בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מונדיאל 2018: מהו סוד ההצלחה של קרואטיה? כאוס טוטאלי

אין טעם לחפש תוכנית מסודרת או מודל קרואטי שעומדים מאחורי ההצלחה המסחררת של המדינה בספורט. הכדורגל מושחת, המתקנים עלובים, אבל דווקא מתוך האומה המשוסעת והקטנה הזאת מגיעים פעם אחר פעם ספורטאים עד לפסגות

13תגובות
דיאן לוברן וחברי הנבחרת אחרי ההעפלה לגמר, בשבוע שעבר
Frank Augstein/אי־פי

כשמסתובבים בספליט, העיר המרכזית בחבל דלמטיה, לחוף הים האדריאטי, מתחילים לגלות את סוד הספורט הקרואטי. כמעט כל אחד מכיר לפחות אחד מהספורטאים הגדולים שיצאו מהעיר והמחוז. מישהו למד עם טוני קוקוץ' בזמנו בכיתה ומספר שהיה הביישן מכולם, אחר שיחק בקבוצות הנוער של היידוק ספליט ומישהו נוסף התאמן עם כוכב NBA בזאדאר הסמוכה.

הקרואטים טוענים שברצועת החוף הזו, המשתרעת על פני כ־250 ק"מ יפהפיים, בין זאדאר בצפון למאקראסקה בדרום יש הכי הרבה ספורטאי צמרת בעולם באופן יחסי לגודל האוכלוסייה. לעמוד המונדיאל של "הארץ"

קוקוץ' מול ראשיד וואלאס, פברואר 2005
REUTERS

קרואטיה הכריזה על עצמאות ב־1991 ושילמה על כך מחיר דמים במהלך מלחמת האזרחים ששיסעה את יוגוסלביה עד 1995. במדינה חיים כיום כ־4.5 מיליון איש ועוד כמה מאות אלפים בפזורות הקרואטיות ברחבי העולם, מחבל הרצגובינה שבבוסניה השכנה ועד צ'ילה. בשבוע האחרון, עם העפלת נבחרת הכדורגל לגמר המונדיאל, שוב עלתה השאלה: איך הם עושים את זה? איך אומה כה קטנה מגיעה לגמר?

ב־1999 הייתי אורח בקרואטיה הצעירה. נסעתי לשם בדיוק בכדי לענות על השאלה הזו. "אנחנו ממזרים ים תיכוניים", הסביר לי אז אנטואן ורדוליאק, ראש הוועד האולימפי הקרואטי, במאי קולנוע, וגם סגן נשיא המדינה לשעבר. קרואטיה סיימה שנה קודם לכן במקום השלישי במונדיאל, זכתה במדליית הכסף בכדורסל בברצלונה 1992, גוראן איבניסביץ' זכה שנתיים מאוחר יותר בווימבלדון, ובישראל: ג'ובאני רוסו היה הכוכב הבלתי מעורער של הכדורגל המקומי.

"ספורט הוא הייעוד שלנו ויש לנו את הנתונים הגנטיים לכך, אבל זה גם עניין של אופי", הסביר ורדוליאק, "בספליט יש ענף ספורט מיוחד: הם יושבים בבתי קפה במרכז העיר כל היום. אף אחד לא עובד. טוני קוקוץ' חוזר כל שנה לספליט כי הוא לא יכול בלי זה, דינו ראדג'ה משחק בזאדאר כדי שהוא יוכל להשוויץ ביאכטה שלו. אין לנו סבלנות לדמוקרטיה. תביאו לנו חונטה או אנרכיה, את האנשים כאן מעניין רק ספורט ודם", הוא ממשיך, "תן לקרואטים ספורט עם כדור, תחבולות, משחק שכיף לשחק אותו והם יהיו מעולים. אוקיי, דיברנו מספיק - שמפניה לכולם!".

גוראן איבניסביץ' עם חולצת נבחרת קרואטיה אחרי הפסד בווימבלדון 2004
AP

כמעט 20 שנה עברו מאז אותה שמפניה מעולה. אז, הייתי האורח היחיד במלון הגדול בספליט והיום התיירים ממלאים את רצועת החוף בכל ימות הקיץ. קרואטיה של 1999 היתה מדינה שכולה והיום היא נהנית משיפור במצב הכלכלי, אבל דבריו של ורדוליאק נשארו מדויקים. קרואטיה היא כאוס שמצליח לייצר ספורטאי ענק.

אם בסוף שנות התשעים דינמו זאגרב נוהלה על ידי לא אחר מנשיא המדינה, הרי שגם היום הכדורגל הקרואטי נגוע בשחיתות. אפילו לוקה מודריץ' הנפלא הצליח להסתבך באדיבות ההתאחדות הקרואטית במתן עדות שקר. אין טעם לחפש תוכנית מסודרת או מודל קרואטי להצלחה. יש אמנם את מחלקות הנוער המצוינות של דינמו, אבל מעבר לכך, מדובר במדינה של אלתורים.

העיתונאי הקרואטי אלכסנדר הוליגה סיפר שאחרי שמודריץ' זכה בהטלת המטבע בסיום 120 הדקות מול רוסיה, הוא שאל את השוער דניאל סובאשיץ' אם הוא רוצה שקרואטיה תבעט ראשונה או שנייה. אמנם ידוע כי לקבוצה הבועטת ראשונה יש יתרון, אבל בקרואטיה הדברים עובדים אחרת. "פנדלים זה כמו לוטו", אמר המאמן זלטקו דאליץ'. "זה סימפטום לקבלת החלטות בכדורגל הקרואטי", כתב הוליגה ב"גרדיאן" הבריטי, "אין שיטה, יש אלתורים".

שחקני מחלקת הנוער של דינמו זאגרב, החודש
AFP

המתקנים בקרואטיה, היום כמו אז, עלובים למדי. איצטדיון מאקסימיר בזאגרב, שם מארחת הנבחרת את משחקיה, הוא חרפה בנוסח איצטדיון רמת גן הישן. רוב המגרשים בליגה הבכירה עלובים גם הם. דינמו מתפרנסת הודות להופעות בליגת האלופות, אבל לשאר המועדונים הברירה היחידה היא גידול כישרונות ומכירתם לליגות עשירות יותר.

הכאוס, כמובן, לא תמיד מוביל לתוצאות. הנבחרת הנוכחית נקלעה לקשיים בשלב המוקדמות ורק אחרי החלפת המאמן בעקבות פתיחה כושלת הצליחה להעפיל מהמקום השני בבית, אחרי איסלנד. דינמו אמנם זכתה ב־12 אליפויות ב־13 השנים האחרונות, אבל לא פחות מ־17 מאמנים עברו שם. שלושת מאמני הנבחרת האחרונים פוטרו ערב משחק מכריע. דאליץ', למשל, מונה 48 שעות לפני משחק גורלי באוקראינה ופגש את שחקניו לראשונה בשדה התעופה.

כאומה צעירה שנולדה ממלחמת דמים, הדגל הקרואטי וההמנון מדרבנים את השחקנים יותר מאומות אחרות. כאומה קטנטנה הם מגייסים את תחושת הנחיתות הזו למאבק. בשבוע שעבר סיפרו מודריץ' וחבריו שהעיתונות האנגלית הרגיזה אותם בזלזולה. הם דיברו על כך רבות גם במסיבות העיתונאים שאחרי חצי הגמר.

מחוץ למאקסימיר ישנה כתובת קיר בה מונצחת הבעיטה של זבונימיר בובאן, כוכב דינמו ומילאן, בשוטר יוגוסלבי במהומות שפרצו במשחק. הבעיטה הזו שהפכה לאחד מסמלי המלחמה. גם בהיידוק מתגאים במשחק בו נשרף דגל יוגוסלביה ובמהומות שפרצו בעקבות כך. שיחת מוטיבציה לשחקני הנבחרת היא אחת המשימות הקלות בכדורגל העולמי.

זבונימיר בובאן מכה שוטר - דלג

ב־2009 פגשתי את צ'ירו בלאזביץ', מאמן נבחרת קרואטיה ב־1998. לשאלה כיצד צמחו מהמדינה הזו כל כך הרבה מאמני ומוחות כדורגל חשובים, הוא ענה: "אנחנו היינו תחת כובשים רבים במשך שנים רבות. אתה חייב להיות ערמומי בכדי לשרוד כאן". ניתן לראות משהו מהגישה הזו במודריץ' ואיוון ראקיטיץ'. "מודל האימון הקרואטי מתבסס על טיפוח יכולות אישיות, שליטה מושלמת בכדור ותחושה למשחק", הסביר שחקן ומאמן הנבחרת לשעבר, איגור סטימאץ', ל"אינדיפנדנט" האנגלי.

מחוץ לחומות העיר העתיקה של ספליט ישנו פסל נפלא של הכומר גרגור נינסקי, מעשה ידיו של הפסל איוון מסטרוביץ'. אותו גרגור התעמת עם הכנסייה הקתולית במאה העשירית, ללא פחד. הפסל צבוע כולו שחור, אבל הבוהן של גרגור זהובה וחלקה אחרי כאלף שנים בהן משפשפים מבקרים את ידם באצבע הגדולה ומבקשים משאלה. די ברור מה ביקשו תושבי העיר בימים האחרונים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#