כן, זה נכון, לק.ג.ב יש מוזיאון בניו יורק - ניו יורק - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כן, זה נכון, לק.ג.ב יש מוזיאון בניו יורק

לכתבה
גלויה מחנות המזכרות של המוזיאון : פוטין וטראמפ מתנשקים חיים הנדוורקר

במוזיאון חדש בניו יורק אפשר לצפות במטריה שחיסלה את מתנגדי המשטר, גזע עץ בתוכו מצלמות, ציוד הצפנה, תא בכלא וגם חדר חקירות. אז מי עומד מאחורי המוזיאון שנראה כמו תרגיל ביחסי ציבור של הביון הרוסי?

4תגובות

אם אתם רוצים לראות מוצגים מההיסטוריה החשאית של הק.ג.ב, שירות הביון הסובייטי, תוכלו לראות אותם במקום לא צפוי: בסמוך לרובע מיט פאקינג הפופולארי והתיירותי כל כך במנהטן. המדובר במוזיאון לא גדול במיוחד, אבל עמוס בפרטים בהחלט. למשל, אפשר לראות כאן את המטריה בה חוסל גיאורגי מרקוב מתנגד המשטר הבולגרי שערק לבריטניה ונרצח ב-1978 בעודו ממתין לאוטובוס על גשר ווטרלו. אם לוחצים פעם אחת על הכפתור המטריה נפתחת. אם לוחצים פעמיים על הכפתור, ישוגר ממנה חץ מורעל עם ריסין. ובלי שום קשר לזה, אם בא לכם ותבקשו יפה, יקשרו אתכם לכסא עינויים בידיים וברגליים. מותר להצטלם.

המארחת שלנו היא אגנייה אורבייטיטה, שמנהלת את המוזיאון יחד עם אביה יוליוס, שניהם מלטביה. במשך השנים, מספרת הבת, היה אביה אספן חפצי ריגול של הק.ג.ב. אחרי שהקימו מוזיאון אחד בליטא, הם החליטו להביא את אחד האוספים שלהם לניו יורק, מתוך תקווה שרבים יבואו לראות אותו בעקבות העניין המתעורר בריגול, והם יוכלו לעשות מזה גם קצת כסף.

מוזיאון הקגב
חיים הנדוורקר

עושה רושם שדי מצליח להם. אמנם אין תורים ענקיים מחוץ למוזיאון הקטן שמזכיר יותר מחסן גדול, ובכל זאת, המקום עלה על מפת התיירות של חובבי הריגול וההיסטוריה ויש כאלה לא מעט.

"יש לנו כאן את האוסף הגדול ביותר של ציוד טכנולוגי סודי של הק.ג.ב", אומרת ארובייטיטה. "גם ברוסיה אין מוזיאון שכזה. מה שיש להם שם זה אוסף של מסמכים ותעודות. בליטא, משם אנחנו באים, יש לנו מוזיאון שפועל בבונקר אטומי, אבל כאן זה מקום גדול יותר. יש בפראג מוזיאון בבניין ששימש את הק.ג.ב אבל הוא לא שלנו".

חיים הנדוורקר במדי הצבא הרוסי
חיים הנדוורקר

לאחרונה, שוק מוזיאוני הריגול מתחיל להיות מעט צפוף בניו יורק. לא מכבר נפתח בעיר מוזיאון ריגול אינטראקטיבי אחר שנקרא ספייסקייפ. ילדים ומבוגרים כאחד מחבבים אותו מאוד ומשתעשעים בו. בהחלט שווה לבקר בו, בעיקר כשחם או קר מאוד בעיר, וזה בערך 90 אחוזים מהזמן בניו יורק. אתם מחפשים שעשועים? לכו לשם. אבל אין שום ספק שמבין השניים - למוזיאון הק.ג.ב יש הרבה יותר משמעות היסטורית.

פגשתי את אורבייטיטה בפעם הראשונה, כאשר נפתח המוזיאון בחודש ינואר. היא הייתה לבושה אז במדי הצבא הרוסי והצטיידה במבט קפוא מפחיד. עכשיו, כשאנחנו נפגשים בפעם השנייה, היא מחויכת ולבושה בטי שרט וג'ינס שחורים. "מה קרה למדים?" שאלתי אותה. "בחורף היה קר והיה בסדר ללבוש מדים", היא משיבה, "עכשיו חם מדי".

אורבייטיטה משתפת פעולה בסיור. היא מתיישבת בכיסא העינויים שזוכה להרבה תשומת לב מהמבקרים. גם אין לה בעיה להצטלם בתא הכלא עם אסירה, כאשר ברקע נשמעים קולות זעקה כואבים של אסיר אחר.

מוזיאון הק.ג.ב נפתח כשיחסי הציבור של שירותי המודיעין הרוסיים בשיאם. ביקרתי במוזיאון לראשונה, ביום שאחרי השימוע בקונגרס בו הופיע התובע המיוחד רוברט מולר שחקר את המעורבות הרוסית בבחירות האחרונות. מולר אמנם לא הצליח להוכיח שהנשיא היה קשור בהתערבות הרוסית בבחירות, אבל בדבר אחד הוא אמר שהוא בטוח, בשעה זו ממש הרוסים מעורבים בנעשה בארצות הברית ובפוליטיקה שלה.

מוזיאון הקגב

מעבר לבחירות, נראה ששירותי המודיעין הרוסיים זוכים לאחרונה בהרבה תשומת לב אמריקאית, גם בזכות הצלחתה של סדרת הטלוויזיה "האמריקאים", שעוסקת במשפחה של סוכנים רוסיים שהושתלה בפרבר בארצות הברית והיא אוספת מידע ומחסלת כל מי שעומד בדרכה. התכנית שמבוססת על מקרה אמיתי, היא אחת מסדרות הטלוויזיה היותר מרתקות של השנים האחרונות, אולם לקח לה זמן עד שזכתה באהדת הקהל. בקיצור, אין פלא שבזמן כה קצר נפתחו בעיר כמו ניו יורק כמה מוזיאונים שעוסקים בריגול.

כשנתקלתי לראשונה בשם המוזיאון, חשבתי שזה רעיון מבריק מצד הביון הרוסי לעשות קצת יחסי ציבור בניו יורק. תארו לעצמכם שהסי.איי.אי היה פותח מוזיאון במוסקבה או המוסד פותח מוזיאון בדמשק. עם כל הדיבורים על המעורבות הרוסית בפוליטיקה ובחברה האמריקאית, הקמת מוזיאון להיסטוריה של המודיעין הרוסי (בינתיים השם ק.ג.ב הוחלף לפס"ב, אותה גברת בשינוי אדרת) דווקא נשמע הולם בהחלט. אורבייטיטה ממהרת לנפץ את התיאוריה שבניתי והיא עומדת על כך שמדובר במוזיאון פרטי. האם הרוסים תומכים במוזיאון הזה? האם יש להם בעיה עם המוצגים? אורבייטיטה, עושה רושם, רגילה לשאלה הזאת. "זה מוזיאון היסטורי", היא אומרת, "המוצגים כאן נרכשו בשוק החופשי. אנחנו לא עוסקים בדברים שלא נמצאים בספרי ההיסטוריה. זה לא צריך להפריע לאיש". מאין בדיוק הגיעו המוצגים למוזיאון כאן? קשה לדעת. לדברי אורבייטיטה "הם מסתובבים בשוק ואנחנו מוצאים אותם". כשאני אומר לה, שהרוסים צריכים להיות דווקא מרוצים מקבלת יחסי הציבור הללו, בלב אחת הערים המתוירות בעולם, אורבייטיטה מושכת בכתפיה.

KGB MUSEUM

רוב המוצגים במוזיאון הם אמנם מיושנים, אבל בהחלט מלמדים על שיטות הפעולה של אחד מארגוני הביון החשובים בעולם. למשל, מרכזיית טלפונים משנות העשרים דרכה האזינו סוכנים לשיחות, או הודעות סודיות מוצפנות שאפשר לראותן רק עם אור אולטרה סגול. "זה נשמע מיושן, אבל כך בדיוק עבד הק.ג.ב", מסבירים לנו. "הנה מכונת הצפנה מתוחכמת יותר מהאניגמה הגרמנית", מציג המדריך שלנו סרג'יו ומיד עובר לעט שהוא בעצם מכשיר הקלטה, "ממש כמו בסדרה "האמריקאים"". אתה מבקר אדם בעל אינפורמציה ונותן לו עט במתנה. מאותו הרגע תוכל להקשיב לו כאוות נפשך. עוד שניים-שלושה צעדים והנה נעליים שבהן ניתן להסליק מצלמות ומסמכים.

ליד שולחן אחד יושבת בובת קצין במדי צבא ומולו על השולחן כוס תה, עליה מוטבעת תמונתו של סטלין. אנחנו עוברים ליד חדר החקירות: מכונת כתיבה על שולחן החוקר, שרפרף עץ לנחקר. חדר החקירות נותן תחושה של מקום אמנם לא נעים, אבל גם לא נורא כל כך.

אני חלק מקבוצה של חמישה מבקרים. אחד מהם מוציא את המדריך סרג'יו מדעתו. הוא מדבר רוסית והוא מנסה לבחון את ידיעותיו של המדריך. סרג'יו, מנסה להתעלם ולהמשיך הלאה. הוא מסביר כי רוב המוצגים הם מהשנים המוקדמות של הק.ג.ב, אולם נמצאים כאן גם מוצגים חדשים יחסית. למשל גזע עץ משנת 2004 שבתוכו מוצפנות מצלמות. המבקר יכול לראות את הגזע מצד אחד ומהצד השני את המצלמות והמערכת האלקטרונית שמפעילה אותן. בתחנה הבאה מוצג מכשיר שמאפשר פתיחת מעטפות חתומות והדבקתן החוזרת ללא כל בעיה. אני מחבב את קופסאות הסיגריות שהן בעצם מצלמות משוכללות. אהוד ברק יכול היה להתרשם מהמערכת לפריצת מנעולים שאין מנעול בעולם שהיא לא יכולה לו.

מוזיאון הקגב

יש כאן גם ז'קט בו מוטמנת מצלמה. הסוכן יכול ללחוץ על כפתור שנמצא בכיס והמצלמה במעיל תופעל באופן נסתר. לסוכנים שמתכוונים לחצות את הגבול יש כאן נעליים עם סוליות בדמות כפות רגליים של בעלי חיים, כמו למשל דובים, כדי להטעות את החיילים והשומרים בגבול שמחפשים עקבות של בני אדם.

לקראת היציאה מהמוזיאון יש עמדת צילום. אם תרצו, ילבישו אתכם במעיל עור כבד אותו לבשו הסוכנים או מדי צבא רוסיים, על פי בחירתכם. את הצילום תקבלו באי מייל כעבור שניות. בקיצור חגיגה לחובבי ריגול.

רמקולים שהוחבאו בקופסאות של סיגריות
חיים הנדוורקר
מוזיאון הקגב
חיים הנדוורקר

המחירים: כניסה עולה 22 דולר למבוגר, 17 דולר לסטודנט, 13 דולר לילד. סיור מודרך - 40 דולר.

כתובת: 245 W 14th St, New York, NY 10011

הרשמה לניוזלטר

-

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות