בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טוב, שוער

שלב הסיכומים: כמו ששינה את המונדיאל, ה-VAR ישנה את הכדורגל

סטטי, אסתטיקה, חשד, הצטיינות, אכזבה ואמירה - עירד צפריר מסכם מונדיאל שהיה בו כמעט הכל. בחינת הסטטיסטיקה של הטורניר עם הטכנולוגיה החדשה מלמדת על עידן חדש. בהיעדר גאונים מראדונה גנב את ההצגה, הפוליטיקה עלתה למגרש וכמובן: נבחרת המונדיאל, לטוב ולרע

9תגובות
שופט הגמר נסטור פיטאנה הולך לבחון מהלך ב-VAR, שלשום. שחקנים מפחדים מ"האח הגדול"
AFP

1. סטטי. מונדיאל חדשני ועתיר הפתעות היה זכאי גם לגמר מיוחד, ואחרי 21 טורנירים היה זה הגמר הראשון בהיסטוריה בו לא השתתפה לפחות אחת מבין ברזיל, ארגנטינה, גרמניה, איטליה או הולנד.

169 שערים הובקעו במונדיאל 2018, כאשר 73 מתוכם (43.2%) הגיעו כתוצאה ממצבים נייחים - שלושה יותר מאשר כמות השערים שהגיעו ממשחק מסודר (70). יתר השערים (26) נבעו מהתקפות מתפרצות או מחטיפות כדור בשליש האחרון.

מתוך 73 השערים ממצבים נייחים הרוב הובקעו כתוצאה מקרנות (27) ופנדלים (23 כולל אחד עצמי שהוסט פנימה מגופו של שוער שווייץ). 21 שערים הגיעו כתוצאה מבעיטות חופשיות (7 ישירות, 14 אחרי הגבהות) ועוד שניים כתוצאה מהוצאות חוץ אל תוך הרחבה.

כמות השערים ממצבים סטטיים נובעת כמובן מה-VAR. הבעיטות החופשיות והקרנות הפכו "נקיות" יותר - החשש מ"האח הגדול" יצר הרבה פחות תפיסות ברחבה ואיפשר בידוד של שחקני מטרה ויצירת מצבי הבקעה נוחים יותר. השימוש בווידאו העלה בצורה דרמטית גם את כמות הפנדלים: 29 בעיטות עונשין נפסקו במהלך הטורניר, יותר מאשר בשני המונדיאלים הקודמים גם יחד (13 בברזיל, 15 בדרום אפריקה). המצב מצריך חשיבה מחדש לגבי חוק הפנדל, כאשר יותר מדי נגיעות יד מקריות מכריעות משחקים, ולעתים צפייה בהילוך איטי עלולה לגרום לשופט לספק פרשנות מוטעית למה שנראה אחרת לגמרי בזמן אמת - ונגיעת היד של איוון פרישיץ' בגמר היא דוגמה קלאסית לכך.

הנתונים מצביעים על חשיבותם ההולכת וגדלה של שחקנים בעל יכולת בעיטה והרמה, ואלופת העולם החדשה אכן נהנית מאחד מהטובים בעולם בתחום – אנטואן גריזמן, אשר חתום בטורניר על שלושה פנדלים מוצלחים, שני בישולים בבעיטות חופשיות, "בישול" נוסף לשער העצמי של מריו מנדז'וקיץ' ו"בישול" מקרן שהובילה לפנדל.

יש יסוד סביר להניח כי ככל שהשימוש בווידאו יתרחב, כמות השערים ממצבים נייחים תעלה גם ברמת המועדונים ובהתאם לכך, יעלה הביקוש למומחי בעיטות חופשיות, מה שישפיע כמובן גם על ערכם בשוק ההעברות. גם ערכם של שחקנים בעלי משחק ראש איכותי צפוי לעלות: 31 מהשערים בטורניר (18.3%) הובקעו בנגיחות, לעומת 17 בלבד שהגיעו מבעיטות מחוץ לרחבה (10%).

הארי מגווייר מגיע ראשון לקרן אנגלית, מול בלגיה. הביקוש לשחקני בעלי משחק ראש מצוין יעלה
AFP

עלייה דרמטית הורגשה גם בכמות השערים העצמיים (12, שהם 7.1% מכלל השערים), אשר עלתה על מספרם בכל שלושת המונדיאלים הקודמים גם יחד (4 ב-2006, 2 ב-2010, 5 ב-2014).

הנתונים המעודדים ביותר נוגעים למיעוט ההרחקות ולריבוי השערים בשלבי הנוקאאוט. ממוצע עגול של 3.0 שערים למשחק החל משלב שמינית הגמר (המשחק על המקום השלישי לא נכלל בחישוב), לעומת 2.54 שערים בשלב הבתים, העמיד ממוצע כללי מכובד (2.64). בעיקר לנוכח העובדה שהוא הושג בטורניר בעל התוצאות הצמודות ביותר מאז המעבר לפורמט של 32 נבחרות ב-1998. רק במשחק אחד (צרפת-דנמרק) נרשמה תוצאת 0-0, הישג שלא נראה במונדיאלים מאז שוויץ 1954, אז הסתיים הטורניר ללא אף תיקו מאופס, אך היה זה כמובן בפורמט מצומצם יותר של 16 נבחרות ו-26 משחקים בלבד.

זהו גם הטורניר ההוגן ביותר בפורמט החדש עם ארבעה כרטיסים אדומים בלבד (הכי מעט מאז ארגנטינה 1978), וגם הם לא נשלפו כתוצאה מעבירות ברוטאליות. הקרדיט שוב הולך ל-VAR, שניקה את המשחק מנגיחות, נשיכות ועבירות ללא כדור.

2. אסתטיקה. עד הגמר החלש שלו, היה זה דווקא אנגולו קאנטה היציב, שגמע שטחים בלי הפסקה ונראה בדרך להפוך לכוכב הכי לא זוהר בתולדות המונדיאל. לבסוף, נבחר לוקה מודריץ' הדינמי לשחקן הטורניר וקיליאן אמבפה הסילון לשחקן הצעיר המצטיין. אבל קשה להצביע על כוכב שבאמת בלט מעל כולם.

שלא במקרה, הכוכב האלטרנטיבי של הטורניר היה בכלל דייגו ארמנדו מראדונה, השחקן הכי צבעוני בתולדות משחקי גביע העולם, שסיפק ביציעים הצגה אחרי הצגה. בעידן של כוכבים המתיימרים להישאר צנועים, שלא לומר משעממים, חסרה פצצת כריזמה כמו האליל הארגנטינאי. גם היכולת האישית של דייגו, שהיה מסוגל לעבור שחקנים כאילו היו אוויר, כבר לא ממש קיימת או אפשרית בכדורגל של 2018, כאשר שחקני ההגנה מהירים ואתלטיים מאי פעם והעמידה הטקטית מסודרת וחכמה יותר.

אמנם פה ושם זכינו לניצוץ של יכולת אישית מופלאה כמו זו של אחמד מוסא הניגרי בצמד שערים מרהיב מול איסלנד, אשר שילב אקרובטיקה ודריבל, או לאו מסי שגם במונדיאל מאכזב סיפק נגד ניגריה שער שכולו טכניקה עילאית. אולם על אף ההתרגשות מהמונדיאל המצוין, קשה שלא לחוש געגועים לימים שגאוני כדורגל דוגמת מראדונה, דניס ברגקאמפ, רוברטו באג'ו, פול גאסקוין ואחרים, ידעו לייצר שערים אינדיבידואליים יוצאי דופן.

מסי ניגריה - דלג

ברוסיה מרבית השערים היפים הגיעו בבעיטות מחוץ לרחבה, בין אם בבעיטות חופשיות (כריסטיאנו רונאלדו נגד ספרד, אלכסנדר קולארוב נגד קוסטה ריקה, טוני קרוס נגד שבדיה), או תוך כדי משחק (הפאלש של ריקארדו קווארסמה נגד איראן ושל דניס צ'רישב נגד ערב הסעודית, המסובבת של צ'רישב נגד קרואטיה, הפצצה של אנחל די מריה נגד צרפת ושל ג'סי לינגארד נגד פנמה ושל פיליפה קוטיניו נגד שוויץ). היה גם את הוולה הנהדר של דריס מרטנס הבלגי נגד פנמה, המבצע הקבוצתי של ספרד שהסתיים עם שער של איסקו מול מרוקו. אולם שני הפיינליסטים מבחינתי הם הבעיטה המדהימה של בנז'מין פבאר הצרפתי שאיתגרה את חוקי הפיזיקה, ישירות אל החיבור של ארגנטינה; והמתפרצת הפנטסטית של בלגיה שעברה מהשוער טיבו קורטואה, דרך קווין דה ברוינה, אל תומאס מונייה, עם תנועה מושלמת ופתיחת רגליים של רומלו לוקאקו, עד לסיום של נאסר שאדלי, ששלח הביתה את יפן הסימפטית בתוספת הזמן.

פבאר - דלג

3. חשד. הגביע העולמי עשה שירות מצוין לרוסיה. הטורניר עבר ללא אירועים ביטחוניים, התפרעויות אוהדים וכמעט ללא סימן לאלימות. החששות מחוליגנים רוסים מטילי מורא גרם לכך שהקהלים האירופאים מיעטו להגיע והשאירו את הבמה לקהלים הדרום האמריקאים שעולים עליהם בכל מובן.

ולדימיר פוטין והממשל שלו טענו כל הזמן שכוחות הביטחון הרוסים ידאגו לסדר מופתי וצדקו. החשש היה דווקא בצד המקצועי - מהתבזות אפשרית של נבחרתם, שטרם הטורניר היתה במקום הנמוך ביותר (70) בדרוג פיפ"א מבין 32 המשתתפות, ולא ניצחה בשבעת משחקי ההכנה האחרונים שלה.

את מה שקרה על הדשא במשחקיה של רוסיה ניתן להסביר אולי במוטיבציה אדירה ובדחיפה של הקהל, אבל לכולם ברור כי טרם סופר הסיפור המלא מאחורי הקילומטרז' האדיר שעשו השחקנים הרוסים בטורניר. בגרמניה פורסם על שימוש בגז אמוניה, השמועות סביב סימום אפשרי צצו לכל עבר, וברקע עומד כל הזמן הסרט "איקרוס" שחשף בשנה שעברה את תוכנית הסימום הממשלתית של רוסיה.

ואלה המספרים: 105-118 לטובת הרוסים בקילומטרז' הקבוצתי מול ערב הסעודית; 110-115 לרוסים מול מצרים; 98-101 לטובת אורוגוואי על הרוסים אחרי שהאחרונים כבר הבטיחו מעשית את עלייתם לשמינית הגמר; 137-146 לטובת הרוסים מול ספרד (לאחר הארכה); 139-148 לטובת הרוסים מול קרואטיה (לאחר הארכה).

רוסים רצים - דלג

הנבחרת הרוסית רצה 125 ק"מ בממוצע למשחק, יותר מאשר קרואטיה שרשמה 120.5 ק"מ והגיעה שלוש פעמים להארכה, בעוד הרוסים שיחקו 30 דקות נוספות רק פעמיים. השחקן הדינמי ביותר בשורות המארחת היה דאלר קוזאייב מזניט שרץ בממוצע 137 מטרים לדקת משחק ואלכסנדר גולובין מצסק"א שרץ 136. לשם השוואה, קאנטה הבלתי נלאה רשם רק 115 מטרים לדקה.

4. הצטיינות. נבחרת מונדיאל 2018: טיבו קורטואה (בלגיה), בנז'מין פבאר (צרפת), דייגו גודין (אורוגוואי), דומאגוי וידה (קרואטיה), קירן טריפייר (אנגליה), אנגולו קאנטה (צרפת), לוקה מודריץ' (קרואטיה), פול פוגבה (צרפת), אדן הזאר (בלגיה), אנטואן גריזמן (צרפת), קיליאן אמבפה (צרפת).

נבחרת שנייה: הוגו לוריס (צרפת), תומאס מונייה (בלגיה), הארי מגווייר (אנגליה), רפאל וראן (צרפת), לוקאס הרננדז (צרפת), איוון ראקיטיץ' (קרואטיה), פיליפה קוטיניו (ברזיל), קווין דה ברוינה (בלגיה), דניס צ'רישב (רוסיה), רומלו לוקאקו (בלגיה), הארי קיין (אנגליה).

אמבפה, פוגבה וגריזמן חוגגים אחרי הגמר. מככבים בנבחרת המונדיאל
KAI PFAFFENBACH/רויטרס

5. אכזבה. נבחרת מאכזבי רוסיה 2018: דויד דה חאה (ספרד), סרחיו ראמוס (ספרד), ג'רום בואטנג (גרמניה), מאטס הומלס (גרמניה), חאווייר מסצ'ראנו (ארגנטינה), מסוט אוזיל (גרמניה), ראחים סטרלינג (אנגליה), לאו מסי (ארגנטינה), תומאס מולר (גרמניה), גבריאל ז'סוס (ברזיל), רוברט לבנדובסקי (פולין).

6. אמירה. הפריצה לדשא במשחק הגמר של חברות להקת הפאנק, "פוסי ריוט", היתה אקורד הסיום במונדיאל מלא במחאות ובמחוות פוליטיות. שרדן שאקירי וגרניט ג'אקה, שחקני שוויץ, כבשו מול סרביה ו"שלחו" עיט אלבני כתמיכה במולדת קוסובו. דומאגוי וידה ועוזר המאמן הקרואטי, אוגניאן ווקוייביץ', הקדישו את הניצחון על רוסיה לעם האוקראיני. מסוט אוזיל ואילקאי גונדוגאן יצרו סערה בגרמניה כשנפגשו עם נשיא טורקיה ארדואן והעניקו לו חולצה עם הקדשה "לנשיא שלי". מוחמד סלאח נשלח על ידי ההתאחדות המצרית לפגישה שנויה במחלוקת עם נשיא צ'צ'ניה, רמזן קדירוב. עשרות אוהדות איראניות שטסו לרוסיה העלו תמונות בלי חיג'אב, ואילו אוהדים אחרים שהגיעו לרוסיה הביעו מחאה נגד דיכוי קהילת הלהט"ב במדינה.

 זה היה המונדיאל הנצפה ביותר בהיסטוריה וכפועל יוצא מכך, גם הפוליטי ביותר. הפרדה של פוליטיקה וספורט? פיפ"א יכולה לאיים בקנסות, אבל אין לה באמת רצון לבחוש בקלחת, בטח לא בתור גוף מושחת ועמוס פוליטיקות ואינטרסים. בעוד ארבע שנים החגיגה תגיע לקטאר עם אמירות חדשות, מחאות חדשות ושערים חדשים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#