בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

הטובה יותר לא ניצחה, אבל לצרפת יש גנרלים טובים ובעלי מזל

הטריקולור היתה איומה במחצית הראשונה, אך נהנתה מההחמצות של קרואטיה, ממה שניתן לה ובייחוד - נהנתה מנטלית. זה לא שהיא איננה אלופת עולם ראויה, אלא שבכדורגל סופרים רק דבר אחד - כדור ברשת

60תגובות
ז'ירו מניף את הגביע, הערב במוסקבה
Natacha Pisarenko/אי־פי

"אני לא רוצה גנרלים מוכשרים, חכמים, טובים, נאמנים או אחראיים. אני רוצה גנרלים שיש להם מזל", טוענים שאמר נפוליאון. לנבחרת צרפת יש שחקנים מוכשרים וטובים, נאמנים ואחראים. חלק מהם, למשל אנגולו קאנטה שהיה מצוין במהלך מונדיאל 2018, לא הופיעו הערב (ראשון) לגמר גביע העולם בכדורגל. חלק אחר נראה לא מוכן מנטלית למעמד, רפאל וראן לדוגמה, אפילו הוגו לוריס הקפטן והשוער הנפלא, טעה קשות וגרם לשער קרואטי.

אבל אין דבר חשוב בכדורגל, ובחיים כנראה, ממזל. אולי הוא הולך עם הטובים, אולי לא, אבל בסיכומו של דבר, צרפת, שהיתה איומה במחצית הראשונה, נהנתה מבעיטה חופשית אחרי עבירה שלא היתה, מהחמצות קרואטיות, מכך שהסתדרו לה דברים למרות משחק נרפה לעתים, בייחוד - נהנתה מנטלית. לעמוד המונדיאל של "הארץ"

תקציר צרפת-קרואטיה - דלג

הטורניר המשוגע הזה היה יוצא דופן עד הסוף והגמר הוכיח את מה שלמדנו ממנו. לא תמיד הטובה ביותר מנצחת. החזקת כדור לא אומרת כלום, גם לא יצירת מצבים. המטרה היא כדור ברשת, רק את זה סופרים. הצרפתים בעטו פעם אחת למסגרת במחצית הראשונה, מהנקודה הלבנה. הם כבשו פעמיים ואילו הקרואטים הגיעו לשבע הזדמנויות מול המסגרת. במחצית השנייה, כשהיוצרות קצת התהפכו, גם בגלל חילופים נכונים של דידייה דשאן, שלא פחד להוציא את קאנטה מוקדם, היתה התוצאה בדיוק כמו בראשונה.

זה לא אומר שצרפת איננה אלופת עולם ראויה, היא בהחלט כן. היא ניצחה כל משחק שהיתה צריכה. גם ה-0-0 נגד דנמרק אחרי שהבטיחה את העלייה היה יותר "באשמת" הדנים. הטריקולור עשתה דרך קשה לגמר - ניצחה בצורה מכרעת את ארגנטינה, אורוגוואי ובלגיה, כבשה 14 שערים והבקיעה ארבעה בגמר ב-90 דקות, משהו שלא נעשה 48 שנה מאז ברזיל של פלה. קיליאן אמבאפה היה לבן העשרה השני, אחרי המלך כמובן, להבקיע בגמר.

קיליאן אמבפה. בן העשרה השני, אחרי פלה, שמבקיע בגמר
Matthias Schrader/אי־פי

צרפת שוב הוכיחה את הקבוצתיות שלה. אם וראן חלש, סמואל אומטיטי טוב; אם קאנטה מפשל, פול פוגבה מצטיין. פוגבה המושמץ היה נפלא כל הטורניר והשער שלו, שהיה אולי החשוב במשחק היה תמורה נהדרת למאמציו. אם בלס מטווידי קצת משקשק - אנטואן גריזמן, שנבחר בצדק רב לאיש המשחק, מראה ביצים גדולות.

מה שלא היה לצרפת הם אוהדים. כ-4,000-5,000 צרפתים היו בגמר בלוז'ניקי וגם זה לכל היותר. היו שם פי שישה או שבעה קרואטים. צרפת היא אימפריה. במונדיאל או ביורו שאירחה, האוהדים שלה נפלאים, אבל הם לא נוסעים עם הנבחרת. וכך ההבדל בין הזכייה בבית לעיני 80 אלף איש בשיגעון של לפני 20 שנה, אל מול מה שהיה הערב, כשרוב הקהל היה בעד קרואטיה - היה סוג של אנטי קליימקס.

שחקני קרואטיה על הפודיום. הקהל חווה אנטי קליימקס
KAI PFAFFENBACH/רויטרס

כמובן שלדשאן ולשחקניו ולמיליונים בצרפת זה לא משנה. אין רגע גדול יותר בכדורגל מזכייה בגביע העולם. הנשיקות והחיבוקים, ריצות האמוק והבכי, ההתרסקות של כמה מהשחקנים כלא מאמינים אל כר הדשא, וכמובן החגיגות לפני ואחרי הענקת הגביע הראו על כמה התרגשות עצומה, משהו שהוא חלום חיים של כל שחקן מאז הילדות, וכה מעט זוכים להגשימו.

דשאן הגשים את החלום הזה פעמיים, כשחקן וכמאמן. הוא השלישי בלבד בהיסטוריה שעושה זאת (מריו זגאלו, פרנץ בקנבאואר), ורק השני שגם הניף כקפטן וגם זכה כמאמן. דשאן הרציני, הסימפטי, בעל העקרונות, אך שגם לא מחזיק מעצמו יותר מדי, למד מטעויות העבר. הוא קיבל זמן וזכה לסבלנות מהבוסים שלו. כבר שש שנים שהוא מאמן הטריקולור והנה הוא מחזיר את הגביע לפריז. יממה אחרי יום הבסטיליה, 20 שנה ושלושה ימים לאחר שהניף את הגביע הקדוש בסן דני.   

דידייה דשאן עם הגביע, הערב
Matthias Schrader/אי־פי

זה היה מונדיאל עם שיא שערים ממצבים נייחים. זה היה טורניר עם שיא שערים עצמיים וכמובן גביע עולם ראשון עם VAR, שקבע שערים ובעיטות עונשין מ-11 מטר. וכאילו לפי הזמנה, כל הדברים הללו התרחשו כבר ב-38 הדקות הראשונות של הגמר.  גם מצבים נייחים שהביאו לשני השערים הצרפתים, גם שער עצמי - ראשון בהיסטוריה של הגמרים העולמיים - מראשו של מריו מנדז'וקיץ' האומלל - וגם החלטה לפנדל לפי הווידיאו.

ההחלטה על מינוי נסטור פיטאנה הארגנטינאי לשפוט את הגמר היתה משונה ונבעה אולי גם מקצת שיקולים פוליטיים או בין יבשתיים. הוא לא היה טוב, טעה בבעיטה החופשית שהובילה לשער הצרפתי הראשון, צדק בהתייעצות עם ה-VAR בשער הצרפתי השני, אבל הדבר העיקרי בו הוא מצטיין - סמכותיות ושליטה במשחק - לא כל כך בא לידי ביטוי. ההרגשה היתה שהוא לא שולט במשחק. כמובן שהפריצה למגרש של ארבעה "פולשים" מהיציע לא היתה קשורה אליו, אך היא נתנה תחושה נוספת לכך.

צרפת - מלאה בכוכבים וכשרונות, אבל קודם כל קבוצתית ומאוחדת - זכתה בתואר העולמי השני שלה תוך 20 שנה. קרואטיה, המדינה הקטנה ביותר מזה 70 שנה להגיע למעמד הגמר, תיזכר בזכות כדורגל טוב, לב ענק ולוקה מודריץ' שחקן הטורניר. שישה שערים בגמר, כמו בכל ארבעת הגמרים הקודמים יחד (בהם היו שלוש הארכות) והגשם העז שהחל עם הענקת הפרסים רק הראו שוב שגם באקורד הסיום היה זה טורניר יוצא דופן. בדרך כלל לחיוב.

פול פוגבה. השער החשוב במשחק
Natacha Pisarenko/אי־פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#