בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טיול בטאלין וריגה: הערים שחזרו מן הכפור

טאלין וריגה הבאלטיות הן הלהיט החדש בתיירות. קטנות, עתיקות וימי-ביניימיות. הן מזמינות ומלבלבות עכשיו, לאחר חצי מאה של שלטון סובייטי

תגובות
טאלין
Getty Images IL

טאלין. בעשר בלילה זהר אור רך ונפלא על הכיכר המרכזית של טאלין בירת אסטוניה. השמש עדיין לא שקעה, העננים התפזרו והכיכר הגדולה בעיר העתיקה הוצפה בקרניים חמימות. בתי הקפה והמסעדות שמקיפים את הכיכר התמלאו באנשים. המוכרים בדוכנים, שגודשים במשך כל היום את מרכז הכיכר, החלו לקפל את הסחורה. תזמורת הדואר של אוסלו, אורחת לסוף השבוע, ניגנה בוסה-נובה עליזה על הבמה בצדה המזרחי של הכיכר. כמה ילדים רקדו. אחד מיושבי הקפה הסמוך שלח למנצחת התזמורת זר פרחים קטן. היא קדה קידה עמוקה ועברה בין נגני התזמורת, כדי שיריחו את הפרחים. שלוות קיץ גדולה שררה באוויר.

טאלין וריגה, ערי הבירה של שתיים משלוש המדינות לחוף הים הבאלטי - אסטוניה, לטביה וליטא - נחשבות עכשיו הלהיט החדש של התיירות באירופה. ההשוואה עם הלהיטים הקודמים כמו פראג, דוברובניק, בודפשט או ברצלונה מתבקשת ועולה לעתים תכופות. ביקור בטאלין ובריגה מבהיר שהן אכן יפות ומיוחדות והן אכן זוכות לפופולריות רבה.

עם זאת, קצת מפתיע לגלות עד כמה אלה ערים קטנות יחסית. המרכז העתיק והמתויר שלהן משתרע על שטח לא גדול, סגור למכוניות ומאפשר הליכה ברגל. אלה לא מטרופולינים גדולות ומאיימות אלא ערים עתיקות, שהשתמרו מצוין, בעיקר בגלל הקפאה עמוקה, של יותר מחמישים שנה, שבה שרו בחציה השני של המאה העשרים. שתיהן עוברות תהליך שינוי מעניין, מופתעות קצת מהפופולריות ונהנות מהשיפור הכלכלי המשמעותי. מרכזי הערים שונים באופן ניכר מחלקיהן האחרים, הפחות מפותחים. הבתים בחלק העתיק צבועים בשכבת צבע חדשה. במרחק כמה מאות מטרים משם הטיח עדיין מתקלף על בתים יפים לא פחות.

בשתיהן משקיעים מאמץ להציג פנים חדשות, רעננות ועדכניות, ולהעלים במידת האפשר את פגעי העבר. פקידת הקבלה במשמרת הלילה במלון בטאלין התקשתה להבין אפילו משפט פשוט באנגלית. בחיוך רחב ובתנועות ידיים, בלי שום קשר לשאלות ששאלתי, הסבירה שהמלון מעניק לכל אורח חדש שעת שימוש חינם ברשת האינטרנט. מסוף המחשב ניצב במרכז אולם הכניסה למלון הקטן. בשעת חצות, כאשר בחוץ דעך אור הדמדומים הבלתי נגמר, זה הוצג כחלק מן החן של החידוש.

הקיץ קצר במדינות הבאלטיות. טאלין, בקו רוחב 58 צפון, מקבילה לסנט פטרסבורג, לשטוקהולם ולאוסלו. ימי הקיץ בקווי רוחב כאלה ארוכים מאוד. אפלולית של ערב בהיר משתררת רק אחרי 11 בלילה. אחרי חורף ארוך וקודר התחושה היא שכולם נחושים בדעתם להפיק את המרב מהקיץ. "מה פירוש מה הבהילות הזאת?" תהתה קוליו טיאנמאן מלשכת התיירות העירונית. "להסתגר בבית ולישון אפשר גם בחורף. עכשיו הזמן לבלות". מאות בתי הקפה והמסעדות, רובם על המדרכות, בסמטאות, בחצרות שקירות עבים סוגרים עליהן, כולם מלאים, הומים ומרווים לקוחות עד שעות הלילה הקטנות. הם יוצרים תחושה עזה שאסור להפסיק לבלות, כי הקיץ הרי קצר וטאלין היא עכשיו המקום שטוב לחגוג בו.

קפיצה מפינלנד

טאלין מציגה עצמה בכל הפרסומים הרשמיים כ"אירופה של ימי הביניים". בתחומי העיר העתיקה שהשתמרה היטב יש להכרזה הנוסטלגית הזאת על מה לסמוך. מבחינות רבות טאלין היא תגלית. מין בועה קטנה של רובע עתיק, מצומצם מאוד בהיקפו, שקפא על שמריו. אל העושר הארכיטקטוני הזה, שכולל מגדלי אבן עתיקים, קטעי חומה מרשימים, עמדות תצפית ושמירה שנוף נהדר נשקף מהן והמון סמטאות אבן מרוצפות, צרות, שחולפות בין בניינים מסקרנים - מצטרפים בשנתיים האחרונות תענוגות האוכל, השתייה והקניות שתיירים אוהבים. המון מאמץ מושקע בשילוב בין העיר הימי-ביניימית לתענוגות החדשים האלה. בעשר מסעדות לפחות מגישים מלצרים ומלצריות כשהם לבושים כאבירים, כנסיכות, או כנערות חווה חבושות מטפחת לבנה. במסעדה "אולד האנזה" במרכז העיר העתיקה שאלה המלצרית בכפכפי העץ ובגלימה רקומה אם הבאתי את "כלי האוכל" שלי מהבית. "הו, כך נהוג בפונדק שלנו", הוסיפה. רק אחר כך הגישו לשולחן את סכו"ם הנירוסטה, שידיות עץ מגולף עיטרו אותו. קעריות המרק עשויות עץ, הכוסות מחוספסות כמו נופחו ביד אומן לא מיומן והדקורציה כולה נראית כלקוחה מן המאה ה-14 בשיפוצים קלים.

3.2 מיליוני תיירים ביקרו באסטוניה בשנה האחרונה. מספר חדרי המלון בעיר גדל ב-20 אחוז בשנה אחת. המספר מרשים במיוחד כשבוחנים את נתוני המדינה הצעירה - שטחה רק כפול משטח ישראל ואוכלוסייתה מונה 1.3 מיליון תושבים. קוליו טיאנמאן מלשכת התיירות פיענחה את הנתונים האלה בקלות: שני שלישים מן התיירים באים מפינלנד הסמוכה - מצר ים שרוחבו 80 קילומטרים מפריד בין טאלין להלסינקי. המעבורת המהירה גומאת את המרחק הזה בפחות משעתיים (19 יורו כל כיוון). רובם תיירי סוף שבוע. הפינים מגיעים לשני לילות; "לשתות ולקנות", מסבירה טיאנמאן. "הבירה זולה כאן בשליש ממחירה בהלסינקי וגם מוצרים אחרים עדיין זולים יותר. זו חופשה משתלמת". אסטוניה אמנם הצטרפה במאי 2004 לאיחוד האירופי, אבל היורו יונהג בה רק ב-2007.

געגוע למאה ה-15

טאלין העתיקה נבנתה למעשה כשתי ערים נפרדות לחלוטין, שאוחדו באופן רשמי רק בסוף המאה ה-19. העיר העליונה, טומפיאה, היתה מרכז האבירים והאצולה באסטוניה. בה נבנו הארמונות הגדולים, המצודות ומגדלי השמירה הגבוהים ביותר. העיר התחתית, נפרדת לחלוטין, הגנה בתוקף על עצמאותה ונשלטה בידי סוחרים מליגת ההאנזה, ברית ערים גרמניות, שניהלו קשרי מסחר ענפים באזור הים הבאלטי. שיא עוצמתה של ליגת ההאנזה, שמעולם לא הצטיידה בצבא והסתמכה על כוחה הכלכלי ועל האינטרסים של תושבי ערי הנמל שבהן שלטה, היה במאות ה-13 עד ה-15. זו בדיוק התקופה שעליה מתרפקים עכשיו בגעגועים בטאלין. בדיוק כך היו רוצים לראות עצמם - כסוחרים עצמאים, עשירים, מקצועיים, שאינם נזקקים לצבא כדי לשמור על עצמאותם. די להם בכוח הכלכלי ובנמל המשגשג.

כיכר העיריה בטאלין. בועה קטנה של רובע עתיק . למטה: ריגה על נהר הדוגאבה. קל לשכוח את העבר הכאוב

כיכר העירייה, שבה מתנהל מדי יום ביומו, כבר יותר מ-500 שנה, שוק הומה, היא המקום שאליו מתנקזים המבקרים בטאלין. בדוכנים בכיכר מוכרים, גם בעיצומו של הקיץ, סוודרים עבים וכובעי עור ופרווה מצחיקים עם קרניים. הלקוחות, משועשעים, מודדים את הכובעים, ובעל הדוכן מחייך ומקווה שמישהו יקנה משהו ולא רק יצטלם עם הכובע המוזר.

התצפית היפה ביותר על הכיכר היא ממרומי המג-דל של בניין העירייה. המבנה הגותי המרשים מן המאה ה-14 מעוטר בדמויות דרקונים. הטיפוס למרומי המגדל אינו קל אבל מצדיק את המאמץ. כל העיר העתיקה נראית מכאן קטנה מאוד, הנמל נראה קרוב וסבך הסמטאות זוכה לצורה מובנת יותר. העובדה הבולטת לעין היא שטאלין מוקפת חומה מכמה עברים, אבל במפתיע חומה מסיווית חוצה אותה גם באמ-צעיתה. במאה ה-15 חששו תושבי העיר התחתית מפלישה של תושבי העיר העילית. כהגנה בנו באמצע העיר חומה עם מגדלי שמירה ושערים, שנהגו לנעול בלילה. בשיא פריחתה של טאלין התנוססו על חומותיה 40 מגדלי שמירה. כיום עומדים שלמים ויפים 22 מגדלים. לכולם יש שמות ("הצץ למבשלות" הוא אחד המעניינים שבהם). בכמה מגדלים אפשר לבקר ובשני מקומות אפשר לצעוד על קטע מן החומה. צריחי המגדלים המחודדים והאדומים האלה הם סמלה המוכר ביותר של טאלין.

שתי פעילויות מלוות את הביקור בטאלין לכל אורכו: השיטוט בסמטאות בין המגדלים, בעיקר ברחובות הארוכים של העיר העתיקה - פיק, ונה ולאי, והישיבה הנינוחה בבתי הקפה המצוינים ברחבי העיר. אם צריך לבחור אחד מהם כדאי לציין את "קפה אנגלה" (הקפה האנגלי) הוותיק בכיכר המרכזית. האוכל טוב ולא יקר (ארוחה קלה ושתייה קצת יותר מ-30 שקל לאדם). כששאלתי את הברמן מה הייחוד של הכיכר בטאלין השיב בחיוך: "אנחנו שוחרי שלום. רק אדם אחד, כומר שרצח מוזגת בבר, הוצא להורג בכיכר הזאת, וגם זה קרה לפני 300 שנה". רוב המוזיאונים בעיר, לעומת זאת, אינם מעניינים כלל.

350 קילומטרים מפרידים בין טאלין לריגה, בירת לטביה. הנוסע ההולנדי שישב לצדי באוטובוס התלונן במשך חמש שעות רצופות על כך שאף על פי שהוא מומחה לרכבות, ובא כדי להכיר את רשת מסילות הברזל הבאלטית, הוא נאלץ "להתדרדר עד כדי נסיעה באוטובוס" מכיוון שאין קו רכבת שמחבר כיום בין טאלין לריגה. כשנסעתי כמה ימים אחר כך ברכבת לטבית מקומית, הבנתי שהאוטובוס מטאלין היה למעשה פינוק גדול. הרכבת, שנבנתה קרוב לוודאי בימים שסטאלין עוד ביקר בריגה, התפארה בספסלי עץ קשים, בקרונות עשנים ובטלטלה שגורמת מחלת ים. הנוף המישורי שנשקף מחלון האוטובוס לא שימש מפלט מוצלח מתלונותיו של ההולנדי. "יותר שטוח מאשר אצלנו", הסכים ההולנדי לשנות לרגע את הנושא.

ריגה
משה גלעד

ברוכים הבאים למוזיאון הכיבוש

למרות ההבדלים (ריגה גדולה וסואנת הרבה יותר מטאלין) קווי הדמיון מושכים את העין. גם בריגה יש עיר עתיקה, ימי-ביניימית, סגורה לתנועת מכוניות, מרוצפת אבן, שבה מתמקדים המבקרים. גם כאן, בבתי הקפה לאורך נהר הדוגאבה, או במסעדות באחת משתי הכיכרות הגדולות של העיר העתיקה, קל לשכוח את העבר הכאוב ולחשוב על אדריכלות גותית מרשימה. אלא שבריגה יש אתרים מעניינים רבים גם מחוץ לתחום המצומצם של העיר העתיקה.

האתר המעניין ביותר בעיר הוא "מוזיאון הכיבוש". בבניין סובייטי שנראה כקובייה שחורה ובמשך זמן מה יועד להריסה, על גדת הנהר, על גבול העיר העתיקה, פועל באופן עצמאי, בידי מתנדבים ותורמים, מוזיאון שמתעד את "50 שנות הכיבוש מ-1940 עד 1990". המסר חד וברור: המוזיאון, במכוון, אינו מבחין בין הנאצים לסובייטים. כיבוש הוא כיבוש והרצף בתצוגה ובתיעוד יוצר במכוון השוואה ברורה בין היטלר לסטאלין. על שלט גדול נכתב: "בתקופת הכיבוש הסובייטי והגרמני אבדו לעם הלטבי 550 אלף אזרחים - שליש מהאוכלוסייה".

מאחורי מוזיאון הכיבוש, בכיכר בית העירייה, ניצב אחד המבנים היפים והמשמחים בריגה - בית גיל-דת האומנים הרווקים (בלקהדס). במקור נבנה בית זה ב-1344, אבל המבנה המקורי נפגע קשה ב-1941 ונהרס לחלוטין בידי הסובייטים שבע שנים אחר כך. ב-2001, כחלק מחגיגות 800 שנים לריגה, שוחזר הבניין לפרטי פרטיו והתוצאה יפהפייה.

במרחק כמה עשרות מטרים מכאן ניצבת כנסיית סנט פיטר. יתרונה הגדול טמון במעלית האטית להח-ריד שעולה עד למרומי המגדל ומאפשרת להביט על כל העיר והנהר. ביום בהיר זה מראה מרהיב. מעברה הצפוני של כנסיית סנט פיטר נמצא מתחם המנזר העתיק של ריגה. בין חומות האבן, בעשרה בניינים שונים ששימשו פעם את המנזר, פועל כיום מלון "קונבנטה סטה", אחד הנעימים והמעניינים בעיר.

הסיור בין בתיה העתיקים והמשופצים של ריגה מוביל ל"שלושת האחים" (רחוב מאזה פילס 17) שנבנו כבר במאה ה-15. באחד מהם שוכן כיום המוזיאון לאדריכלות של ריגה, וכדאי לבקר בו בעיקר כדי לראות את החצר הפנימית היפה, מכוסה כולה במטפסים ירוקים. הבניין הסמוך הוא קתדרלת סנט ג'ייקוב מן המאה ה-13 ובסמטה ממול ממתינים כל היום צלמים לצאתם של חברי הפרלמנט הלטבי מאולם הדיונים.

בוקר שלם, בהפתעה גמורה ובלי שתיכננתי כך מראש, שוטטתי בשוק העירוני, על גדת הנהר, ליד תחנות האוטובוס והרכבת המרכזיות. השוק המקורה הענקי הזה התגלה כאחד האתרים המרתקים ביותר בריגה. בחמישה מבני ענק, כל אחד בגובה 35 מטר, ששימשו בתחילת המאה העשרים לאחסון צפלינים, הוקם ב-1930 השוק העירוני החדש. המוכרים והמוכרות בשוק הבהירו בשמחה את היתרון המובהק של המבנים המיוחדים - אפשר לחמם אותם במשך החורף הארוך והקשה. בכל אחד מהמבנים מתמקדים במוצרים שונים - באחד מוכרים דגים, בשני ירקות וגבינות, בשלישי בגדים ובאחרים חומרי ניקוי וכלי עבודה. בשעה תשע בבוקר ישבו במזנונים שפזורים בכל אחד מהמבנים גברים ונשים, אכלו דגים מלוחים ולגמו בירה מכוסות ענקיות. בכמה דוכנים הציעו לטעום מן הסחורה, והשילוב בין הדגים, הגבינות המעושנות והלחמניות החמות והטריות התגלה כמשכר. המחירים מצחיקים, אם כי קשה למצוא כאן בגדי מעצבים או תכשיטים מרשימים. אוהבי התכשיטים ימצאו את מבוקשם בעשרות דוכנים שפזורים ברחבי ריגה ומוכרים בעיקר מוצר אחד - ענבר צהבהב ושקוף בעיבודים שונים, המחצב המקומי שזוכה עדיין לפופולריות עצומה.

כיכר העיריה בריגה, מימין בית גילדת בלקהדס וכנסיית סנט פיטר. המעלית האטית להחריד היא יתרון גדול. למטה: קטע מהחומה העתיקה של טאלין

כאשר יוצאים מן הרובע העתיק לכיוון צפון מזרח חולפים בפארקים היפים שמקיפים את התעלה העירונית. מעברה השני כדאי לבקר ברובע האר-נובו המשופץ, שמסומן אמנם ומשולט כבר עכשיו כמסלול הליכה לתיירים, אבל נהנה מכל היתרונות של רובע עסקי, המשלב בתי מגורים משופצים עם משרדי חברות גדולות. יותר ממחצית הבתים, יפים לא פחות מאחיהם המשופצים, נראים עדיין חרבים כמעט לחלוטין. "עניין של שלוש או ארבע שנים ולא יישאר כאן אף בית אחד שהטיח שלו מתקלף", הבהירה בהח-לטיות לאורה מדניס, האחראית של הרובע מטעם לשכת התיירות העירונית. כדאי להספיק להגיע לשם עוד לפני שמשלימים את התנופה הנמרצת הזאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו