בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקסם הקפוא של גיאורגיה

פרות שצועדות ברחובות מכוסים בקרח, טיסה בהליקופטר אל אתרי הסקי, ומגדלי אבן עתיקים. חוויות מביקור בגיאורגיה

2תגובות
גיאורגיה בחורף
משה גלעד

הטמפרטורה מינוס חמש מעלות. אנחנו מנסים להתחמם בשמש החורפית, למרגלות פסל גדול. הדמות מעלינו היא של אלכסנדר קזבגי, סופר גיאורגי בן המאה ה-19. הפסל הכהה בולט על רקע ההרים המושלגים. הר קזבגי, הפסגה הגבוהה ביותר שאנחנו רואים, בגובה 5,033 מטר והרכס כולו, לבן ובוהק בשמש הבוקר, משמש רקע נהדר לסיפור שהמדריכה קתרינה נטנדזה מספרת לנו. קזבגי, שמוזיאון קטן פועל עכשיו בבית הולדתו במורד הרחוב, בחר לשוב בתום לימודיו לכפר הנידח שבו נולד והחל לעבוד כרועה צאן. הוא המשיך לכתוב, מתעד את חיי הכפר ונלחם למען האנשים הפשוטים. בגיל צעיר איבד את שפיות דעתו ומת כאשר היה רק בן 35. קזבגי, סופר נחשב גם היום, הוא אמנם גיבור מקומי ועל שמו נקרא הכפר, אבל על המקום שלו בהיסטוריה הספרותית מעיבה בעיה אחת - הגיבור הבולט ביותר שלו, מין רובין הוד קווקזי בשם קובה, חובב נקמה בשם העניים, אומץ שנים לאחר מכן בידי יוסף סטאלין, שהשתמש בשם זה כפסיאודונים ספרותי בכתביו. הסופר קזבגי עדיין ניצב בכיכר המרכזית. סטאלין הרבה פחות פופולרי כאן.

הכפר קזבגי יכול לייצג באופן הטוב ביותר את השינוי המשמעותי שמתחולל עכשיו בגאורגיה. דווקא הכפר המבודד הזה, שמראה הפרות שצועדות בו ברחובות מכוסי הקרח אינו מתמיה איש, נהפך בשנה־שנתיים האחרונות לאתר תיירות פופולרי. איך זה קורה? בזכות שילוב בין כמה מרכיבים פשוטים – נוף הררי פנטסטי שנראה שונה בכל עונה, מסלולי טיול יפים ואיזו נוסחה מסתורית שנוטים לקרוא לה "אותנטיות", כלומר התקציבים שנועדו לשיפוץ ומתיחת פנים עדיין לא הגיעו לעיירה והיא נותרה לשמחת המבקרים לדשדש בבוץ. הטוויסט המעניין מגיע עכשיו - לצד אלה יש להוסיף את פתיחתו של בית מלון חדש ומפתיע ושמו Rooms, שזוכה למוניטין מצוין ולהכרה באיכות האדריכלות והעיצוב שלו בדמות פרסים בינלאומיים. מלון Rooms נפתח לפני שנה. יש בו 150 חדרים, הוא מעוצב להפליא ומתחשב באוצר הגדול ביותר שלו – רכס ההרים העצום מול החלון. בירור קצר מעלה שהמלון תוכנן ועוצב בידי אנשי מקצוע גיאורגים ובראשם צמד מעצבות צעירות, בשנות ה-30 שלהן, נאטה יאנברידזה וקטי טולריה. המשרד שלהן פועל בטביליסי, הן למדו בגאורגיה ואם לשפוט על פי המלון בקזבגי עתיד העיצוב והאדריכלות המקומיים ורוד.

כאשר מתבוננים מן הפסל של הסופר מערבה רואים על פסגה קרובה את כנסיית השילוש הקדוש גרגטי. אלה שני מבנים מבודדים, עם גגות חרוטים בני 600 שנה. שעה קודם לכן ניסינו להגיע אליהם והשלג העמוק מנע מאתנו את ההעפלה עד לכנסייה. במקום זאת הסתפקנו בתצפית גבוהה על העמק והעיירה. בדרך למטה תימרנו בין פרות שנראו סובלות מן הקור אפילו יותר מאתנו ופגשנו רועה צעיר, שהוביל סייח חום ויפהפה בן כמה שבועות והתיר לנו ללטף את צווארו.

השילוב בין הכפר למלון מפתיע. הנוף סביב ההר קזבגי דרמטי. הגבול הרוסי נמצא במרחק עשרה קילומטרים בלבד, והפסגות הגבוהות והמושלגות של הקווקז מקיפות את העיירה. באופן רשמי העיירה קזבגי בצפון גיאורגיה נקראת עכשיו סטפנשמינדה (על שם הקדוש המקומי). זה עוד אחד מאותם מהלכים שנועדו להרחיק את העבר הסובייטי. בדיוק כמו שמוטב עכשיו לומר גיאורגיה ולא גרוזיה, שם עם ניחוח רוסי שעלול לעצבן את תושבי המקום.

גודאורי

עיירת הסקי גודאורי נמצאת כשעה נסיעה דרומה מקזבגי ו-120 קילומטר צפונה מטביליסי. זה שיא העונה בגודאורי והבר הגדול Vita-Min מלא עד אפס מקום. גולשי הסקי סביבנו שותים רצף בלתי פוסק של בירה מקומית עם צ'ייסרים של צ'ה־צ'ה, גראפה גיאורגית שמכילה 50 אחוזי אלכוהול ומעניקה ללוגמים תחושת חמימות נעימה, גם כאשר הטמפרטורה צונחת למינוס עשר מעלות. העיירה נמצאת בגובה 2,000 מטר והפסגה הגבוהה ביותר שאליה אפשר להגיע באחד מחמשת הרכבלים באתר מתנשאת לגובה 3,100 מטר. בכל התחנות היה באמצע פברואר מצע שלג עמוק, שלדברי מפעילי האתר אפשר יהיה לגלוש עליו השנה לפחות עד אמצע אפריל.

השינויים המהירים, שבקזבגי אפשר רק להתחיל ולחוש בהם, מורגשים בגודאורי בצורה הרבה יותר ברורה. בעיירה פועלים 16 בתי מלון ואפשר לבחור בה בין עשר מסעדות שונות. מלבדם פועלים במקום שישה בתי דירות גדולים, בהם המחירים זולים במיוחד. אין כאן פרות שרועות ברחובות העיירה ואם צריך להשוות למשהו, אז עיירת סקי אוסטרית שחווה פיתוח מהיר עשויה להיחשב כהשוואה טובה.

משה גלעד

האטרקציה המושכת ביותר בעבור רבים שמגיעים לגודאורי היא האפשרות ההרפתקנית להלי־סקי – כלומר גלישה שמתחילה בטיסת הליקופטר לאחת הפסגות הגבוהות והמרוחקות באזור וממנה מסע בן כמה שעות אל המשקאות בויט־מין בר. זאת כנראה חוויה מסעירה במיוחד. לדברי אחד הגולשים במקום, זאת כבר השנה השלישית שהוא וידידיו מגיעים לצפון גיאורגיה כדי לעשות הלי־סקי והאושר גדול. למה דווקא כאן? תהיתי והאיטלקי חייך ואמר "איפה עוד אפשר לשכור במחיר סביר מסוק רוסי גדול וישן שיעשה לנו הקפצות כאלה לכל פסגה שנבחר? איפה עוד אתה יכול להצביע על פסגה שנראית לך מעניינת והטייס ניאות מיד לנחות לצדה?"

שאטילי

למחרת הבנתי בדיוק למה התכוון ידידי האיטלקי. במחווה של משרד התיירות הגיאורגי (שאירח את הסיור החורפי שבו השתתפתי) טסנו במסוק רוסי ישן לשאטילי. שמעתי על שאטילי לא מעט בעבר. יצאו למקום מוניטין אגדיים של נקודה מרוחקת, מנותקת וייחודית. זה כפר בן אלף שנים, מבודד, כמעט נטוש, על גדת נהר וסמוך לגבול הרוסי ולחבל צ'צ'ניה במדרונות הצפוניים של הרי הקווקז. יש בו 60 מגדלי אבן עתיקים שמחוברים כיחידה בנויה אחת ויוצרים יעד מבוצר ומוגן היטב. הם הוקמו בימי הביניים ונועדו לשמור על הגבול מול צ'צ'ניה. בשנות ה-50, במסגרת השלטון הסובייטי, פונו תושבי הכפר, שמשפחותיהם התגוררו במקום יותר מ-1,300 שנים, והורחקו מהגבול בין גיאורגיה לצ'צ'ניה. עשרים משפחות בלבד שבו למקום בשנות ה-90, לאחר הכרזת עצמאותה של גיאורגיה. בשנים האחרונות החלו להגיע לכפר מטיילים רבים ברכבי שטח או בהליכה במסלולים הרריים שנמשכים כמה ימים. אומרים שבקיץ, כשההרים ירוקים, זה אחד הטרקים היפים ביותר בגיאורגיה. בחורף, כאשר הדרכים נחסמות בשלג, מנותק הכפר כמעט לחלוטין.

משה גלעד

במשך כמה שעות סיירנו פעורי פה בין הבתים הריקים של הכפר, צופים על הנהר הקפוא ומתפעלים מאיכותה של הבנייה המסיבית. קל להבין מדוע צולמו כאן בעבר כמה סרטים על חייהם של הרועים בהרים. אם גודאורי נמצאת בקצה האחד, הנמרץ, של סקאלת הפיתוח, וקזבגי ניצבת באמצע הדרך, שאטילי יושבת יציבה מאוד על לוחות הצפחה השחורים, בקצה השני, הרחוק והאטי של הסקאלה. יש בכך משהו מעודד, בידיעה הברורה שיחלוף עוד זמן רב עד שמקום כשאטילי ישתנה לנגד עינינו. המרחק, ההרים הגבוהים, הדרכים החסומות מגינים עליו היטב.

סיגנאגי

משה גלעד

העיירה סיגנאגי (Sighnaghi), כמאה קילומטרים ממזרח לטביליסי, על צלע הר נמוך יותר ברכס הקווקז, עשויה לשמש דוגמא מרתקת בדיון האם שיקום, פיתוח ובנייה מחודשת מיטיבים עם מקום או פוגעים בו. בניגוד לקזבגי, בסיגנאגי הושקעו בשנים האחרונות סכומים גדולים כדי להפוך אותה לעיירת תיירות. היא שוכנת בלב חבל קאחטי, הוא חבל היין של גיאורגיה והנוף שרואים ממנה נהדר – הרים מושלגים ועמקים ירוקים, שכפרים קטנים מבצבצים מהם. מרכז העיירה נראה עכשיו מטופח מדי, וחסר ייחוד. החלקים האחרים, השוליים יותר, שיד המפתחים לא נגעה בהם, נהדרים. בולטת במיוחד חומת הגנה ארוכה, שהוקמה במאה ה-18 ומקיפה את העיירה. 23 מגדלי אבן מזדקרים ממנה. כל מגדל נושא את שם הכפר שאליו הוא פונה ונועד לשמש כמקום הגנה ומקלט לתושבי הכפר שימלטו אל החומה בימי סכנה. מראה החומה והמגדלים המכוסים בשלג יפה וגם בקיץ זה מקום שנעים לטייל בו. כחצי שעה נסיעה צפונה מסיגנאגי, על גדת האגם המלאכותי איליה (Ilia) שנותר החורף ריק לחלוטין, נחנך לפני שלושה חודשים מלון בשם רויאל באטוני (Royal Batoni). המבנה נראה כטירה עתיקה, עם שני מגדלים ומערך ביצורים אבל זאת הטעיה משעשעת כי הוא הוקם רק השנה. הבעלים – ג'ורג' פיראדשווילי ואשתו נינו גאגואה – מציגים את המלון החדש שלהם בגאווה גדולה. הם אוהבים לדבריהם טירות ולכן בחרו בעיצוב הזה. הכל תוכנן, הוקם ועוצב בידי בני המשפחה. יש במלון אוסף גדול ואקלקטי של רהיטים עתיקים, מכשירים שפעלו לאחרונה בשנות החמישים, צילומים של סופרים וכוכבים קולנוע, צלחות חרסינה עתיקות לצד שטיחים קווקזיים צבעוניים ויפים. פיראדשווילי הוא בעליו של יקב גדול ליד העיר טלאבי, שם יש לבני הזוג מלון נוסף בשם שאטו מרה. מי הקהל שמגיע למקום נידח כזה? אני תוהה, ונינו גאגואה מבהירה לי שכבר עכשיו קשה להשיג אצלם מקום. רוב האורחים הם חובבי יין וקולינריה שבאים לטעום מעדנים וללגום מהיין של היקב המפורסם. "בעתיד", היא מסבירה בהתלהבות, "יגיעו לכאן קבוצות שיבואו להשתתף בבציר, ילמדו לייצר יין ובערב ירקדו כאן על רחבת הריקודים." רגע לאחר מכן, במחווה אופיינית, מזמין אותנו פיראדשווילי לבוא בבוקר לטלאבי ולאכול עוגה שהוא מתכנן לאפות במיוחד עבורנו השכם עם שחר. אחר כך כולם שותים המון יין והולכים לרקוד.

מידע שימושי

טיסה: ארקיע, ישראייר וג'ורג'יאן אייר מפעילות טיסות ישירות לטיביליסי. הטיסה נמשכת שעתיים וחצי. המחיר מ-360 דולר.
לינה: כאורח משרד התיירות הגיאורגי לנתי במלונות אלה:
טביליסי – מלון Beaumonde Garden. המיקום מעט מרוחק, בשולי העיר אבל היתרון הגדול טמון בחמאם מי גופרית שפועל בלב המלון. המחיר כ-100 דולר ללילה. 60 חדרים.
קזבגי – מלון Rooms, מסעדה טובה ובר. בריכת שחייה מחוממת שצופה על ההרים. 100 דולר ללילה. 150 חדרים.
קאחטי – מלון Royal Batoni. באתר די נידח ומרוחק. עיצוב מעניין. 120 דולר ללילה כולל פנסיון מלא. 31 חדקים.
 

משה גלעד


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו