בן ה-29 היה אלוף ישראל בריצת 1,500 מטר ב-2012.

איימרו עלמיה. שיאן ישראל ומחזיק בתוצאת המרתון השלישית בטיבה בהיסטוריה הישראלית
אילן אסייג

"מכירים אותי ואת גירמה כי קבענו שיאים והגענו לרמה בינלאומית, אבל יש עוד אתלטים שגרים פה", אומר עלמיה, "אם באמת יאספו את כל הספורטאים שנמצאים פה, יכולים לבנות אימפריה. יש דור צעיר, יש חוגים. יש פה מלא ילדים, לא רק מהעדה, שכולם מכירים אותי ומכירים את האנשים. כל הזמן באים, שואלים אותי, מתעניינים. אנחנו באמת יכולים להיות דוגמה אישית, יכולים לגדל עוד דור צעיר. הם מסתכלים עלינו וחושבים 'אנחנו יכולים להגיע רחוק יותר'".

ליצור את הדור הבא

כמו שאמרה משך את עלמיה לריצה, כך מקווים לעורר את הדור הצעיר בפתח תקוה לרוץ: חבר מביא חבר, וחבר משכנע חבר להישאר. יוסי, ישראל ונחמן, למשל, הם שלושה צעירים שנמצאים באחת מקבוצות הריצה של IFOE. יוסי נחשב לכוכב, ונדמה שהכל בא לו בקלות. "אני אוהב לרוץ, אבל לא רק לרוץ, כל ספורט, כי אני אוהב להתעייף", הוא מחייך. נחמן מסביר שמה שהוא אוהב בניצחון זה ש"אני רואה שניצחתי ושהיריב שלי הפסיד".

רמי גרינברג, ראש העיר פתח תקוה. "קוראים לעירייה לפתוח לנו דלת"
אייל טואג

גזצ'או יוסף, שמשמש גם כמאמנו הצמוד של עלמיה, הוא איש מרשים, מודל לחיקוי עבור הילדים שהוא מדריך בשכונה. "המטרה שלנו היא למצוא ילדים מוכשרים ובעלי תשוקה, שאולי מצטיינים פחות בדברים אחרים, ולתת להם טעימה. למצות את הפוטנציאל, לעשות את הכי טוב בדבר שהם יכולים להצטיין בו", הוא מסביר, "אני מאמין שבכל מקום תמצא כישרון, רק צריך לכוון את הילד או הילדה, ואז יש הצלחה. אנחנו רואים שכונה בעלת פוטנציאל גבוה, יש לנו ילדים מוכשרים מאוד ואנחנו נותנים להם תקווה, עוזרים להם להצטיין. כשהם רואים חבר'ה כמוני, כמו איימרו, או גירמה - חבר'ה מהשכונה שהצליחו, ועכשיו החיים שלהם במקום אחר - זה נותן סוג של הוכחה גם להם וגם להורים שאתה לא חייב לבוא ממעמד סוציו-אקונומי גבוה כדי להצליח. זה תחום שאתה יכול להצטיין בו גם אם אתה בא מכל בית. לכן אנחנו עושים את הפעילות". 

"אני אוהב ורוצה להיות דוגמה", אומר עלמיה, "זה לא אומר שלא הייתי שותה, כמו כל נער. הייתי משחק, הייתי נכנס הביתה בשעות מאוחרות. יש לי חברים שהיו יוצאים איתי, והלכו לצד השני. כל פעם אני אומר לחברים שלי - זה לא כדאי, תחזרו. יש כאלה ששמעו בקולי וחזרו, ופה ושם יש כאלה שלא. אני רוצה למנוע את זה מהילדים. אפשר להוציא אותם משם. הספורט טוב לכל דבר ויכול להעסיק ילדים ברמה מטורפת. זה מדרבן, מתמרץ. עזוב את הפעילות בספורט - זה מפתח להם את המסביב, חברתית, נותן להם להסתכל על אנשים אחרת".

למרות שעלה לארץ רק בגיל 19, אמרה מזדהה עם הילדים שהוא פוגש בשכונה. "הם עוברים הרבה דברים, זה לא קל", הוא אומר, "אני לא חושב שהשתנה שום דבר. אבל לא צריך להתבכיין, לא צריך לצפות מאנשים שיעשו בשבילך - אנחנו צריכים להילחם, ללכת ללמוד, לשאוף גבוה, הכי גבוה. אם לא נשאף, אחד לא יוציא אותנו משם. זה צריך לבוא מבפנים. אתה צריך לחלום, להגיד לעצמך 'זה מה שאני עושה. גם כשלא מקבלים אותי, צריך להכריח שיקבלו אותנו'. לא לחכות למשיח, או לנס".

יוסף מסביר שההורים של הילדים הללו איבדו אמון בפרויקטים שונים שמבטיחים הבטחות, ונעלמים. הקבוצה שהוא מוביל, בשלוש שנות קיומה, מנסה להוכיח שהיא שונה. "יש לי יתרון - אני דובר את השפה של ההורים ובאמת בא ומגיש להם את התוכנית. הם פתוחים יותר", הוא מסביר, "אבל לא חסרים פה פרויקטים. זו אחת מהבעיות. יפה שיש אנשים עם כוונה טובה שבאים לעזור, מתנדבים ותורמים, עושים הרבה דברים מגניבים, אבל צריך להיות ממוקד. לבוא לעשות משהו ואחר כך לברוח, זה לא נותן ערך לבנאדם. הרבה פעמים אנשים פה אפילו מרגישים הפוך, כאילו שמנצלים אותנו. לכן קשה להגיע ללב שלהם".

גם אמרה ועלמיה מתכננים להתגייס למשימה, ביום שאחרי הפרישה. לאמרה כבר יש תואר בחינוך גופני, עלמיה לומד ומחזיק בתעודת מאמן. "אני חושב שאחרי המשחקים האולימפיים, כשאפרוש, זה הצעד הראשון שאני הולך לעשות", מחייך אמרה כשהוא נשאל אם ברצונו לאמן ילדים בשכונה. "צריך לבנות מסגרת רשמית יותר. אני, גירמה, כל החבר'ה שכבר יצאו", קובע עלמיה ומאיץ בעירייה לשלוח את הרצים הבוגרים לדבר עם ילדים בבתי ספר. "זה יפתח דלת. זה ייתן נקודת אור", הוא קובע. במובן הזה, הם כבר מאירים לילדים את הדרך. יוסי, ישראל, נחמן וחבריהם לקבוצה, מסתכלים על גירמה אמרה, איימרו עלמיה, גזצ'או יוסף, ויודעים: גם אנחנו יכולים להפוך לאלופים.

הרשמה לניוזלטר

מהשריקה ועד הבאזר: ספורט הארץ ישירות אליכם לנייד

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות