בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גדנסק: לטייל במקום שבו התחילה מלחמת העולם השנייה

טיול ברחובות גדנסק בצפון פולין, לצד הסופר יליד העיר פאבל הילה, מספק הזדמנות להכיר את ההיסטוריה המרתקת שלה, ואת המקום שבו נורו היריות הראשונות במלחמת העולם השנייה, בדיוק לפני 75 שנה

3תגובות

"גדנסק היא מבוך", אומר הסופר פאבל הילה. "גדנסק היא לבירינת של ההיסטוריה, של התרבויות הפולנית והגרמנית שהתקיימו כאן ושל החיים שלי. נולדתי כאן. ביליתי כאן כל חיי. זה הקוסמוס שלי". האפשרות הקלושה לפגוש את פאבל הילה, שאת ספריו אני אוהב במיוחד, היתה אחת הסיבות לנסיעה לגדנסק (Gdansk), שפעם נקראה דנציג, על חוף הים הבלטי בצפון פולין. יש לעיר היסטוריה ארוכה, שכורכת ספרות ואירועים דרמטיים. היא מין צומת שהכל מתנקז אליו. הנמל הגדול בפולין, מספנות ענק ושפך נהר הוויסלה אל הים.

לפני מלחמת העולם השנייה זכתה דנציג למעמד של "עיר חופשית". בדיוק לפני 75 שנים, ב-1 בספטמבר 1939, נורו כאן היריות הראשונות במלחמת העולם השנייה. בתחילת שנות ה-80 נולדה במספנות של גדנסק תנועת "סולידריות" בראשות לך ולנסה, שסימנה את קריסת השלטון הקומוניסטי במזרח אירופה. גינטר גראס, שהתגורר בעיר בילדותו, תיאר אותה ב"תוף הפח" ובספרים אחרים.

שלושה מספריו של הילה פורסמו בעברית בהוצאת חרגול. "מרצדס בנץ", שמספר את סיפור משפחתו של הילה בגדנסק, ומחבר בין שיעורי הנהיגה שלמד לבין חיבתה של משפחתו למכוניות ולכדורים פורחים הוא האהוב עלי ביותר. ספר נפלא עם חוש הומור מבריק. הילה קורן מנחת כאשר אני ממלמל כמה אהבתי את ספריו (האחרים שראו אור בעברית הם "לאן נעלם דויד וייזר" ו"קסטורפ"). אנחנו יושבים ליד שולחן האוכל בדירתו בשכונת אוליבה (Oliwa) בצפון העיר. הסופר מגיש לנו עוגה ותה בכלי חרסינה עדינים. הריהוט בבית ישן מאוד. אחר כך תסביר לי ידידתי אניטה שארליק, ששימשה כמתורגמנית בשיחה, שלא היה בדירה אפילו פריט אחד מן התקופה הקומוניסטית. רוב החפצים והריהוט היו מתקופות קדומות יותר. רצפת העץ חרקה בכל פעם שהסופר צעד למטבח להביא עוגיות וחלב.

משה גלעד

הילה מדבר על גדנסק באהבה גדולה. "היינו ברי מזל כי גדלנו בעיר יפהפייה. היא שונה מערים אחרות בפולין כי יש בה מרכיבים פולניים לצד מרכיבים גרמניים. פעם היתה גדנסק חלק מברית ההנזה וסוחרים שלטו בה. בזכות הנמל הגדול תמיד היו כאן סוחרים ממדינות רבות והיתה להם השפעה על התרבות המקומית. נוצרה אווירה בינלאומית. עד מלחמת העולם חיו כאן יהודים רבים וגם להם היתה השפעה גדולה על העיר. היום זה ההעדר הגדול שלנו. מרכיב חשוב שנעלם מחיי התרבות שלנו".

השיחה המרתקת עם הילה נסבה בשני צירים. האחד עסק בעירו גדנסק והאחר בספרות ובתרבות, שאותם כינה "הקוסמוס השני שלי". במשך כמה ימים צעדנו בין האתרים שהזכיר בשיחה ושעליהם המליץ בחום. ראינו כמובן גם מקומות נוספים, אבל ההשפעה של השיחה עם הילה על תוכנית הביקור ניכרה היטב.

בזיליקת סנט מרי

העיר העתיקה של גדנסק אינה גדולה. היא מתחילה בקו המים, לאורך הנהר מוטלבה (Motlawa), שחובק אותה ממזרח, בו עוגנות כמה ספינות עץ עתיקות. המבנים גבוהים, עשויים לבנים ורבים מהם מעוטרים ומרשימים. במרחק חמש דקות הליכה מן הנהר ניצבת בזיליקת סנט מרי. אי אפשר להחמיץ אותה. זה בניין הלבנים האדומות הגדול ביותר בעולם. 25 אלף מתפללים יכולים להתרווח באולם הענק, שבנייתו נמשכה כמעט 150 שנה. ההתחלה היתה במאה ה-14 וכיום נחשבת הכנסייה בגדנסק לאחת הגדולות באירופה. הילה צוחק כאשר הוא מסביר מדוע הוא אוהב את הכנסייה. "תחשוב על כך שתושבי עשרים כפרים סביב העיר ייצרו במשך 120 שנה לבנים כדי לבנות כנסייה אחת. זאת דרך נהדרת להתמודד עם אבטלה". יש בכנסייה אקוסטיקה מצוינת ויצירות אמנות מתקופת הבארוק. באחת הפינות נחבאת פנינה אמיתית – שעון אסטרונומי מהמאה ה-15 שיצר האנס דורינגר. 400 מדרגות הובילו לראש המגדל מעל הכנסייה והמראה של גגות העיר פיצה אותנו על המאמץ. הכתובת: Bazylika Mariacka ul. Podkramarska 5.

משה גלעד

מרכז העיר ופסל נפטון

רחוב דווגה (Dluga) שחוצה את מרכז העיר העתיקה הוא לבה של גדנסק. הוא נמתח בין שער הזהב לבית העירייה הגדול והמרשים. כנסיית סנט מרי ובית הארסנל ניצבים ברחוב המקביל. דווגה הוא מדרחוב שסביבו פועלים מסעדות, ברים, בתי קפה וחנויות. בקיץ כל אלה פורשים את השולחנות שלהם על המדרכה. הרכבים מוזיקליים מנגנים כמעט בכל פינה. האווירה נינוחה וידידותית מאוד. המחירים נראים לנו כמעט מגוחכים. כוס בירה גדולה בשבעה שקל? אתם צוחקים? קערת מרק עמוסת בשר וירקות בעשרה שקל? איך?

משה גלעד

חזיתות הבניינים בדווגה צרות, מזכירות את החזיתות באמסטרדם, ומעוטרות. רבות מהן שופצו בשנים האחרונות והן היום צבעוניות ויפות. מול בית העירייה ניצב פסלו של נפטון – פטרונה של עיר הנמל. הוא עומד כאן ומניף את הקלשון מאז 1633. הילה מסביר שבילדותו נהגו בני משפחתו ללכת לאורך הרחוב כמעט בכל סוף שבוע. אלים קדומים חביבים על הילה והוא מספר שכאשר החל ללמוד בבית ספר, אצל הנזירות, המשפט הראשון שאמרה המורה היה "יש רק אלוהים אחד". הילה הרים את ידו ואמר שהיא טועה ויש הרבה אלים. מיד לאחר מכן מנה כמה מאלי המיתולוגיה עליהם קרא בספר של סבתו. למחרת הזמינה המורה את הוריו לבית הספר.

המנוף מעל נהר מוטלבה, ליד שער הזהב, הוא סמלה המפורסם ביותר של גדנסק. בימי הביניים זה היה מנוף הנמל הגדול באירופה ונעזרו בו כדי להציב תרנים בספינות. כיום מוצג בבניין האוסף של המוזיאון הימי.

מסעדת קוביצקי

מסעדת קוביצקי (Kubicki) היא מוסד מפורסם בגדנסק. הילה מסביר שהמשפחה המייסדת הקימה את המסעדה ליד הנמל בשנות ה-20 והצליחה לצלוח את התקופה הנאצית ואת התקופה הקומוניסטית. אתגר לא פשוט למסעדה פרטית. במשך כמה שנים נסגרה המסעדה בגלל סכסוך משפחתי אבל שבה ונפתחה לאחרונה. "קוביצקי" היא מקום מפגש של אמנים, אינטלקטואלים, סופרים ואקדמאים. המחירים בה יקרים יחסית לגדנסק אבל המקום מלא בערב לחלוטין. הילה ציין בפנינו בדיוק מה עלינו להזמין: "הרינג טרי, וודקה לבנה ואחר כך דג". צייתנו במדויק. האוכל היה נהדר והוודקה נפלאה. על הקירות תלויות תמונות משנות ה-30 והסועדים נראים בהן כמלחים וסבלי נמל. הכתובת: ul. Wartka 5, Kubicki.

ענבר ברחוב מריאצ'קה

גדנסק, על חוף הים הבלטי, היא מעוז של סוחרי ענבר. רחוב מריאצ'קה (Mariacka), שבכל אחד מבתיו פועלת גלריה או חנות תכשיטים, הוא לב הסחר בענבר. אפשר לראות בו תכשיטים יפים, ליהנות מחזיתות הבתים ואפשר, כמונו, לרכוש בו באיזו עסקה מרשימה, שהגיעה בתום מחקר מעמיק, עדי צהוב ויפה, שחרוזיו שקופים למחצה ועצם המחשבה על כך שהם עשויים שרף עתיק משמחת את הלב.

ווסטרפלטה

ווסטרפלטה (המישור המערבי) היא גבעת התחמושת הפולנית. אתר הזיכרון שהוקם במקום מושך מבקרים רבים. כאן נורו בבוקר 1 בספטמבר 1939 היריות הראשונות במלחמת העולם השנייה. כוחות גרמנים ירו ממשחתת שעגנה מול החוף על החיילים הפולנים שהתבצרו במקום. באופן מפתיע ובסיפור גבורה שהפולנים גאים מאוד לספר החזיקו מגיני ווסטרפלטה מעמד במשך שבוע שלם מול המתקפה הגרמנית. הם נכנעו רק ב-7 בחודש לאחר שגרמו לגרמנים אבדות קשות.

משה גלעד

פאבל הילה הסביר שאותו בוקר ספטמבר בווסטרפלטה היה הרגע הגורלי בהיסטוריה הפולנית והאישית. "בשביל משפחתי הכל מתחלק לפני ואחרי הרגע הזה. סבא שלי, קרל הילה, היה אחד האסירים הראשונים במחנה אושוויץ. הוא נכלא שם לשנתיים והצליחו לשחרר אותו. יש פחות ממאה מקרים כאלה".

בלב פארק ירוק ניצבת בווסטרפלטה אנדרטה גבוהה ומן הגבעה רואים את הסביבה כולה - חצי אי בין מפרץ גדול ממזרח ובין יובל של הוויסלה ממערב שהועמק, בכניסה לנמל של גדנסק. כדי להגיע לווסטרפלטה כדאי לשוט ממרכז גדנסק בהפלגה שנמשכת כחצי שעה במורד הנהר ולאורך המספנות.

משה גלעד

פארק אוליבה

הפארק הנהדר הזה נפרש מול ביתו של הילה וחביב עליו במיוחד. יש בו שדרות ארוכות ומוצלות, תעלות מים ובריכות קטנות. כל אלה מסודרים בפרספקטיבות ארוכות, כמעט אינסופיות ומתוכננות היטב. התוצאה היא גן צרפתי בסגנון הרוקוקו, מטופח מאוד ונקי. צמוד אליו ניצבת קתדרלת אוליבה, אחת הכנסיות היפות והחשובות בעיר שהתפרסמה בזכות העוגב המרשים שלה. הכתובת: ul. Opacka 12.

המספנה

ימים קשים עוברים על המספנה בגדנסק. הפרנסה והגאווה שהביאה לעיר במשך מאות שנים מתפוגגות. חלקים מן המספנה נסגרו. ההשפעה הפוליטית העצומה שהיתה לעובדיה הצטמקה. יחד עם זאת, היא עדיין מקום מרשים. מול הכניסה למספנה, בכיכר סולידריות, ניצבים שלושה צלבי ענק – אנדרטה לזכר הרוגי ההפגנות ב-1970. הקמת האנדרטה היתה התנאי הראשון של עובדי המספנה ב-1980, כאשר ניהלו מאבק בשלטון הקומוניסטי והקימו איגוד עצמאי. בתוך המספנה יש גלריה פתוחה. על קירות הלבנים מופיע סיפורה ההיסטורי של המספנה ומאבקם של העובדים להשתחרר מן השלטון הקומוניסטי.

משה גלעד

פאבל הילה מדבר על המספנה בעיניים לחות. זה, לדבריו, אחד ממקורות הגאווה של העיר. אחר כך הוא מחייך ואומר: "אבי הוא מהנדס אוניות. בכל פעם שהוא קורא ספר שלי הוא אומר – 'אני תוהה כמה אתה משקר הפעם'".

מידע שימושי

טיסה: בימים אלה הודיעה חברת ויזאייר על הפסקת הטיסות מתל אביב לוורשה. כך נמוגה האפשרות הזולה ביותר להגיע לפולין. אפשר לטוס לוורשה עם "לוט" ועם "אלעל". הטיסה נמשכת כארבע שעות. המחיר מ-300 דולר.
המרחק מוורשה לגדנסק 400 קילומטר. הנסיעה במכונית נמשכת כחמש שעות.
אוטובוס: יש קו ישיר בכל שעה. הנסיעה נמשכת 5 שעות. המחיר 39 זלוטי (43 שקל). polskibus.pl
רכבת: 10 רכבות ביום. הנסיעה נמשכת 4.5 שעות. המחיר 70 זלוטי (77 שקל). intercity.pl
טיסה: חמש טיסות ביום של ריאנאייר או לוט. 45 דקות. המחיר נע בין 150 זלוטי ל-450.  
מלון: במשך השהות בגדנסק התאכסנו במלון Amber, בעל שלושה כוכבים. המיקום כמה דקות נסיעה ממרכז העיר. המלון נוח, החדרים מרווחים ונעימים וארוחת הבוקר מצוינת. המחיר 300 זלוטי (330 שקל).
אתר: amber-hotel.pl

משה גלעד


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו