חמישה ימים ברגל: כך חצינו את ליכטנשטיין, מהקטנות שבמדינות אירופה - טיולים באירופה - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חמישה ימים ברגל: כך חצינו את ליכטנשטיין, מהקטנות שבמדינות אירופה

לכתבה
ליכטנשטיין. טירת ודוז Boris Stroujko / Shutterstock

אורכה 27.2 קילומטרים ורוחבה 14.4 קילומטר ואפשר לעבור אותה ב–25 דקות ברכב. אדם בגיל העמידה, שכושרו הגופני לא מהמעולים, יכול לחצות אותה ביומיים. מתי בפעם האחרונה ערכתם טיול היסטורי בן 300 שנה ו-75 קילומטרים בליכטנשטיין?

15תגובות

עמדתי בשולי עיירת הגבול, בצל טירה מהמאה ה-12 הבנויה במעלה גבעה. עמדתי בין צוקים משוננים של הרים שגובהם 2,300 מטר שניצבו לפני, לבין צוקים בגובה 2,150 מטר מאחורי. הצלילים היחידים ששמעתי היו ציוצי ציפורים. בדרך הכפרית שעליה עמדתי לא נראתה אף מכונית.

איזה יום נפלא לצאת למסע רגלי שבו אחצה מדינה מקצה אחד שלה לקצה השני. כשסיפרתי לחבריי לפני כן, לא יכולתי להימנע מלחייך חיוך נבוך. איזה מדינה אתה מתכונן לחצות? הם שאלו.

ליכטנשטיין.

כן, זאת המדינה הרביעית הקטנה ביותר באירופה - מאחורי קריית הוותיקאן, מונקו וסן מרינו - אורכה רק 27.2 ק"מ ורוחבה 14.4 ק"מ ואפשר לעבור אותה ב–25 דקות ברכב. אדם בגיל העמידה, שכושרו הגופני לא מהמעולים, יכול לחצות אותה ביומיים.

אך לא רק חציתי מדינה בהליכה. עברתי היסטוריה.

ליכטנשטיין חוגגת השנה 300 שנים להיווסדה, והיא מנצלת את יום ההולדת הזה להצגתה מחדש בפני העולם. כחלק מהחגיגות, שיימשכו שנה, הנסיכות הכינה מסלול טיולים באורך 74.5 קילומטרים שעובר בזיגזג דרך כל 11 עריה. כן, 11 ערים. הוא גם עובר בחלקו בדרכים כפריות, אבל בדרך כלל בשבילים הרריים מתפתלים.

המסלול נקרא "מסלול ליכטנשטיין", ואני הייתי שפן הניסויים הראשון של המדינה.

כבר בסוף מאי יכלו מטיילים להוריד אפליקציה, שתדריך אותם לאורך המסלול ותתאר 133 נקודות מעניינות. כשהמטיילים יצביעו בסמארטפונים על אחת מ-133 הנקודות האלה, המציאות הרבודה (טכנולוגיה המזהה אלמנטים בעולם הממשי, ומוסיפה עליהם מידע באמצעות גרפיקה ממוחשבת) תסייע להם לדמיין כיצד היא נראתה במהלך ההיסטוריה או מדוע היא ראויה לציון.

ביער. בשביל ליכטנשטיין
MARINA PASCUCCI / NYT

"לאנשים רבים יש רק קלישאות מעורפלות על המדינה הקטנה שלנו", כתב באימייל הנסיך אלוׂיְס, יורש העצר והעוצר של נסיכות ליכטנשטיין. "אני מקווה כי יום השנה יסייע לעולם להכיר טוב יותר את ליכטנשטיין".

בכל קיץ עורכים הנסיך אלויס, 50, ושאר משפחת המלוכה מסיבה לתושבים המקומיים של טירת ודוז, מעונה הרשמי של המשפחה. מסיבה נוספת התקיימה ב-23 בינואר, התאריך שבו נקנו ודוז ושלנברג ב-1719 על ידי הנס־אדם ה-1, ששילב אותן בנסיכות ליכטנשטיין.

כל אלה הם אירועים מלהיבים לאוכלוסייה המונה 38,000 תושבים. לליכטנשטיין, התקועה בין שווייץ לאוסטריה, אין נמל תעופה או צבא משלה. יש לה שתי תחנות רכבת, בית חולים אחד, תחנת טלוויזיה אחת ותחנת רדיו אחת.

"מבחינה היסטורית, זהו האירוע החשוב ביותר בחיי", אמר ליאנדר שודלר, בן 61, היסטוריון של הנסיכות ומדריך טיולים, שהתייחס בדבריו לאירועי שנת ה-300. לפני כן, ליכטנשטיין התפרסמה בבולים הססגוניים שלה ובהיותה מקלט מס, עד שהיא ביטלה ב-2009 את חוקי הסודיות הבנקאית.

פחות ידועים מסלולי הטיולים הרגליים שאורכם הכולל מגיע ל-400 קילומטר. חילקתי את הטיול שלי לחמישה ימים. אני תרמילאי מנוסה וטיילתי מהרי ההימלאיה ועד להרי האנדים. אך מעולם לא ראיתי טיולים מגוונים כל כך כמו אלה שמצויים בליכטנשטיין: הרים, יערות, ערים, חוות, נהרות, ולפעמים כל אלה ביום אחד.

על אף שבמסלול יש גובה מצטבר של כ-2,000 מטרים, הוא נועד למטיילים מכל הרמות, היכולות והניסיון. מטייל שמתעייף יכול לעשות הפסקה בעיר הבאה שאליה הוא מגיע, לעלות על אוטובוס ציבורי ולחזור למלון, כפי שעשתה חברתי מרינה פסטוצ'י ביומיים שבהם הצטרפה אלי. כל דבר בליכטנשטיין קרוב לכל דבר אחר.

עדר כבשים
MARINA PASCUCCI / NYT

הבסיס שלנו היה מלון טורנה במלבון, אתר הסקי היחיד של ליכטנשטיין. הוא שוכן בפינה הדרומית־מזרחית של הנסיכות, במרחק נסיעה של 20 דקות באוטובוס במעלה הגבעה מוודוז. במלון יש ג'קוזי, סאונה, חדר אדים ובריכה פנימית. חלק מהמסעדה הוא תחת כיפת השמים עם נוף יפהפה של ההרים מסביב והרכבל המוביל אליהם. נוף דומה נשקף ממרפסת החדר שלנו. אם באים לכאן באוקטובר, שזה מחוץ לעונה, החדר עולה 150 אירו (כ-603 שקל) ללילה. קחו בחשבון שבימי אוקטובר שטופי השמש הטמפרטורה היא בסביבות 16 מעלות צלסיוס.

"מסלול ליכטנשטיין" נפתח רשמית ב-26 במאי והאפליקציה היתה אמורה להיות מוכנה עד לתאריך זה. אך אני טיילתי רק בעזרת מפות שבילים והג'י־פי־אס הבעייתי בסמארטפון שלי והרגשתי קצת עירום. והנה מעט ממה שראינו:

יום 1

באלצרס–טריזן–טריזנברג: 14 קילומטר, גובה מצטבר: 591 מטר, 5 שעות ו–15 דקות.

עדר פרות
MARINA PASCUCCI / NYT

מרינה ואני עלינו ליד המלון על אוטובוס לבאלצרס ופגשנו את שודלר ליד חופי הריין. נקודת העניין הראשונה היא טירת גוטנברג מהמאה ה-12, שבאלצרס קנתה מאוסטריה ב-1824 והפכה לאחר זמן למוזיאון.

באלצרס הבהיקה בגדרות לבנות, בתים שעליהם טיפסו גפנים, מגוון סוגי אדר (מייפל) ונחל קטן. עברנו ברחובות השקטים והלכנו לצד הריין עד טריזן, "הפרבר" מדרום לוודוז.

המשכנו מזרחה וטיפסנו על הגבעה התלולה. המסלול לטריזנברג מגיע לגובה 886 מטר ועובר לאחר מכן דרך שדות ירוקים יפהפיים. פעמוני הפרות הרועות בהם מצלצלים. פנינו לדרך עפר שלמרבה הנוחות חוסמת כל תנועה פרט לזו של הולכי רגל.

עברנו חווה קטנה, שבה נראו אלפקות ולאמות רועות ליד בקתת מזכרות שמכרה הכל, מגבינה ועד לצמר אלפקות. את הכסף משאירים בקופה רושמת פתוחה מלאה כסף מזומן. כן, אזרחי ליכטנשטיין שומרים על החוק.

בין מרווחים שנחטבו בין העצים כדי שאפשר יהיה לראות את הנוף המרהיב של האלפים השווייצריים, כולל סרדונה המרשים בתפארת 3,000 המטרים שלו. מתחתיו מנקדים את הנוף הגגות מכוסי הרעפים של באלצרס ותיזן. ספסלים מוצבים באופן אסטרטגי בכל נקודת תצפית הצופה על האזור הזה, שבו הולכים בקלילות.

בכל היום ראינו רק חמישה אנשים, כולם רצו. נסענו באוטובוס בחזרה למלון שלנו.

יום 2

טריזנברג–ודוז–שאאן: 15 קילומטר, גובה מצטבר: 591 מטר, 7 שעות.

טריזנברג
MARINA PASCUCCI / NYT

טריזנברג, העיר הנמצאת במקום הגבוה ביותר בליכטנשטיין, שוכנת על הר. בתיה צבועים בצבעים ססגוניים ולידם גינות ירק, כרמים פרטיים ותיבות שבהן צומחים פרחים סגולים, ורודים ולבנים.

מרטין קנופפל, 44, יליד ליכטנשטיין ותרמילאי מנוסה, שתכנן ועיצב את מסלול יום השנה של הנסיכות בעבור הרשות הממשלתית "משווקים את ליכטנשטיין", הצטרף אלינו ביום השני לטיולנו. המסלול בקטע הזה היה ברובו ירידה מההר, אך הוא היה לא פחות יפה. בדרך הראשית שהתעקלה מהעמק כלפי מעלה יש נקודות תצפית, שמהן יכולתי לראות את טריזן, צריחי כנסיות, את הריין ואת האלפים שמאחוריו.

הדרך יורדת בתלילות ביער ועוברת ליד חוות קטנות, עד שאנחנו מגיעים לנקודת העניין הראשונה של היום הזה: סלע. הוא נראה רגיל לגמרי. אורכו 5 מטר ורוחבו 4.5 מטר. אך הוא בן 400 מיליון שנים, שריד מקרחון פרהיסטורי.

בהמשך היער הפך צבע העלים לצהוב, כתום, ירוק ואדום. כאן אמנם לא ורמונט, אך אם תוסיפו לנוף את מראה ודוז והעיר האלפית בוכס, יקשה עליכם למצוא מראה יפה יותר של צבעים באירופה.

ירדנו לקרחת יער ולפנינו הופיעה טירת ודוז. טירה זו, מהמאה ה–12 היא צנועה ולא מתבלטת. עברנו אותה ונכנסנו למרכז ודוז. בירת ליכטנשטיין היא עיר קטנה עם קניון להולכי רגל מלא מסעדות וחנויות שנסגרות כל לילה ב–8.

שאלתי את אחד המקומיים מה הם עושים בלילות, והוא ענה: "הולכים לאוסטריה".

ודוז אמנם שקטה בלילות, אך יש בה נקודות עניין כמו בכל עיר בנסיכות. בדרך הראשית עברנו ליד הקוּנְסְטְמוּזֶאוׁם, הידוע ביצירות האמנות המודרניות המצויות בו, ואחר כך ליד מוזיאון הדואר, המוזיאון הלאומי ובניין הפרלמנט הבנוי מלבנים צהובות.

לאחר זמן טיפסנו בחזרה ליער וירדנו בשאאן, העיר הגדולה ביותר בליכטנשטיין, שמספר תושביה 6,300. עצרנו ליד תחנת אוטובוס כדי לשתות בירה, שאליה התגעגענו מאוד. אחרי יומיים שבהם עליתי קרוב ל–1,200 מטר, רגליי התחילו להראות סימני עייפות ראשונים.

"היו לי עיתונאים שאמרו: 'אני תרמילאי ומוכן לקשיים גופניים, ואני רוצה שנלך בכל השבילים'", אמר קנופפל. "אבל אחר כך הם אמרו: 'לא חשבתי שליכטנשטיין כל כך גדולה'".

יום 3

שאאן־פְּלַאנְקֶן־אֶשֶן: 17 קילומטר, גובה מצטבר: 245 מטר, 6 שעות.

טירת ודוז
MARINA PASCUCCI / NYT

שודלר אסף אותי במלון ונסענו לשאאן. שנינו ירדנו מהיער בפלאנקן, עיירה שבתיה יפים כמו בגלויה ושבה מתגוררים האני ואנדריאס ונצל, האח והאחות אלופי הסקי שזכו ב–6 מתוך 10 המדליות שליכטנשטיין קיבלה באולימפיאדות החורף בשנים 1976–1984.

ביום השלישי באנו לאחד האתרים החשובים ביותר שברשימת 133 נקודות העניין של ליכטנשטיין. בפלאנקן הגענו להריסות של אחת מארבע הווילות הרומאיות שנבנו בשנת 150 אחרי הספירה במה שהיום הוא נסיכות ליכטנשטיין. אפשר עדיין לראות את הכניסה הרחבה לווילה והקטנה יותר למרחצאות התרמיים עם החימום מתחת לרצפה.

המשכנו לשמחתנו בשטח ישר לאשן, ושם השאיר אותי שודלר ליד תחנת אוטובוס ונפרד ממני. הניווט ביומיים האחרונים ייעשה בעזרת המפות והג'י־פי־אס שלי.

נשארתי לבדי.

יום 4

אשן־גַמְפְּרין־רוּגֶל־שֶלֶנְבֶּרג: 18 קילומטר, טיפוס לגובה 492 מטר, 5.5 שעות.

שביל הליכה
MARINA PASCUCCI / NYT

צעדתי שעה ברחובות השקטים והתלולים של העיר התעשייתית אשן ונוכחתי שזאת לא הדרך הטובה ביותר להתחיל את ההליכה הארוכה ביותר של השבוע. אך השמש בדיוק זרחה מעל להרים, ואפשרה לי להתאושש.

ירדתי לגמפרין, עיירה קטנטנה ליד הריין, והמשכתי ללכת לאורך הנהר לרוגל. מרוגל הלכתי בשטח חקלאי רחב עד שירדתי דרך חופה של 30 מטר לקרחת יער. כאן ראיתי את מה שפרסם את שלנברג: שרידי וילה רומאית נוספת, עם תנור אבנים ונוף הכולל את רוגל, הריין והאלפים השווייצריים.

דבר אחד ראוי לציון ב"מסלול ליכטנשטיין": אין צורך לארוז ארוחת צהריים אם לא רוצים בכך. אני לקחתי אתי, בדרך כלל, ארוחות כדי לחסוך בעלויות, אך מאחר שיש 11 עיירות בדרך, אפשר לעצור בכל אחת מהן ולשבת במסעדה.

מסעדה ליכטנשטיינית אופיינית היא Wirthschaft zum Lowen בשלנברג. Wirtschaft זה "מסעדה" בדיאלקט הגרמני שבו מדברים בליכטנשטיין. הוא נשמע כמו גרמנית–שווייצרית, אך מדברים בו בטונים עולים ויורדים בקצב אחיד. במסעדה מגישים מאכל ליכטנשטייני קלאסי בשם kasknopfle — שהוא ערימה גדולה של איטריות קצרות או כיסנים קטנים המכוסים בשתי גבינות ובפתיתי בצל מטוגנים.

יום 5

שלנברג־מָאוּרֶן: 10.9 קילומטר, גובה מצטבר: 250 מטר, 6 שעות.

עיירה בדרך בשביל ליכטנשטיין
MARINA PASCUCCI / NYT

התעוררתי מוקדם והלכתי לנקודה גבוהה מעל לשלנברג. ב–9 בבוקר, בזמן שטיפסתי, נחת ים של עננים מתחת לצוקי ההרים שמאחוריי. שמיכת קטיפה יצרה רקע מושלם לבתי החוות הקטנות המוקפים בשדות.

התחלתי ללכת מהר יותר לגבול ליכטנשטיין–אוסטריה ולסוף המסלול. אך ה–GPS שלי בגד בי. לא הצלחתי להתאים את הוראותיו למפות שנשאתי, ונאלצתי לבקש שלוש פעמים הנחיות כיצד להגיע למאורן, וכתוצאה מכך חזרתי פעמיים על עקבותיי. בסופו של דבר הצלחתי לעבור דרך שדה ירוק ענק, חציתי כביש סואן ואחר כך חזרתי ליער, אך לא מצאתי את השביל שחיפשתי.

מחשש שאחמיץ את הטיסה שלי מציריך באותו הלילה, התקשרתי לקנופפל, שתיקן לי את המסלול. אך אף על פי כן יצאתי ביציאה הלא נכונה מהיער, וכשהגעתי לגבול, הייתי בצד האוסטרי.

חזרתי 15 מטרים לתחום ליכטנשטיין, פניתי לאחור וצילמתי את שלט הגבול. הגעתי לסוף המסע שלי. יום הולדת שמח, ליכטנשטיין. הזדקנת בחינניות רבה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות