חודש שבו כדורגל היה משחק ולא עסק מגעיל בעבור חופן דולרים
32 ימי המונדיאל החביאו את הכיעור שב"משחק היפה" והראו שלמשחק למען המדינה יש עדיין ערך. VAR סיפק תשובה ניצחת לטכנופובים וסימן את השלב הבא: הרחקה רטרואקטיבית של מתחזים
עוד קצת חגיגות בצד המנצח, עוד טיפה אבל בצד המפסיד, מעט סיכומים, וגביע העולם 2018 יהפוך לעוד טורניר שהכדורגל רואה במראה האחורית. כזה הוא הענף. תמיד ממשיך הלאה, דוהר ליעד הבא. לא משנה מי נדרס מתחת לגלגליו, נופל בצד הדרך או בוחר לרדת. אחד חושב שמשהו לא בסדר? מאה חדשים יקפצו על העגלה, מפגינים את הראייה הסלקטיבית הנדרשת כדי לא להבחין במה שמזהה כל מי שעיניו בראשו: הכיעור שטמון ב"משחק היפה". לעמוד המונדיאל של "הארץ"
כי אין דבר יפה בעולם בו בני אדם הופכים לנכסים ששווים שמונה ותשע ספרות, ביורו. בו השחקן היקר בתבל משקיע חלק ניכר מזמנו בניסיון להונות את השופטים ובכך להטות תוצאות. בו גביע עולם אחד התקיים עתה במדינה שעצם זכייתה באירוח שלו חשודה, ולמען הטורניר הבא יהפכו את לוח הזמנים של עולם הכדורגל למרות שבעת ההצבעה - מפוקפקת כשלעצמה - הבטיחו שזה לא יידרש.
עולם שבו מספר המשתתפות באליפות אירופה צמח ומספר המשתתפות בגביע העולם יצמח, בגלל פוליטיקה ובחירות. בו טעויות שיפוט, מעוותת הצדק, חורצות גורלות, הפכו לשגרה שהמשיכה להתנהל במשך שנים גם כשכבר היו קיימים אמצעים לתיקונן. בו הערצת הכוכבים הפכה לעבודת אלילים. בו כל דבר למעשה - העברות, חוזים, זכויות שידור, שחיתויות, שוחד לאירוח טורנירים - מסתכם בכסף, בביזנס.
כולם יודעים זאת, לפעמים גם אומרים בקול רם, מודים שהעסק מגעיל אותם. ואיכשהו - כשנפתחות הליגה, כשליגת האלופות מגיעה לשלבים המכריעים, כשגביע העולם יוצא לדרך, הם סותמים את האף ומתלהבים, כאילו אין צחנה, כאילו הטוב עולה על הרע, כאילו דבר לא קרה.
משהו קרה ב־32 הימים האחרונים ברוסיה. הם הראו שכדורגל יכול להיות גם אחר. שלמשחק למען המדינה ולא למען החוזה עדיין יש ערך. שעם כל הכבוד לשחקני־על, אין עדיין דבר גדול יותר מקבוצה. שטורניר בינלאומי - על אף כל הבעיות הטמונות בנבחרות שמשחקות בו אחרי עונה מתישה, בשחקנים שאינם משחקים יחד מספיק ולפיכך אינם מחוברים מספיק זה לזה - יכול עדיין להפיק כדורגל טוב, דרמות, סיפורים, ללכד אנשים.
וחשוב לא פחות מכך, הימים הללו סיפקו תשובה לטכנופובים שחששו מ־VAR, או מכל אמצעי אחר שחורג מהעין האנושית, שלעולם תמצמץ ותטעה. פתאום התברר כי אפשר לשחק חודש שלם מבלי ששיפוט יכריע משחקים, מבלי שידברו על אלה שאוחזים במשרוקית במקום על אלה שבועטים, מבלי שאנשים יהיו מסוגלים כמעט לציין שמות של שופטים. על ניימאר דווקא דיברו, בצורה הראויה - בבוז, בלעג.
הרחקה רטרואקטיבית של מתחזים - למשחק, לשלושה, לא משנה - צריכה להיות הצעד הבא. בינה לבין VAR, הדור הבא של השחקנים יגדל כשהוא יודע כי אין טעם ואין צורך ליפול. אם זה יקרה, אולי ישתנה משהו גם אצל הדור הבא של הצופים, שיגדל לתוך משחק בריא יותר, אך עדיין חולה.
הבוקר (שני) יעזבו את רוסיה אחרוני הכדורגלנים הזרים - מי לחופשה ביוון או בווגאס, מי לרכוב על גלי השבועות האחרונים ולחפש העברה יוקרתית עם דמי חתימה הולמים. בשבועות הקרובים הכסף שוב ידחק את הכדורגל הצדה. זה לא יהיה הטורניר שיציל את הכדורגל מעצמו, שכן אלו שצריכים לשאת את הדגל הזה, לשנות דברים בעצמם, חיים בנוח מדי עם המצב. אבל גם כשהזיכרון יתעמעם, קיץ 2018 יישאר בתודעה כתקופה בה חזר הכדורגל להיות משחק. ואפילו די יפה.
ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3550771) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3631980) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3539480) whtzResponsive
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר