רומא טובעת בזבל - רומא - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רומא טובעת בזבל

לכתבה
מאסימיליאנו טונלי יושב על ספסל וסביבו מפוזר זבל ברומא NADIA SHIRA COHEN / NYT

יש החוששים שבירת איטליה תהפוך למזבלה. לא ערימת האשפה של ההיסטוריה ולא חצר גרוטאות שופעת עתיקות, אלא מזבלה של ממש

32תגובות

כשיצאנו מתחנת טרמיני, השער שדרכו נכנסים לרומא תיירים כה רבים, המדריך שהתלווה אלי שאל מה אני רואה. "גרפיטי?" אמרתי "אשפה"?

"בדיוק", הוא ענה. "רומאי לא יבחין בזה. תושבי רומא כל כך רגילים לזוהמה, שהם כבר לא מבחינים במצב העלוב של העיר ולא שמים לה אליו".

ברוכים הבאים לרומא! למען ההגינות, מסימיליאנו טונלי (Massimiliano Tonelli) אינו מדריך תיירים מן המניין. הוא הקים את Roma Fa Schifo (רומא הדוחה), בלוג ועמוד פופולרי ברשתות החברתיות, שמאז 2007 מנסה להעיר את חבריו הרומאים, האדישים למצב של עירם, כדי שיכירו בכך שבעוד שביבשת סביבם הערים מתחדשות, הם חיים בשריד היסטורי הולך ומתפורר.

בור בכביש ברומא
NADIA SHIRA COHEN / NYT

טונלי הצביע על מכוניות בחניה כפולה שחוסמות צמתים. בשדירה הרחבה שתוחמת את שכונת מונטי הוא התכופף ועקר צמחים שבוקעים ממדרכת הבטון ("סימן להזנחה", הוא אמר). למרגלות כנסיית פטרוס הקדוש בשלשלאות (San Pietro in Vincoli), שבה מוצב "משה" של מיכלאנג'לו, הוא הסתכל בעצב על מעבר החציה, שהפסים הלבנים שבו דהו עד שאי אפשר להבחין בינם לבין הכביש.

שבועות מעטים לפני שסיירנו שם פגע אוטובוס תיירים בשופט בכיר והרג אותו באותו מקום. בדצמבר, אחרי שרוכב אופניים נהרג מפגיעה של אוטובוס תיירים, נזעקה העירייה והחליטה לאסור על מעבר של אוטובוסים המובילים תיירים במרכז העיר. בתגובה החליטו חברות האוטובוסים להפוך את המרכז התחבורתי של העיר, פיאצה ונציה, למגרש חניה. העירייה עדיין לא חידשה את הצבע במעבר החציה, אבל החלה לדון בתוכנית סוריאליסטית להתקנה טכנולוגיית D3 במקום.

עלינו לג'יארדינטו דל מונטה אופיו (Giardinetto del Monte Oppio), גן קטן שממנו נשקף אחד הנופים עוצרי הנשימה של העולם המערבי – הגן ממוקם ממש מול הקולוסיאום. זוג ברזילאים השתמשו במבנה כרקע לתמונות שלהם, אבל מחוץ לפריים ולחשבון האינסטגרם שלהם היתה רומא שתיירים רבים מעדיפים שלא לראות: בקבוקי בירה ריקים, חפיסות סיגריות, מגבוני נייר משומשים, בגדים מוכתמים ושאריות מזון היו מפוזרים מסביב כמו בפיקניק גרוטסקי. מוכרי מזכרות לא מורשים הסתירו את שקיות הפלסטיק הכחולות שלהם, המלאות חפצים חסרי ערך, בין ענפי העצים ורצו אל השיחים שבהם השתמשו כשירותים.

המדרכות בשכונות הסמוכות היו מלאות מזרנים, מקררים וכורסאות משומשים. משאיות אשפה מכוסות גרפיטי נסעו לאורך קירות שעליהם משורבטת הקינה על העיר: "Roma Guasta" (רומא הרוסה). "זה גרוע כל כך, מפני שהעיר מהממת", אמר טונלי. "מגובה של שלושה מטרים ומעלה זאת עדיין העיר היפה ביותר בעולם".

כורסא זרוקה לצד פחי זבל ברומא
NADIA SHIRA COHEN / NYT

יופי ללא גבולות, פחי אשפה גולשים

אני אוהב את רומא. אני אוהב לראות את מבני השיש מוצפים באור ורוד בשעת השקיעה. אני מתענג על הקרבונרה המשיי בדה צ'זרה אל קסלטו (Da Cesare al Casaletto). אני נהנה מהתערוכות במוזיאון MAXXI לאמנות מודרנית, ממלמול הזרזירים המסתחררים כעשן מעל עצי האורן. אני מתרגש כשאני שומע את ילדי קוראים למאמן הטניס שלהם "מאסטרו" ואין בי ולו שמץ של געגוע לקור. ביליתי חלק ניכר מחיי כאן, הכרתי את אשתי כאן, רומא היא קבוצת הכדורגל שאני אוהד. רומא, אני אומר את כל זה רק מפני שאני אוהב אותך.

רומא עלולה להפוך למזבלה. אני לא מתכוון לערימת האשפה של ההיסטוריה, כפי שתיאר אותה המשורר פטררקה במאה ה-14. אני לא מתכוון גם לחצר גרוטאות יוקרתית של עתיקות, תכשיטים מהרנסנס ואוצרות מהבארוק. אני מתכוון למזבלה.

זרי הדפנה שעליהם נחה העיר במשך זמן רב כל כך נובלים. רומא של היום מהממת את החושים לא רק ביופי עוצר נשימה, אלא גם אלא גם בגלל פחי אשפה שעולים על גדותיהם, שבגללם רחובות רבים בה מזכירים שוניות אלמוגים, עם שקיות האשפה בכחול, צהוב וורוד שפזורות בהם. שחפים שמגינים על שללם ממלאים את האוויר בצרחותיהם ואוטובוסים שמתקלקלים לעתים קרובות, מתפוצצים לא פעם ורק לעתים רחוקות מגיעים בזמן. המהמורות במדרכות מסכנות את שלמות עמוד השדרה של הולכי הרגל והרחובות המוארים באור עמום מאלצים את הנהגים לפתח ראיית לילה. כלבים משוחררים הופכים את המדרכות לבלתי נגישות. הבן שלי מכנה את רומא "עיר הקקי".

דבר מכל אלה אינו סוד. ל"איל מסג'רו", היומון של רומא, אפשר לקרוא גם "עיתון האשפה", מכיוון שהוא מקדיש תשומת לב רבה לשקיעה של העיר. "אין חימום בבתי הספר"; "בפארק יש רק ספסלים מעטים, שבורים: אף אחד לא יושב", כך חילקו בו מחמאות לעיר, רק לאחרונה.

המעליות של הרכבת התחתית היו משובתות שבועות, בעקבות תאונה שבה כמעט נקטעו רגליהם של תיירים מרוסיה. בחודש שעבר כמה תחנות לא נפתחו כלל וחבר פרלמנט הציע להביא חיילים כדי לתקן מהמורות. בינתיים בורות מסוכנים מוקפים בגדרות ועובדים חופרים במרץ כדי לתקן צינורות דולפים ומאלצים נהגים להשתלב בתנועה הסואנת. הגנים הציבוריים, הריאות הירוקות של רומא, נראים כנוף אפוקליפטי. נוודים ישנים על מגלשות ורצועות צהובות של עיריית רומא מקיפות עצים שנפלו כמו בזירת פשע. שרצים וחרקים משוטטים בין העשבים שמגיעים לגובה הירכיים באדמות שבהן משוטטים היום חזירי בר.

אופניים נטושים ברומא
NADIA SHIRA COHEN / NYT

כל זה יביא סטודנטים להיסטוריה לשאול, "נו, מה חדש?"

למרות השיאים שאליהם הגיעה, רומא חוותה לא פעם תקופות של נסיגה. האפיפיור גרגוריוס ה-16 אמר פעם שפנסי רחוב הם מעשה ידיו של השטן ובמאות השנים שבהן נוהלה העיר על ידי אפיפיורים, אצילים ופוליטיקאים מושחתים, השאירו אותה בחשיכה.

גם האשפה אינה בעיה חדשה. צו שהוציא ב-1752 "הכומר המהולל" עדיין חקוק בחומה שליד פיאצה פרנסה (Piazza Farnese) והוא אוסר "להשליך במקום הזה אשפה מכל סוג, או ליצור פה בור להשלכת אשפה. העונש על כל עבירה הוא קנס של 25 סקודי".

אבל האל-זמניות שהופכת את רומא למקור משיכה לרבים, חוסר הסדר שנחשב פעם סימן לחיות של העיר בהשוואה למילאנו המיושבת בדעתה, יצא משליטה. בעוד שערים אחרות עברו מתיחת פנים (האמירות הנפוצות גורסות ש"נאפולי מדהימה", מילאנו היא אירופה"), רומא הידרדרה מהמקום ה-67 למקום ה-85 ברשימת היישובים עם איכות החיים הגבוהה ביותר באיטליה. מקום אחד אחריה ניצבת קוסנצה (Cosenza) שבקלבריה.

שחפים ברומא
NADIA SHIRA COHEN / NYT

אזהרה

נראה שזה המקום המתאים להוציא, בשם ההגינות, הדיוק והשימור העצמי (אני יכול לראות את הרומנטיקנים של רומא שולחים את ידיהם אל הקלשונים), את האזהרה המתחייבת "רומא היא עיר מרהיבה". והיא אכן מרהיבה.

במרכז העתיק של העיר יש כל כך הרבה אתרי תרבות, בוטיקים ודוכני גבינה ופסטה (cacio e pepe), שקשה לדעת מאיפה להתחיל. אם אתם רוצים רמה גבוהה, בוויאלה פריולי (Viale Parioli) האלגנטית אפשר לשתות ב-Enoteca Bulzoni, לנשנש ב-Ercoli או לסעוד ב-Molto. אם אתם אחרי מה שחברות התיירות מכנות "החוויה הרומית האותנטית", לכו לשוק טסטצ'יו (Testaccio), קחו כריך וצאו לשוטט במונטה טסטצ'יו, גבעה שעשויה משברים של אמפורות (כלי אחסון) מטרה-קוטה. במלים אחרות, מצבור אשפה מהעת העתיקה.

ועדיין, אם אתם מקשיבים לתושבי רומא – במרכז העשיר או בשוליים המאובקים – תשמעו סלידה שמחברת את כולם. רומאים מכל השכבות ומכל השכונות מבכים את המצב האומלל של העיר ושואלים מה גרם לעיר להידרדר לשפל כזה. פוליטיקאים מתלוננים על תברואה כושלת ועל סוכנויות תחבורה שסובלות מהיעדרויות רבות, נפוטיזם וכוח אדם מנופח. תושבים מתלוננים על שלטונות העיר שאינם מצליחים להתמודד עם הבעיות, שלא הצליחו להתמודד עם הסגירה של מזבלה שהיתה סיכון סביבתי ב-2013, שהיתה בשליטתו של איל אשפה שכונה איל סופרימו (Il Supremo) על ידי עוזריו או על השחיתות של מגזר השירותים, שנוצלה לרעה על ידי גנגסטר שתום עין שמכונה הפירט.

הומלס ליד הפנתאון ב רומא
NADIA SHIRA COHEN / NYT

מי אשם?

המשבר הכלכלי בנקודה כלשהי, שפע החוקים הביזנטיים שאיש אינו מתייחס אליהם, העדר של אכיפה משטרתית. הסוציאליסטים טוענים שהסלחנות של הכנסייה יצרה תרבות שמאפשרת זלזול במרחב הציבורי. הקתולים מייחסים את העדר האחריות האישית לאידיאולוגיה הסוציאליסטית. היסטוריונים טוענים שתושבי רומא דוחים מעליהם כל סמכות, מפני שבמשך מאות שנים היתה העיר תחת שליטתם של מצביאים זרים ומנהיגים מושחתים.

תהיה הסיבה אשר תהיה, הלאות הרומית שתמיד הקסימה את העולם פינתה את מקומה לציניות בממדים של מגיפה. התגובה הרומית השלטת להידרדרות היא שיתוף של ממים ברשתות החברתיות. חברים שולחים זה לזה תמונות – לא של הילדים אלא של האשפה ההולכת ונערמת ברחובות. "ראו רק לאיזה גובה הגיעו הערימות".

ברוב המקרים הזעם מופנה, לא בלי סיבה, אל ראש העיר וירג'יניה ראג'י. לה ראג'י, הם קוראים לה. הם מבטאים את השם כמו שסיינפלד אמר "ניומן". כמו שהרעים אומרים "בונד". כמו בעלילה של ספר קומיקס, טונלי, בן 40, למד עם ראג'י בחטיבת הביניים ובתיכון. שאלתי אם הם היו מיודדים. הוא אמר שהיא הגישה נגדו תביעת דיבה, בתובענה ייצוגית שהגישו יותר מ-25 מחברי מפלגתה, תנועת חמשת הכוכבים.

כשנפגשתי עם ראג'י לפני שנכנסה לתפקידה, היא הכבירה מלים על הצורך במחזור ועל עידוד של תושבי העיר להשתמש בחיתולים ידידותיים לסביבה. אבל כשהחלה לעבוד היא נאלצה להתמודד עם האמא של מצבי החירום בפינוי אשפה. המינהל העירוני שפועל תחתיה טוען ש"העולם התחתון" חיבל במאמציו לנקות את הרחובות. לטענת אנשי העירייה, הם חושדים גם שהצתה מכוונת בדצמבר גרמה לשריפה של מרכז לפינוי אשפה המטפל בחמישית מהאשפה של רומא. ריח השריפה החריף חנק את העיר וענן שחור כיסה את התקווה החדשה של ראש העיר: פחי אשפה מפלסטיק. הפחים שמוכנים לחלוקה מדלת לדלת ממלאים את הרחובות. לפני כמה ימים בעלים של חנות למכשירי כתיבה ברחוב שבו אני גר הסתכל על אחד הפחים האלה כאילו היה מונולית בסרט "2001, אודיסיאה בחלל".

הרעיון של רומניזציה – הנחלת תרבות לברברים – קיים מאז העת העתיקה. הרומאים הביאו את מנהגיהם וחוקיהם לאזורים שכבשו והטמיעו אותם בלבם של זרים שביקרו בבירת העולם. פוליטיקאים איטלקים עדיין מביעים בלחש את תקוותם שהפופוליסטים הפראים ששולטים במדינה יעברו רומניזציה מידי הממסד הקונפורמיסטי.

אבל הבנתי שתהליך הרומניזציה פועל ברוורס. רומא מאתגרת את מנהגי התרבות שלי. הרעיון שמבטאת הסיסמה "שים לב, אל תזהם" אינו תואם את הגישה הרומית הלא אכפתית, שמקופלת במלה menefreghismo (אדיש).

לא עבר זמן רב לפני שאשתי, שגדלה ברומא חלק ניכר מחייה, הרגישה שוב שהיא בבית. פעם, אחרי שהחנתה את המכונית בין מכל אשפה למדרכה, היא הסתכלה בפני, שלא הביעו שביעות רצון, ואמרה – כמו שהיא עושה תמיד – "ברור שזאת חניה פנויה. זאת לא אשמתי שאין כאן מקומות חניה". בחג המולד, כשלא נשארו מקומות חניה מול הדירה של דודתה, אביה חנה על המדרכה, ממש מתחת לתמרור שמבהיר כי מדובר בתחנת אוטובוס.

ההזדהות עם הגישה של הרומאים מחלחלת פנימה. בבקרים אני משחק Jenga, משחק לבניית מגדל מכפיסי עץ, על מכסה של מכל מחזור. אני לפחות מנסה לשחק. אבל אם אין מקום והאשפה מתפזרת ברחוב, מי בעצם אשם בכך?

הבוז למרחב הציבורי מידבק. אני מרגיש שכללי הנימוס נושרים ממני כשאני משתלב בתנועה או מדלג לראש התור. רומא מהללת את התחמן ומרחמת על השוטה התמים. ראוי שהבית שבו אתה גר יהיה נקי, שתלבש בגדים מגוהצים, אבל רק פראייר יטאטא את המדרכה.

קיר גרפטי ברומא
NADIA SHIRA COHEN / NYT

יוצאים לפעולה

למרות הכל, בין עיי החורבות מבצבצים שתילים ירוקים של מעורבות אזרחית. בחודשים האחרונים התאספו מתחת לחלונה של לה ראג'י מפגינים שצעקו "רומא אומרת די!" עמותות שפועלות לשיקום רומא, כמו Retake Roma, מנסות לאסוף חלקים של מכוניות שהצטברו על גדות הטיבר. ולפני כמה ימים נרשם לי דו"ח, אחרי שהחניתי את הקטנוע שלי על המדרכה. והיתה לי הרגשה טובה.

כשהיא לא נוהגת, אשתי היא חלק מהפתרון. יחד עם ילדינו היא התנדבה לאסוף אשפה בווילה סיארה (Villa Sciarra), הגן הציבורי שליד ביתנו. הגן, שבעבר זכה לתהילה בזכות הטווסים ששוטטו בו, הפסלים האלגנטיים והשדירות שלאורכן נטועים דקלים, הלך והידרדר. בגלל חרקים שפגעו בהם והזנחה הדקלים הצטמקו והפכו לגדמים. ונדלים שברו את הראשים והזרועות של הפסלים. נוודים הולכים לישון בין ענפי העצים בלילות.

פסלים שבורים בפארק וילה סקיארה ברומא
NADIA SHIRA COHEN / NYT

לפני כמה ימים ציינו את התקנתו של שטיח מרופד בגן השעשועים. הוא הותקן אחרי יותר משנה של עיכובים, בעזרת מימון פרטי ותרומות. "הגן הזה היה מקסים, אבל סבל מהזנחה קשה", אמר פדריקו מורולה, בן 60, מנהיג קבוצת הפעילים ידידי וילה סיארה. כל רומאי יגיד דברים דומים. "אנחנו, האזרחים, איננו יכולים לעמוד מנגד ולקבל את זה".

כשהחליט להתחיל לפעול לשינוי המצב הוא דילג מעל לביורוקרטיה הרשמית, שלדבריו מדכאת מתנדבים. "עם הרבה מחויבות אפשר לעשות משהו", הוא הוסיף.

הקבוצה אירגנה פעילויות לילדים. למרות הרוחות העזות. בין השאר הוזמן אדם שערך מופע אש. בלהטוטי האש הוצת אחד העצים בפארק והמתנדבים כיבו את האש במהירות.

נראה שרומא לא תיבנה מחדש ביום אחד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות