גורדון בנקס על הימים ב-1966 שלא ישכח לעולם - מונדיאל 2018 - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גורדון בנקס על הימים ב-1966 שלא ישכח לעולם

לכתבה
בנקס מול גרמניה בגמר. נדרשו לי מספר שבועות כדי להסתגל למצב החדש Bippa / AP

רגע התהילה שלי התרחש על אדמת מולדתי. אלו ימים שלא אשכח. גם לא את התחושה המחליאה בגמר, כשהגרמנים השוו דקה לסיום. גורדון בנקס כותב ל"ספורט הארץ"

2תגובות

למרות שזכיתי בגביע העולם ב-1966, יהיה הוגן לומר כי הדבר בזכותו אני זכור יותר מכל הוא הדיפת הנגיחה של פלה במשחק בשלב הבתים של מונדיאל 70' - וזה באמת לא מפריע לי. אני גאה ברגע הזה ושמח לדבר עליו גם היום.

זה היה אינסטינקט. יצאתי לכדור שהגביה ז'אירזיניו וגופי נטה אחורה והצדה כשראיתי את פלה נוגח. אני לא יודע איך - זה היה אימפולסיבי לחלוטין - אבל הצלחתי להגיע לכדור. לא הבנתי שהדפתי אותו עד שראיתי את הכדור פוגע בשלט פרסומת. בובי מור בא לכיווני ובירך אותי, ורק אז קלטתי מה קרה ועד כמה זה היה גדול. כל הצופים בגוודלחארה עמדו על רגליהם, הריעו ומחאו כפיים. פלה ניגש אלי אחר כך, אמר לי שזו ההצלה הכי גדולה שהוא ראה וסיפר שהוא כבר צעק "גול".

אבל מבחינתי, רגע התהילה האמיתי שלי נרשם ארבע שנים קודם לכן, כשזכיתי בגביע העולם על אדמת אנגליה. המונדיאל הוא פסגת השאיפות של כל כדורגלן בעולם, הפרס שכל שחקן חושק בו, אך בודדים כל כך זוכים לגעת בו, להתקרב אליו. אני תמיד נזכר בחיבה בקריירה שלי, אבל אותם ימים ב-1966 הם אלה שבולטים מעל כולם, ימים שלעולם לא אשכח.

מרבים לבקש ממני לבחור רגע מכריע, כזה שמגדיר את אותו טורניר עבורי, אבל לטעמי הוא כלל לא התרחש על כר הדשא. אחרי שניצחנו את מערב גרמניה 4-2 בגמר באיצטדיון וומבלי, המנג'ר שלנו, אלף רמזי, אמר לנו שההתאחדות האנגלית ארגנה עבורנו מענק כספי כולל, אותו עלינו לחלק בינינו. רמזי תהה אם השחקנים ששותפו בכל המשחקים מעוניינים בנתח גדול יותר מהאחרים.

בנקס מציל את הנגיחה של פלה ב-1970.
\ Action Images / Sporting Pictu

לרגע השתררה שתיקה, ואז מיהר בובי מור להתערב. זה מה שהיה לקפטן נבחרת אנגליה לומר: "זכינו בגביע העולם כקבוצה, אבל העיקר במסע היה הסגל המלא - לא שחקן בודד כזה או אחר. עשינו הכל ביחד ולכן כולנו נקבל סכום זהה".

במלים הללו, אם תרצו, ניתן לסכם את בובי ואת אישיותו. הוא היה יותר מסתם קפטן. הוא היה אדם שהנהיג אנשים אחרים. אני חושב שהדבר גם המחיש עד כמה קרובים כולנו היינו. זכינו בטורניר בגלל שנלחמנו זה למען זה, מהמשחק הראשון ועד לאחרון. כולנו היינו שווים. הו, כמה שהיה נפלא להיות חלק מזה.

לצד התחושה הנהדרת, היינו מעט מבולבלים. בשעה ששחקני מערב גרמניה - סגנית אלופת העולם בלבד, להזכירכם - קיבלו 10,000 ליש"ט כל אחד ומכונית פולקסווגן בגין העפלתם לגמר, אנחנו נאלצנו להסתפק ב-1,000 ליש"ט כל אחד ובמעיל גשם כפרס על הזכייה בגביע. אותה חברה לונדונית שייצרה עבורנו חליפות לפני גביע העולם, למטרות פרסום, העניקה לנו את מעילי הגשם. היום אנחנו צוחקים ומתבדחים על כך, אבל לפני 44 שנים היו כמה שחקנים שהשתוממו - מה לעזאזל קרה כאן?!

המלכה משתעממת
עדיין יש לי זיכרונות ברורים למדי מהטורניר, וגם מהתקופה שקדמה לו - ההכנה לקראתו. במשך שלושה שבועות שהינו ב"לילשול", מרכז המצוינות של הכדורגל האנגלי הממוקם במרכז המדינה. אחר כך חזרנו ללונדון לשבועיים נוספים, כך שהגענו ברמת מוכנות גבוהה ונמצאנו בכושר מצוין לקראת פתיחת המונדיאל. במחנה אמנם הורגש ביטחון רב, אבל אני כלל לא בטוח שמישהו באמת חשב שאנחנו עומדים לזכות בגביע.

למעשה, זה די מדהים. כבר אחרי המשחק הראשון שלנו - 0-0 מול אורוגוואי - אנשים אמרו שאין לנו סיכוי. שיחקנו לעיני המלכה בוומבלי, וכולנו היינו מתוחים ביותר. זה היה משחק משמים, ולי לא היתה תעסוקה רבה במהלכו. היינו הרבה יותר טובים בשני המשחקים הבאים בשלב הבתים, כשניצחנו 2-0 את מקסיקו וגם את צרפת. בובי צ'רלטון הבקיע את השער הראשון נגד המקסיקאים בבעיטה אדירה מרחוק, שער נפלא, וזה ייצב אותנו. רוג'ר האנט כבש את שלושת השערים הנוספים.

אבל אף אחד לא ישכח את רבע הגמר נגד ארגנטינה. כמובן, לא מעט בגלל הרחקתו של אנטוניו ראטין, אחד מהקשרים הארגנטינאים, כבר אחרי 35 דקות. הוא תקף מילולית את השופט הגרמני, רודולף קרייטליין, אבל כל כך זעם על ההחלטה לשלוח אותו החוצה, שסרב תחילה להתפנות מהדשא. בניסיון נוסף להפגין שאט נפש מפסיקתו של השופט, התיישב ראטין על השטיח האדום, שנפרס ליד המגרש לכבוד המלכה, לפני שהמשטרה דאגה ללוות אותו החוצה.

ארגנטינה היתה נבחרת מלוכלכת ואגרסיבית מאוד. שמחתי שאני ניצב בשער, כי חלק מהתיקולים שלהם לרגלי חבריי היו פשוט איומים. לו המשחק היה נערך שוב היום, ייתכן שהוא לא היה מגיע לסיומו בגלל שארבעה או חמישה שחקנים שלהם היו מורחקים עד אז. זה היה ממש בלתי ייאמן.

על אף שנשארו בעשרה שחקנים, לארגנטינאים לא היתה כל כוונה להיכנע. הם דווקא ידעו לשחק כדורגל טוב, אבל הטקטיקה שלהם היתה שונה. אם היו מתרכזים בכדורגל נטו, אני חושב שהם היו מנצחים אותנו. בסופו של דבר, תרגיל ישן של ווסטהאם יונייטד סלל לנו את הדרך לחצי הגמר. מרטין פיטרס דהר באגף השמאלי, ג'ף הרסט התחמק מהשומר שלו ונע לכיוון הקורה הקרובה, שם ניצל את ההגבהה של חברו לקבוצה ולנבחרת כדי לנגוח לרשת. 1-0. זה היה שער שראוי להכריע כל משחק כדורגל.

בנקס סופג את השני מרגלי הגרמנים בגמר 66'
AFP

4-4-2, איזו חדשנות
חצי הגמר נגד פורטוגל היה משחק נהדר. בהיבטים רבים, הוא היה טוב יותר אפילו מהגמר. לפורטוגלים היו מספר שחקנים נהדרים - קולונה, חוסה טורס, ומעל כולם יוזביו כמובן. אבל לנו היה את בובי צ'רלטון, ושני השערים שכבש הכריעו את המשחק לטובתנו. לדידי, בובי הוא בין ששת השחקנים הגדולים בכל הזמנים. וב-66' הוא בכלל היה ענק.

שמונה דקות לסיום, יוזביו הכניע אותי מהנקודה הלבנה והפך את הזמן שנותר למותח יותר. זה היה השער הראשון שספגנו בטורניר - ונדרש פנדל לשם כך. הייתי גאה מאוד בעובדה הזו. איני יודע אם משחק בגביע העולם קשה יותר, אבל הוא בוודאי מלחיץ יותר, קל וחומר אם הוא מתקיים בבית וחשיבותו מכרעת. אבל לפחות לגביי, ברגע שהמשחק שוחק - אני הייתי בתוכו וניסיתי, בהצלחה לדעתי, לא להתייחס לשום דבר אחר מסביב.

קשה להאמין לכך עכשיו, אבל רבות מהנבחרות היריבות התקשו בעיני להתמודד טקטית מול מערך ה-4-4-2 שהעמדנו בהדרכתו של רמזי. רובן כלל לא הכירו אותו. הן לא ידעו אם עליהן לסגת לאחור או לדחוף קדימה, לכיוון הקיצונים שלנו, והדבר יצר עבורנו הרבה שטחים ריקים. האירוניה, כמובן, היא שמאז התקשינו באנגליה להתקדם ונעשינו תלויים מדי באותו 4-4-2, עד לנקודה שבשנות ה-80' וה-90' הפכנו צפויים מאוד - אולי צפויים מדי.

בנקס בפעולה
Douglas Miller / Getty Images IL

מאז ה-30 ביולי 1966 כמעט לא הזדמן לי לצפות בגמר נגד מערב גרמניה, אבל זאת היתה חוויה ייחודית. השער הראשון שספגתי, בדקה ה-12, הרגיז אותי מאוד. צעקתי למגן ריי ווילסון "אל תיגע בכדור", אבל הוא הרחיק בצורה גרועה למרכז הרחבה ואז ג'ק צ'רלטון היסס. אמנם עדיין הייתי יכול להדוף את הבעיטה של הלמוט האלר, אבל ג'ק הגדול ניצב ממש לפניי ועד שראיתי את הכדור, הוא כבר חלף על פניי. נתתי בו מבט מרושע, גם אם ג'ק לא היה מישהו שכדאי להסתבך אתו.

שש דקות מאוחר יותר הצלחנו להשוות, כשהרסט נגח את השער הראשון שלו במשחק, ו-12 דקות לסיום היה נדמה שאנחנו עומדים לנצח כשפיטרס הבקיע בבעיטת יעף את מה שנראה היה כמו שער ניצחון. זאת היתה תחושה מחליאה כשוולפגנג וובר השווה ל-2-2 דקה לפני השריקה האחרונה. אני חושב שבאותו רגע תהינו, אולי זה פשוט לא היום שלנו. השופט העניק לגרמנים בעיטה חופשית, למרות שג'ק אפילו לא נגע בשחקן היריב. עד היום איני מבין כיצד הכדור עשה את כל הדרך עד לוובר. היתה אכזבה ענקית ברגע שהוא השווה, אבל התעשתנו מהר, ידענו שאנחנו טובים יותר ושיש לנו סיכוי טוב לנצח.

מה, כבר נגמר?
לנבחרת שלנו היה כושר פיסי לעילא, ואפשר היה להבחין בכך במיוחד בהארכה. ב-30 הדקות הנוספות היינו הנבחרת הטובה יותר - ובפער משמעותי.

הניתוחים הממוחשבים שבוצעו מאז רומזים, ואף יותר מכך, כי השער השני שהבקיע הרסט במשחק, בדקה ה-101, לא באמת עבר את קו השער. מהעמדה שלי, כמובן, לא ניתן היה לראות זאת, אבל החשוב מבחינתנו באותו רגע היה שהשער אושר. בכל מקרה, לנו היה ברור באותו יום שזה שער, השופט אישר זאת ולא עסקנו בשאלה הזו אחרי השריקה. פשוט חגגנו כמו משוגעים.

מה גם שאין כל ספק לגבי תקפותו של השער השלישי שכבש הרסט, בדקה ה-120. להבקיע שלושער בגמר גביע העולם זה הישג בלתי רגיל. לצד זאת, אני מאמין שרבים מהשחקנים, בהם ג'ף עצמו, מציינים לשבח דווקא את הופעתו של אלן בול באותו משחק. הוא היה פנומנלי. אני לא יודע אם אי פעם ראיתי שחקן עובד קשה כל כך על מגרש כדורגל כמו הקשר המנוח.

עונת המשחקים הבאה שעמדה בפתח, היתה מלווה בתחושה מוזרה. אחרי הרגשה עילאית כל כך, זאת היתה נפילה לחזור לשחק כדורגל של קבוצות - השלמתי את שנתי השמינית והאחרונה כשוער לסטר סיטי, לפני המעבר לסטוק סיטי - ונדרשו לי מספר שבועות כדי להסתגל למצב החדש.

ההרגשה היא של אופוריה מדהימה, של הרגע הכי גדול, של חגיגה מתמשכת, דבר שאתה לא רוצה שייעלם או ייפסק. ואז פתאום צריך לחזור לקבוצה, לאימונים יומיים, לשגרה אפורה ומתישה. זה לא היה קל לאף אחד, ולי זה היה קשה במיוחד. אחרי הכל, זכייה בגביע העולם היא רגע גדול. מעט דברים משתווים לה.

הטקסט נכתב למוסף המונדיאל 2010



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות