הצפיפות בוונציה מעיקה? נסו את גן העדן שמעבר לפינה - איטליה - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצפיפות בוונציה מעיקה? נסו את גן העדן שמעבר לפינה

לכתבה
Treviso Ivan Pavkin / Shutterstock.com

האם צריך להגביל את מספר התיירים בערים העמוסות ביותר באירופה? ג'ייסון הורוביץ בחן את השאלה בביקור בטרוויזו, השכנה השקטה של ונציה, שגם בה יש תעלות

23תגובות

אתר האינטרנט של עיריית ונציה כולל לא מעט אזהרות לתושביו, רובן מפני אזורים מוצפים במים. לאחרונה הוא חוזה הצפה מסוג אחר: תיירותית. כדי לאמוד את מידת הצפיפות בעיר פיתחו בעירייה סולם של 20 דרגות. באפריל, לא מזמן, נראה היה שיכול להיות גרוע יותר. דרגת הצפיפות בעיר היתה 15. אבל ההרגשה היתה שהעיר צפופה, דחוסה, דביקה מעט. עליתי על רכבת, בתקווה לשאוף מעט אוויר איטלקי נקי אותנטי. נסעתי לטרוויזו.

טרוויזו? גם אם באמת שמעתם על טרוויזו, השאלה נשארת: טרוויזו? איזה תייר שפוי ינטוש מרצונו החופשי את ונציה, עיר שבה שוכנים אוצרות ארכיטקטוניים, אמנותיים והיסטוריים מעוררי התפעלות לטובת אתר שידוע בעיקר הודות לעולש אדום, סוודרים של בנטון ומזרקת הציצים – פסל של אשה ללא חולצה, שסוחטת משדיה השופעים מי שתייה, או יין בחגים. וזה אפילו לא הפסל המקורי. אבל מבחינה משמעותית אחת הצמצום היחסי של טרוויזו הוא הישועה שלה, בדיוק כמו שהעושר של ונציה עלול להיות מקור חורבנה.

ונציה, אפשר לטעון, הפכה לבירת תיירות היתר באירופה – מונח לא אלגנטי לתיאור המוני התיירים שמשאירים מאחוריהם שכונות מדולדלות בעיר ומאפיין של כמה מהערים האהובות ביבשת.

איש אינו יודע בוודאות כמה תיירים פוקדים את ונציה בכל שנה. לפי האומדנים הגבוהים, מדובר בכ-30 מיליון. אבל העירייה מעריכה שמספר התיירים השנתי בוונציה מסתכם ב-12 מיליון (צמיחה לעומת 9 מיליון לפני עשר שנים) ומסבירה שבאומדנים הגבוהים אנשים נספרים כמה פעמים. כך או כך, מספר התיירים הזה גדול על העיר שמאבדת תושבים בהתמדה ובעיתונים המקומיים מתרבות הכותרות בנוסח "מוות בוונציה" או "עיר מתחת למים".

החודש (יוני) התגלגל לידיהם חומר חדש, שכן לאחר שנים שבהן נשמעות התרעות מפני הנזק שספינות הנופש הענקיות – בתי מלון צפים שמאפילים על כיכר סן מרקו – גורמות ללגונה הרגישה של ונציה, אונייה שאורכה כ-275 מטר התנגשה בספינת תיירים קטנה יותר וברציף. בצילומים מהתקרית, שבהם נראים אנשים מבוהלים נסים מהמזח, נראית ונציה כתפאורה של סרט אסונות. המקומיים אומרים שכל זה קרה בגלל המוני התיירים שמגיעים לעיר באוניות האלה.

ונציה אינה העיר היחידה באירופה שמוצפת בתיירים. גם ברצלונה, אמסטרדם, דוברובניק וערים אחרות נתונות תחת מתקפה. כמה מהן השיבו מלחמה והטילו מסים על תיירים, אסרו על השכרת דירות ב-Airbnb והן גובות קנסות ממבקרים שהתנהגותם אינה נאותה. רומא פשוט נהפכה לעיר שפחות נעים לבקר בה.

אבל טרוויזו, כמו ערים אחרות מסוגה באירופה, מציעה אלטרנטיבה. במרחק כחצי שעה נסיעה ברכבת מוונציה, טרוויזו היא מפלט שנמצא ממש מעבר לפינה. מקום שבו אפשר ליהנות מהנימוסים המודרניים של עיר איטלקית לפני שחוזרים לקהל המטורף של ונציה ורומא. ערים כאלה יש בכל אירופה. צריך רק להסתכל.

הביקור הראשון שלי בטרוויזו היה חלק ממעקף. בשנה שעברה הגעתי לעיר כשהכנתי כתבה למדור הכלכלי. תיכננתי להמשיך משם לוונציה עם אשתי וילדי. אבל בגלל מזג האוויר ונציה היתה מוצפת ובלתי נגישה. לכן נשארנו בטרוויזו.

Treviso
SUSAN WRIGHT / NYT

שוחחתי עם היזמים בעיר על תקציבים ועל תקרות חוב, ואילו משפחתי טיילה במעברים המקומרים של טרוויזו ונהנתה מחנויות העתיקות ומהטירמיסו, בין לבין הם גם קנו סוודרים של בנטון. בין הראיונות קיבלתי תמונות שלהם – ילדי מכווצים את פניהם מול המצלמה בעודם שותים ממזרקת הציצים.

באותו ערב הם דיברו בהתלהבות על העיר. כך עשו גם חברינו בארצות הברית, שבביקוריהם הראשונים טרוויזו שימשה להם בסיס שממנו נסעו לוונציה. בהמשך הם ויתרו על ונציה והעדיפו את טרוויזו. כך עשו גם חברי האיטלקים, שהתחננו שאשמור לעצמי את סודותיה של טרוויזו. סליחה. רציתי לראות יותר מאגודת קונפרטיג'יאנטו (Confartigianato) לעסקים קטנים. רציתי להיות תייר בטרוויזו.

Treviso

עולם אחר

כך מצאתי את עצמי בשעות אחר הצהריים של ראשית הקיץ מתבונן במגדלי הפעמונים ובכיפות של ונציה הולכים ומיטשטשים ככל שהרכבת התרחקה מהעיר. נסענו לאורך הלגונה וצפינו בספינות הנופש שצפו בשמש, פולטות תיירים שמיהרו לביקור החד-יומי שלהם בוונציה. כשיצאתי מהרכבת לכמה דקות, לחלץ את העצמות, הייתי בעולם אחר. גם בטרוויזו זורמים המים בתעלות, אבל שם שוחים בהן דגי טרוטה וציפורי מים שטות על פניהם. טחנות קמח מונעות במים, כמו אלה שבעבר סיפקו לחם לצי הרפובליקה הוונציאנית, עדיין שוכנות על גדות התעלות, אבל היום הן אתרי תיירות ותו לא. ליד מפגש הנהרות שמתואר ב"גן העדן" של דנטה חולפים רצים ורוכבי אופניים. אחרי תפילת הערב בכנסיית סן פרנסיסקו הצפופה, שם קבור בנו של דנטה ליד בתו של פטררקה, תושבי טרוויזו מקיימים טקס קדוש לא פחות – שתיית אפריטיף, שבו מקדשים את השפריץ והפרוסקו התוססים.

יינות פרוסקו מיוצרים בגבעות זרועות בתים ציוריים מסביב לטרוויזו. ב-Fishmarket Island, שממוקם בין שתי תעלות רגועות, המוני מקומיים לוגמים מתוך מגוון עצום של פרוסקו. צווארי הבקבוקים מציצים מתוך מצעי קרח, כמו שלל של דייגים. מעבר לפינה יושבים עשרות סביב השולחנות ב-Osteria al Corder, שמולה חנות מעודנת לכלי פורצלן, Morandin. לקוחות בוהמייניים יותר מעדיפים לאכול ב-Osteria Muscoli. גברים מבוגרים פוקדים אותה בשעות הבוקר, שם הם נהנים ממשקה ומכריכים של בשר.

Treviso
Editorial use only

נראה כאילו כמעט כולם נמשכים ל-Cantinetta Venegazzù. המסעדה ממוקמת ממש מתחת לחדרי במלון Il Focolare, שבו כתב ג'ון גרישם את "הברוקר" – שבדומה לטרוויזו לא זכה בכבוד המגיע לו. בר היין הזה מושך קהל של בלייני לילה, שנשפך אל הכיכרות הצרות, המרוצפות חלוקי נחל. ממול נמצאת המסעדה שבה, לפי השמועה, הומצא הטירמיסו. יש הטוענים שבמקום ייפתח בעתיד מוזיאון הטירמיסו. "בטרוויזו, עדיף שמישהו יגע באשתך ולא בטירמיסו שלך", אומרת אנטונלה סטליטנו שמקבלת את פני מחוץ למלון. סטליטנו מנהלת את הפעילות התרבותית מטעם קרן קסמרקה (Cassamarca Foundation), ששוקלת לפתוח את מוזיאון הטירמיסו.

בר מסעדה בסימטאות treviso
makalex69 / Shutterstock.com

בחוץ, ליד אולם האבירים (Loggia of the Knights), צפינו בחבר שופטים שהתכנס כדי להשוות בין גרסאות שונות של פוגסה (Fugassa). מנת הפסטה של טרוויזו היא ביגולי בסלסה – ספגטי עבה ברוטב בצל ואנשובי. אצל טוני דל ספין (Toni del Spin) יש מנה טובה. כמה דקות אחר כך נתקלנו בראש העיר, מריו קונטה, שלקח כיכר פוגסה למכוניתו. קונטה הלך בין תעלה ל- Odeon alla Colonna, מסעדה מסוגננת שבה אנשי עסקים אוכלים שרימפס ושקדים עם פסטה, והזמין אותנו ללשכתו.

"אנחנו רוצים שאנשים יבואו הנה מכיוון שהם בוחרים בטרוויזו, ולא מכיוון שוונציה עמוסה מדי", אמר ראש העיר כשעמדנו מתחת למפה עתיקה של העיר. הוא כמובן מעוניין ביותר מבקרים בטרוויזו, הוסיף קונטה, שהקדיש תשומת לב לכ-500 תיירים שהגיעו לעיר באותו יום באוטובוסים משדה התעופה של טרוויזו, מרכז של טיסות זולות שבדרך כלל מעניק שירות לתיירים שפניהם לוונציה. העירייה מבקשת להפוך את קו ההסעה משדה התעופה לחלק מחבילה שתכלול כניסה למוזיאונים של טרוויזו וכרטיס רכבת לוונציה. קונטה שואף להשתמש בנכסי התרבות של טרוויזו כדי למשוך תיירים לבלות שני לילות בעיר. "זאת החלטה שקיבלנו", אמר, "להעלות את רמת המבקרים".

פסטה בקפה
SUSAN WRIGHT / NYT

דירוג תיירים?

לא רק בטרוויזו מתייסרים בגלל "רמת התיירים". בעידן TripAdvisor, שבו כל מסעדה, מלון או אתר נוף מדורגים, ערים רבות החלו לדרג גם את התיירים שמגיעים אליהן. הדירוג מתבסס על שני נתונים עיקריים – כמה זמן שוהים התיירים בעיר וכמה כסף הם מוציאים. לפי מחקר שפירסמו לאחרונה חוקרים באוניברסיטת קיימברידג', תיירים בקבוצות מאורגנות מוציאים בממוצע רק 5.40 דולר (19 שקל) ביום בעיר שבה הם מבקרים.

אבל כמה ערים פיתחו לאחרונה רגישות מיוחדת לשאלה עד כמה התיירים שמגיעים אליהן מפיצים את הדימוי שהן מעוניינות לשווק לעולם – ועד כמה הם פוגעים בדימוי הזה וכמובן במבנים הפיזיים בעיר ובאתריה החשובים.

יש היגיון כלכלי, תרבותי ועירוני בגישה הזאת. אבל הניסיון לדרג תיירים – כלומר, לדרג בני אדם – גם מעורר תחושה לא נוחה. אם אדם מגיע לעיר בספינת נופש או בטיסה של ריינאייר, אוכל כריך ארוז ומסתפק בקניית מחזיק מפתחות בצורת גונדולה, אם הוא נראה משועמם, לא סקרן ולא מתוחכם – אולי הוא באמת כזה – אבל מי יקבע שזכותו ליהנות ממנה פחותה? ומה עם האשה הקולנית שפניה מביעות שמחה אמיתית כשהיא שוטפת בלגימה הגונה של שפריץ את הפיצה שלה? נסו להגיד לה שהיא הבעיה.

בעידן של פופוליזם, הסתייגות מהדמוקרטיזציה שעברה התיירות פירושה אליטיזם. נסיעה לאתרים הומי אדם היא מבחן לחץ מוסרי. לפני כמה שנים טבע רפעת עלי (Rafat Ali), מייסד אתר חדשות התיירות Skift, את המונח overtourism. מאוחר יותר כתב שהמלה מתייחסת לפחדים האנושיים הבסיסיים. כך או כך, היא הפכה לנפוצה וזמינה כמו טיסה ב-30 יורו לברצלונה. ב-2018 הציע העיתון הבריטי "טלגרף" להכתיר אותה כמלת השנה. ארגון התיירות של האו"ם פירסם בינואר השנה כרך תחת הכותרת "‘Overtourism’? Understanding and Managing Urban Tourism Growth beyond Perceptions Volume 2: Case Studies". זהו כנראה ספר החופשה הגרוע ביותר שנכתב אי פעם.

בשנה שעברה 1.4 מיליארד בני אדם בילו לפחות לילה אחד מחוץ לביתם, כפול מאשר לפני 20 שנה. ומספר הלינות בבתי מלון או באתרי נופש ממשיך לעלות. כ-100 מיליון תיירים יוצאים מסין מדי שנה, ולפי התחזית בעוד 20 שנה מספרם יהיה 400 מיליון. בטריאסטה, עיר אחרת בצפון איטליה שמקווה להפוך לבסיס יציאה לתיירים שלמעשה מעוניינים בברצלונה, ראיתי לאחרונה ספינת נופש שיצאה להפלגה. הספינה הותאמה לשוק הסיני ועיצוב הפנים שלה כלל בעיקר נופים, תעלות וכיכרות ונציאניים. אבל ערים רבות מאסו בשטף התיירים. כמה מהן אימצו גישה שאפשר למצות בסיסמה "אין חולצה, אין נעליים, אין שירות" כלפי התיירות ההמונית.

המתחרים מנסים להרוויח מהצרות של הערים העמוסות. אוסלו, לדוגמה, יצאה ב-2017 במסע פרסום תחת הכותרת the Great Escape Oslo. בעלי תפקידים בעיריית אוסלו יצאו לצוד תיירים מתוסכלים, וביניהם זוג ניו זילנדי פוטוגני באופן חשוד שהעלה לרשתות החברתיות תלונות על הצפיפות בפריז.

Treviso
SUSAN WRIGHT / NYT

עובד בעירייה צולם אומר לבני הזוג: "אנחנו ממש רוצים להציל אתכם ולהטיס אתכם לאוסלו". הזוג קיבל את ההצעה ונהנה מכל רגע באוסלו. "אם מישהו פונה אליכם באינסטגרם ומזמין אתכם לבקר בעירו, פשוט לכו על זה", כתב התייר הניו זילנדי המרוצה.

גם באיטליה נעשים ניסיונות להרחיק תיירים מהמסלולים המוכרים. "אני מזמין חברות תיירות לקדם את הארץ היפהפייה שנמצאת לא רחוק מהמסלולים השגורים", אמר מרקו צ'נטינאיו, בעבר בעלים של חברת תיירות והיום שר התיירות ושר החקלאות, הייעור והמזון האיטלקי. "גלו את העיירות הקטנות והמוכרות פחות", הוסיף צ'נטינאיו, חבר מפלגת הימין השלטת, הליגה (הליגה הצפונית לשעבר). אבל התיירים עצמם מחפשים יעדים חדשים ואחרי שגילו אתר שמוצא חן בעיניהם, הם חוזרים אליו שוב ושוב.

תחושה של חיים איטלקיים

יש הרבה סיבות לחזור לטרוויזו. אחת מהן היא Salce Collection, מוזיאון לאומי חדש שמציג מבחר מתחלף של כ-25 אלף כרזות פרסום. אפשר לראות בו את יצירות המופת של ארמנדו טסטה ולצדן כרזות פרסום נושנות של פירלי ופסטה ברילה.

סטליטנו מקרן התרבות התלוותה אלי לסיור בעיר. עברנו על פני מגדלים מימי הביניים ובתי מגורים מהמאה ה-15, עם חלונות גותיים וחזיתות מצוירות, שצבעיהן הולכים ודהים. הצצנו לארמון Ca’ dei Carraresi, המשמש גם חלל תצוגה. ראינו שם הצגה על גיישות וסמוראים יפנים, על רקע ציורי קיר (פרסקו) איטלקיים מהמאה ה-15. אחד מהם, מרשים במיוחד, מתאר אשה הנועצת סכין בלבה-שלה.

Fontana Delle Tette (Fountain of breasts)
EQRoy / Shutterstock.com

איש בטרוויזו לא ינסה לטעון שיצירות אלה יכולות להתחרות באוצרות של ונציה. מה יכול להתחרות בוונציה? אבל ונציה, למרבה הצער, מתקשה לעמוד בתחרות עם ערים איטלקיות קטנות שמציעות לתיירים תחושה של חיים איטלקיים אותנטיים.

בלילה האחרון שלי בטרוויזו לגמתי פרוסקו לפני שיצאתי לארוחת ערב ב-Med, מסעדה ברובע האוניברסיטאי של העיר. אכלתי טורטלי נפלא, טעים לא פחות משיכולתי למצוא בכל מסעדה בוונציה. מהשולחנות הסמוכים שמעתי את הטון המיוחד של השפה הוונציאנית ומתחת לרצפת הזכוכית זרמו מים בתעלה שמגיעה עד ונציה.

החלטתי שבניגוד למים, אני אשאר בטרוויזו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות